בני גנץ נכנס לפוליטיקה בספטמבר 2018 והצהיר שהוא בא לעשר שנים. התברגות גבוהה, ראשות ממשלה והביתה. מה שגנץ לא לקח בחשבון, שהפוליטיקה היא לא תוכנית רב שנתית שעושים עם פורום מטכ"ל, הפוליטיקה היא מקצוע אחר לגמרי.
האם העזיבה של טרופר וגינצבורג אומרת שגנץ לא יסיים את העשור שתכנן? תלוי את מי שואלים. במערכת הפוליטית מספידים אותו. אנשי מקצוע אומרים שאי אפשר להתאושש בזמן רב כל כך מתחת לקו האדום, העזיבות הם החותמת הכמעט רשמית לסוף הפוליטי של גנץ.
אם שואלים את גנץ ואנשיו שומעים דברים אחרים - לא מתקפלים, לא נבהלים, נשארים עד הסוף.
רשימת הנוטשים את בני גנץ בשנים האחרונות בלתי נגמרת: גבי אשכנזי, יעלון, לפיד, אסף זמיר, מיקי חיימוביץ, ניסנקורן, רם שפע, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, חילי טרופר, איתן גינזבורג.
מי שמסתכל מהצד יגיד שזהו, נגמר הסרט של גנץ. אצל גנץ רואים את זה אחרת, מבחינתם הם כבר שרדו עזיבות משמעותיות ושרדו וכך יהיה גם הפעם. גם מצב של התרסקות בסקרים הם מכירים בקרוב - אחד מימי הבחירות בשנת 2024 הם התחילו מתחת לאחוז החסימה וסיימו עם שמונה מנדטים.
במפלגה של גנץ דוחים את הטענה שמדובר בהתפרקות, הם מאשימים את חברי גוש השינוי ש"עובדים בלפרק אותנו", לשיטתם, הקריאות לפרישה אינן נובעות ממצב פוליטי אובייקטיבי, אלא מאינטרס ברור: להקטין את מספר השחקנים במגרש על חשבונם.
הטענה במפלגה היא שעוד מוקדם, עדיין אין תאריך לבחירות ואין שום לחץ והיגיון בקבלת החלטות דרמטיות כבר עכשיו. "אף אחד לא יודע איך תיראה המפה בעוד כמה חודשים", אומרים שם, ומזכירים את התנודתיות הגבוהה של הפוליטיקה הישראלית.
הכיוון של גנץ הוא לא לקפל אלא לבנות מחדש, חיבורים פוליטיים עם דמויות כמו משה כחלון ו-יועז הנדל, כחלק מניסיון להקים מחדש גוש "ללא חרמות". הרעיון: לייצר מסגרת רחבה יותר, שתאפשר גמישות קואליציונית ביום שאחרי הבחירות.
גם את גל הביקורת והלעג, בסביבת גנץ מפרשים אחרת לגמרי. לטענתם, לצד הרעש הציבורי יש גם לא מעט תמיכה שקטה. "אנשים לא אוהבים לראות בריחות", אומרים שם, ומדברים על "אמפתיה" שמגיעה מהשטח.
האם גנץ ישרוד את הסיבוב הבא? קשה להאמין. אבל דבר אחד כבר ברור: בניגוד למה שנהוג לחשוב, הסיפור של גנץ עדיין לא הסתיים. עדיין.