חבל התלייה על עוגת יום ההולדת של בן גביר הוא הפרצוף של כולנו

אני כבר יכול לדמיין, בעיני רוחי, את השיחה בבית משפחת בן-גביר:
"איתמר איזו עוגה תרצה ליום ההולדת?"
"שוקולד עם קצפת!"
"מצחיקול, בטח שוקולד, אבל מה תרצה שיהיה כתוב?"
"סומך עליך, נשמה"

לכאורה מדובר בעוד הטרלה מבית השר שלא מפסיק לסובב בכחש אומה שלמה. למעשה מדובר בקו בחול, משהו שמסביר את ההבדל בין ימין ערכי לימין מחופף.

אודה שיש לי ויכוח עקרוני עם כל מי שמחייב עונש מוות, בלי קשר לדת, מין, גזע וחומרת העבירה. טווח הנימוקים שלי משתרע על קשת רחבה - מהתועלתני ועד למוסרי, אבל לצד כל אלה, יש לי גם הבנה לעמדתו של מי שתובע עונש שכזה, במיוחד אם הוא נמצא במעגלים הקרובים למי שנרצחו בפעולות טרור.

אפשר להבין לליבם ותיאורטית אפשר גם להבין את מי שהיקרים לו עברו מהעולם בדרך כה מחרידה - עד שהוא שואף ליטול את חיי המפגע בעצמו.

יחד עם זאת, ההתאהבות של הימין המטורלל באייקון של חבל התלייה, מסגירה את כל ההבדל בינו לבין ימין לגיטימי - כזה שמאמין בזכותו של עם ישראל על ארצו כולה.

אפילו אם נלך עד לפלג הקיצוני בימין, שחושב שבלי טרנספר (למשל) לא נזכה למנוחה (ובטח שלא לנחלה), נגלה שפה בדיוק עובר הגבול בינו לבין ימין פשיסטי, גזעני ואלים, כזה שהשנאה לערבים העבירה אותו על דעתו.

בן גביר תמיד היה כזה, כלומר - תמיד התקיים בו הייסוד הנפשי של מי שמתחבר רוחנית לחבלי תלייה.

כתלמיד נאמן של מאיר כהנא, הוא נאלץ למתן מעט את עמדותיו הרשמיות כדי שיוכל לבדל עצמו מהמקור המשוקץ ולרוץ לכנסת, אבל אהבת האלימות הייתה שם תמיד.

בן גביר כח"כ נשמע קיצוני מדי עד לפני כמה שנים, בן גביר כשר נשמע מופרך אפילו לבנימין נתניהו שהתחייב שלעולם לא יהיה שר בממשלתו (עד שזה התנגש בערך היחיד שתמיד גובר אצל נתניהו: היאחזות בשלטון), אבל בן גביר כשר משטרה, "השר לביטחון לאומי"? כנראה שאין חנינה בלי עוגה...

אפשר היה לשאול איך נתניהו מעז לגנות טרור של מתנחלים קיצוניים (כפי שעשה אך לפני שבועיים), בשעה שהוא זה שמינה את מי שלכאורה שייך למצדדים בשורפי ילדים בשנתם, לשר הממונה על ביטחון הפנים.

הבעיה היא שהתשובה תהיה עגומה יותר מהגינוי הרפה - כי זה ראש ממשלת ישראל, זה השר לביטחון לאומי שלו, אלא פניה ה"יפות" של היהדות, זה פרצופה של מדינת ישראל ברחבי העולם (רק תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מתווכחים עם איזה סטודנט סגול שיער מאוניברסיטת קולומביה, תומך ממדאני).

כלומר, זה לא רק פרצופם של בן גביר ונתניהו, פניה של ממשלת ישראל, אלא גם הקלסתרון של כולנו: אם זו תהיה, חלילה, הממשלה הנבחרת בישראל גם לארבע השנים הבאות (הסיכוי קלוש, אבל הסיכון קיים), הרי שאיש מאזרחי ישראל לא יכול לחמוק עוד מהזיהוי הקולקטיבי המזוויע הזה.

אם לסיכה המוזהבת בצורת חבל תלייה היה אפשר להתייחס עוד איכשהו כביטוי ויזואלי ילדותי ומגעיל לדעה לגיטימית, הרי שעוגה ועליה ציור של חבל תלייה, שייכת כבר למחוזות סהרוריים הרבה יותר.

יום הולדת הוא יום חגו של אדם, הזדמנות להשקיף על סביבתו הקרובה, להודות על האהבה שהוא מקבל ממשפחתו וחבריו, להתברך בהם, להשיב להם אהבה - איפה פה בדיוק נכנס אייקון של חבל תלייה, ריבונו של עולם? האם עסקינן במשפחת בן גביר או במשפחת אדאמס?

משפחתו של בן גביר אינה העניין, היא לא נושאת בשום תפקיד רשמי. לפיכך אם רעייתו של השר סבורה שזה מה שישמח את בעלה ביום חגו, אדרבא, תתפנק - ותתחיל כבר לחשוב על עוגה ליום ההולדת הבא: אולי אייקון של כיסא חשמלי, אולי של זריקת רעל או גז (אפשר לשלב עם השפרצה של ספריי שלג, כמו בפתח תקווה), יש הרבה דרכים לגרום מוות לאדם אחר.

מה שכן, העובדה שלטרלול הזה שותפים בכירים רבים, משרים בליכוד שריח פריימריז קרבים העביר אותם על דעתם ועד, אוי לבושה, אוי לקלון לכל לובשי המדים הכחולים, קצינים בכירים במשטרת ישראל, היא כבר מסוכנת.

למה? כי בקצה חבל התלייה של בן גביר לא משתלשל רוצח מתועב, מפגע צמא דם, אלא דווקא "שרוליק" - אותו ישראלי עם כובע טמבל שסימל את כל מה שחלמנו ורצינו להיות לפני שדבקה בנו זוהמת הכהניזם, לפני שחבל התלייה הפך להיות סמל מדינת ישראל 2026.