מבט חטוף לעבר עולם החרקים או מעוף של שלדג מעל נחל, יפגיש אתכם עם נוצות וקשקשים מרהיבים בשלל גוונים. אבל אם תפנו את תשומת הלב שלכם למחלקת היונקים בעץ החי, תגלו פתאום שצבע אחד בולט במיוחד פשוט נעלם מהמפה. אז למה הפרווה של בני הדודים הרחוקים שלנו לא מכילה את הצבע הכחול שקיים אצל קבוצות אחרות בטבע?
בעולם החי, צבע בא לידי ביטוי בעיקר באחת משתי דרכים. הראשונה היא פיגמנטים בעור, בשיער, בפרווה או בנוצות. אחד מאותם פיגמנטים מוכרים הוא מלנין, שאחראי ברובו על הצבע השחור, כאשר היעדרו המוחלט מוביל לתופעת הלבקנות. פיגמנטים נפוצים נוספים אצל יונקים אחראים על גוונים של חום, אדמדם וצהוב. שילובים של החומרים הללו יוצרים את מגוון צבעי הפרווה שאנחנו מכירים, ואפילו יכולים להשתנות ככל שבעל החיים מזדקן.
הבלוף של הלווייתנים ואשליית האור
דרך נוספת שבה צבע בא לידי ביטוי היא דרך מבנה חזותי. המבנה הפיזי של הנוצות או הפרווה יכול להחזיר אור בצורה כזו שייראה כאילו מדובר בצבע מסוים, תופעה שנפוצה למשל אצל פרפרים או אפילו בקרב ציפורים דוגמת פלמינגו. עם זאת, נראה שדווקא קבוצת הפרימטים מציגה את אחת ממערכות הצבעים המורכבות ביותר בקרב היונקים.
קחו למשל את בעלי החיים שזכו לשמות מבטיחים כמו הלווייתן הכחול, הגנו הכחול או קוף הגנון הכחול. מתברר שמדובר בהבטחת שווא - לכולם יש פרווה או עור בגוון אפור-צפחה שיכול להיראות כחול רק תחת תנאי תאורה מסוימים. הפרווה שלהם, למרבה האכזבה, ממש לא כזו במציאות.
הטריק האבולוציוני שצובע אזורים אינטימיים
מומחים מגן החיות בלונדון מסבירים שממש כמו בני אדם, גם יונקים אחרים מוגבלים על ידי ההיסטוריה האבולוציונית שלהם. בעלי חיים עברו אלפי שנות התפתחות כדי להפוך בדיוק למה שהם צריכים להיות כדי לשרוד, וצבע עור כחול או ירוק בוהק פשוט לא תורם להם להסוואה או להישרדות לעומת גווני האדמה המוכרים.
ובכל זאת, יש יונקים שמצליחים לרמות את המערכת. אצל קופי המנדריל, צבע הפנים הייחודי, כמו גם צבעו של הישבן, הוא תוצאה של סידור תאי חלבון מתחת לעור שמפזרים את האור ומשקפים גוון עז כדי למשוך נקבות. התופעה הזו, המכונה "אפקט טינדל", מסבירה גם למה השמיים נראים לנו תכולים או מדוע לאנשים מסוימים יש עיניים בהירות ללא כל פיגמנט כחול אמיתי. בשורה התחתונה - אין באמת יונקים כחולים בטבע, ולמקרה שתהיתם, החוקרים מאשרים שגם ירוקים לא תמצאו שם.