ישראל מפסידה בכל החזיתות ובממשלה רצים להתחבק עם עבריינים

לפנות בוקר התפרסמה ידיעה שאולי בשל שעת פרסומה, לא חלחלה מספיק לתודעת הציבור: המודיעין האמריקני פרסם הערכה לפיה למרות המתקפות של ארה"ב וישראל על איראן, הן במהלך חודש יוני 2025 ("עם כלביא") ובחודשים מרץ-אפריל 2026 ("שאגת הארי"), לא חלה נסיגה משמעותית בפרויקט הגרעין האיראני.

איראן, כך על פי הדוח, הייתה ונותרה במרחק של פחות משנה מיכולת גרעינית אפקטיבית. לשמוע ולא להאמין: עשרות גיחות נועזות של חיל האוויר בשמי איראן, שימוש של צבא ארה"ב בכלי המלחמה המתוחכמים ביותר שעומדים לרשותו, פגיעות קטלניות בעורף הישראלי, חודש וחצי של לילות ללא שינה - וכל זה לחינם, או כמעט לחינם?

מבט לצפון, אם מישהו רוצה לשאוב משם נחמה, מספר סיפור עצוב עוד יותר. מילא ההתרברבות השקרית לפיה "החזרנו את חיזבאללה עשרות שנים לאחור", אבל אפילו אם נתחיל את הסקירה מהחודש שעבר, נגלה אמת מרה עוד יותר: כשהצטרף חיזבאללה למערכה האיראנית ("בלית ברירה" כך הסבירו לנו כל מני פרשנים מטעם הצבא, אחרי ש"גרר רגליים" מרוב אי חשק להתעמת אתנו שוב), כמעט שפתחו שמפנייה בקריה, מבור הפיקוד ועד לבניין ראש הממשלה.

ההערכה הייתה שחיזבאללה נגרר למלכודת, שעכשיו ניתן יהיה לסיים את מה שלא הספיקו לעשות ביותר משנתיים של לחימה.

בפועל מה שקרה הוא שחיזבאללה הצליח, בזכות התערבותו למען הפטרון האיראני, לדחוק את עצמו מחדש לתוך המשוואה האיראנית: אם עד לאותו הרגע לצה"ל הייתה אפשרות פעולה רחבה נגד הארגון, הרי שהמרחב הזה צומצם עד מאוד (וברמה האפקטיבית כמעט שנסגר).

מי היה מאמין, שזמן כה קצר אחרי דברי הרהב הללו, תהיה הבשורה של התעשייה הביטחונית שפיתחה מערכות הגנה מופלאות, פיתוח של רשתות נגד פגיעה קטלנית של רחפנים שנרכשים בעלי אקספרס, מולם ניצב הצבא "החזק ביותר במזרח התיכון" ומגרד במבוכה במצחו-מצחנו המדמם?


למשך כמה חודשים הייתה עדנה לנגב המערבי: לא רק הכלניות חזרו לפרוח אלא גם עם ישראל נהר כדי לחזות בפריחה, תולדה של השקט ששב אל חבל הארץ היפה והמוכה הזה.

והנה, רק הבוקר התפרסמה מה שהיא ספק הערכה, ספק אזהרה, ספק זעקה: "חמאס מתעצם לנו מול העיניים", קונן גורם ביטחוני בכיר. כן, כן, חמאס - זה שאמור להתפרק מנשקו ב"התנדבות", אחרת ישראל תכה בו בעוצמה... מישהו עוד קונה את הבטחות הסרק האלה?

ומי היה מאמין שזו אפילו לא המכה הגדולה שחטפו הבוקר תושבי עוטף עזה? בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, טוען שממשלה עם מנסור עבאס גרועה מטבח 7 באוקטובר.

אולי זה הזמן להזכיר שב-7 באוקטובר נרצחו תינוקות לנגד עיני הוריהם, חפים מפשע נשרפו חיים, אבל שר האוצר סבור שממשלה שהפרידה אותו מכספי השלטון ומנעמיו, היא אסון גדול בהרבה. הנה לכם ממשלת ישראל הנוכחיתת בקליפת אגוז.

"מלחמה בשבע חזיתות" אוהב ראש הממשלה לומר - והנה מבט חטוף מסביב על שלוש הזירות החשובות ביותר, מגלה שהדבר העיקרי שמשותף לשלושתן הוא שאנחנו "מדשדשים" (והבחירה במונח "דשדוש" נועדה לרכך מילה קשה הרבה יותר ואולי אף הרבה יותר מדויקת).

אם פעם האשימו פה בשרלטנות את מי שהבטיחו שלום, מה נאמר על מי שהבטיחו "ניצחון מוחלט" בואכה "שינוי פני במזרח התיכון"? כי כאשר בודקים את המצב בחזיתות נוספות, מגלים שמדובר בתבוסה:

תבוסה בביטחון הפנים, עם אלימות שמכרסמת כל חלקה טובה שעוד נותרה בקרבנו. העיקר שהשר הממונה חוגג במסיבה עם עוגה ועליה חבל תלייה.

תבוסה במלחמה בתאונות הדרכים, פועל יוצא של שרה שמחלקת את זמנה בין טיסות תענוגות (לצרכי עבודה...) ובין הפקה של טקסים.

תבוסה במלחמה ביוקר המחיה, תולדה של חיבור הרסני בין מפתח ה"גרנדמייזר" לממציא "הסל של המדינה".

תבוסה במלחמה על השוויון בנטל, שם אחרי שלא הצליחה לגייס את הרוב הדרוש לחקיקת חוק השתמטות, קנתה הממשלה במיליארדים מכספנו את תמיכתם של מי שנפקדותם-אומנותם.

פעם, לפחות ערב בחירות, היו חברי הקואליציה משנסים מותניים, מנסים להוכיח שבכל זאת הם עושים משהו - ולו רק למראית העין. אלא שלא רק רוח רעה מנשבת על פני הארץ בימים האלה, אלא גם הרוח הרעה עוד יותר של הפריימריז מנשבת על פניה של מפלגת השלטון:

עידית סילמן מתגאה שהצילה את עם ישראל ומאשימה את מערכת המשפט שהיא "פרוקסי" של האויב, ממש כמו חמאס וחיזבאללה וקטי שטרית (שהתפרסמה כבר בזכות חוסר היכולת למנות אפילו הישג אחד שלה) מזמנת עבריין שמוגדר "פעיל ליכוד", לוועדה בראשותה, כדי שיסביר שמי שנטלו את חייו של עובד פיצרייה צעיר, התכוונו "רק לדקור".

לסדום היינו, לעמורה דמינו - ובכל אשר תפנה העין, גם מי שמבקש לראות תמיד את הטוב, מתקשה למצוא נחמה.