בקושי יומיים אחרי שהחל, טראמפ עצר הלילה את מבצע "פרוייקט החירות" להסדרת התנועה במצר הורמוז מול המצוק האיראני. לדבריו הושגה התקדמות משמעותית עם איראן והפקיסטנים ביקשו. תמיד הפקיסטנים מבקשים. המהלך הזה של נשיא ארה"ב חשף את מה שנראה כמו השלב הבא באסטרטגיה האמריקנית: לא חזרה שלמה למלחמה מול איראן אבל גם לא חזרה לדיפלומטיה הישנה של תקופת אובמה. במקום זאת, הבית הלבן מנסה לייצר מודל אחר שילוב של לחץ צבאי חסר תקדים, חנק כלכלי, מצור ימי (שנמשך עדיין, על זה טראמפ לא ויתר, בינתיים) ואיום תמידי בהסלמה, במטרה לדחוף את איראן להסכם מעמדה של חולשה.
ההודעה של טראמפ הלילה על השהיית "פרויקט החירות" במצר הורמוז שינתה את הטון בוושינגטון כמעט מיד. רק שעות קודם לכן, שר החוץ מרקו רוביו נשמע קצת אחרת. הוא דיבר על "פיראטיות איראנית", על אלפי אנשי צוות זרים הלכודים במפרץ הפרסי, על מוקשים ימיים ועל כך שאיראן מנסה להשתלט בפועל על אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם.
רוביו תיאר את המבצע האמריקני כפעולה "הגנתית בלבד", אבל בפועל הציג תמונה של עימות פעיל: ספינות אמריקניות, מטוסי קרב, משחתות, מל"טים ואלפי חיילים אמריקנים שפועלים כדי לאפשר מעבר של ספינות מסחריות דרך מצר הורמוז. הוא גם אישר שכוחות אמריקניים השמידו לפחות שבע סירות מהירות איראניות לאחר שהתקרבו לכלי שיט באזור. הוא כן אמר: אנחנו יורים רק על מי שיורה עלינו.
אבל אז הגיע טראמפ - ושינה את התמונה. בהודעה שפרסם בטרות', הנשיא האמריקני אמר כי בעקבות "התקדמות משמעותית" לעבר הסכם עם איראן, ובקשתן של פקיסטן ומדינות נוספות, הוחלט להשהות זמנית את "פרויקט החירות". עם זאת, הוא הדגיש שהמצור על איראן יישאר "בתוקף מלא". המשמעות של ההודעה הזו גדולה בהרבה ממה שנראה במבט ראשון. טראמפ למעשה מאותת שהוא לא מעוניין כרגע להרחיב את העימות הצבאי. אם עד אתמול נראה היה שהמפרץ הפרסי מתקרב לעימות ישיר ומתמשך בין ארצות הברית לאיראן, כעת הבית הלבן מנסה לבלום את ההידרדרות - מבלי לוותר על הלחץ. זהו בדיוק הדפוס שטראמפ מנסה לבנות מול איראן מאז תחילת המשבר: להכות חזק, להציג עליונות מוחלטת, ולהיות נחמד. בינתיים. לפחות עד שישוב מביקורו בסין בסוף השבוע הבא.
לא במקרה טראמפ חזר שוב ושוב בנאומיו על כך שארה"ב "השמידה" את היכולות האיראניות. הוא טען כי לאיראן "אין צי, אין חיל אוויר, אין הגנה אווירית ואין הנהגה". לדבריו, טהראן "רוצה עסקה" משום שהיא מבינה שארצות הברית יכולה "לעשות לה מה שהיא רוצה".
גם רוביו דיבר באותו קו, אבל בצורה ממלכתית יותר כהרגלו. מבחינתו, המטרה האמיתית היא למנוע מצב שבו איראן הופכת את השליטה במצר הורמוז למציאות קבועה. הוא חזר כמה פעמים על הטענה שאם העולם יקבל מצב שבו איראן יכולה לסגור נתיב שיט בינלאומי, להטיל מוקשים ולגבות "אגרות מעבר", מדינות אחרות ינסו לעשות זאת בעתיד במקומות נוספים בעולם.
מכאן גם נובע המהלך האמריקני במועצת הביטחון עליו דיווחנו אתמול. וושינגטון ובחריין כבר הפיצו טיוטת החלטה שמגנה את איראן ודורשת פתיחה מלאה של מצר הורמוז. הטיוטה כוללת דרישה להסרת מוקשים ימיים, הקמת מסדרון הומניטרי ואיום בסנקציות נוספות במקרה של אי־ציות. באופן מעניין, כמו בטיוטות קודמות, ישראל כלל אינה מוזכרת במסמך. מבחינת האמריקנים, זהו ניסיון למסגר את המשבר לא כעימות ישראלי־איראני אלא כמאבק בינלאומי על חופש השיט והסדר העולמי.
וזו אולי הנקודה החשובה ביותר בכל האירוע הזה: טראמפ מנסה להפוך את איראן מבעיה אזורית לבעיה גלובלית. לא רק גרעין, לא רק ישראל. אלא מדינה שמאיימת על הכלכלה העולמית, על שוק האנרגיה ועל אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם. לכן גם רוביו מדגיש שוב ושוב שמדובר בנתיב מים בינלאומי, ושאיראן פועלת בניגוד לחוק הבינלאומי.
במקביל, טראמפ ממשיך לשלב בין איומים לבין פתח לדיפלומטיה. הוא לא אמר שהעימות הסתיים. הוא גם לא הכריז על סיום המשבר. להיפך - הוא הדגיש ש"פרויקט החירות" רק "מושהה לזמן קצר" כדי לבדוק אם ניתן להגיע להסכם סופי.
כלומר, מבחינת הבית הלבן, האופציה הצבאית נשארת על השולחן באופן מלא. הדבר הזה בולט במיוחד כשמסתכלים על הסתירות במסרים האמריקניים. מצד אחד טראמפ טוען שאיראן "הובסה". מצד שני, ארצות הברית עדיין מחזיקה כוחות אדירים באזור, ממשיכה במצור ומקדמת החלטות חירום באו"ם.
אם איראן באמת קרובה לקריסה מוחלטת, מדוע בכלל צריך לעצור עכשיו?
התשובה כנראה פשוטה: טראמפ מבין שמלחמה ממושכת במפרץ עלולה להפוך במהירות לבעיה פוליטית וכלכלית עבורו כשאנחנו פחות מחצי שנה לבחירות האמצע.
מחירי הנפט כבר החלו לעלות, ורוביו עצמו נשאל שוב ושוב על מחירי הדלק בארצות הברית. טראמפ יודע היטב שמלחמה ארוכה במזרח התיכון יכולה למחוק חלק מההישגים הכלכליים שעליהם הוא בונה לקראת בחירות האמצע. לכן הוא מנסה לייצר תמונה אחרת: לא נשיא שנגרר למלחמה אלא נשיא שהפעיל כוח אדיר כדי לכפות הסכם.
גם המעורבות של פקיסטן אינה מקרית. טראמפ הזכיר אותה באופן אישי בהודעתו, כנראה כדי להראות שיש מאחורי הקלעים ערוצי תיווך אזוריים פעילים. במקביל, שליחיו סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר ממשיכים לנהל את המגעים מול האיראנים, כאשר האמריקנים מדגישים שהסוגיה המרכזית היא עדיין תוכנית הגרעין והאורניום המועשר שבידי איראן.
הבית הלבן עדיין לא מדבר רשמית על שינוי משטר. אבל בפעם הראשונה מזה שנים, בכירים אמריקנים רומזים בפומבי שהם חושבים גם על היום שאחרי.
ולכן, למרות ההשהיה הזמנית ב"פרויקט החירות", אסור לטעות: וושינגטון לא באמת הורידה את הרגל מהגז. היא פשוט מנסה לבדוק אם אפשר להשיג את אותה תוצאה בלי להיכנס למלחמה הגדולה שטראמפ עדיין מנסה להימנע ממנה.
