טראמפ ביקר אמש אצל רופא השיניים שלו, ביקור שנקבע מראש לפי הבית הלבן, משהו כמו שעה, סמוך לאחוזתו במאר-א-לאגו שבפלורידה. לכאורה פרט שולי, אולי אפילו מביך לדיווח, אבל במובנים מסוימים, זה תיאור מדויק של הרגע שבו נמצא כעת נשיא ארצות הברית: חורק שיניים מחד ואולי ובעיקר מחדד אותן מאידך לקראת הסיבוב הבא מול איראן.
כי מאחורי הביקור הזה, ובמקביל לשורה ארוכה של הופעות פומביות והתבטאויות, טראמפ משדר דבר אחד ברור: רוח קרב וסבלנות שאולי מתחילה לפקוע. לפחות על פי סוף השבוע הזה, זה לא נראה כזהירות, לא ניהול סיכונים אלא חתירה להכרעה "זה נמשך כבר יותר מדי זמן", אמר והמחיש איך הכל בא לידי ביטוי כמעט בכל משפט שאמר בימים האחרונים.
"אני לא יכול לדמיין מצב שההצעה שאיראן שלחה תהיה מקובלת", כתב, "הם עדיין לא שילמו מחיר כבד מספיק על מה שעשו לאנושות ולעולם במשך 47 השנים האחרונות". זו לא רק ביקורת על ההצעה הספציפית זה מיאוס של ממש ואולי אף שלילה של עצם הרעיון שאפשר לסגור את הסיפור בתנאים הנוכחיים.
וכשמציבים מול זה את פרטי ההצעה האיראנית, מבינים למה. טהרן, דרך תיווך פקיסטני, הציגה מתווה רחב: סיום מוחלט של המלחמה בתוך 30 יום, פתיחת מצרי הורמוז והסרת המצור הימי, התחייבות אמריקנית-ישראלית שלא לתקוף עוד, הוצאת כוחות אמריקניים מהאזור, הסרת סנקציות, שחרור נכסים מוקפאים ואפילו מנגנון חדש לניהול התנועה במצרי הורמוז. ובמקביל דחייה של הדיון בתוכנית הגרעין לשלב מאוחר יותר.
כלומר, בעיני האיראנים זו "הצעה". בעיני טראמפ, זו כמעט רשימת דרישות לכניעה אמריקנית. זה גם מסביר את הטון החריף שלו שנפלט לו בנאום בפאלם ביץ' בשבת לפנות בוקר שעון ישראל. הוא כבר עבר לדבר על גולף אבל בדרך אסוציאטיבית אופיינית: גולף-לא צופה כי עסוק-עסוק באיראנים - נפלט המשפט האמיתי הבא: "למען האמת, אולי עדיף שלא יהיה הסכם בכלל… אנחנו לא יכולים לתת לזה להימשך".
נכון שזה טראמפ, והוא הכחיש את האמירה (אף שהיא מתועדת היטב בוידאו) או לפחות את המשתמע ממנה, אבל מכל מקום, זו אמירה דרמטית, טראמפ בין אם פלט או אמר במלוא גרון - מאותת שהוא מוכן להמשיך הלאה בלי הסכם, משמע - מלחמה (אם מחברים את הפוסט בטרות' לחגיגה).
הגישה הזו מתחברת גם לאופן שבו הוא מדבר על המערכה הצבאית. מבחינתו, לא מדובר בבלימה, אלא בפירוק שיטתי של יכולות. "חיסלנו כ-85% מיכולת ייצור הטילים שלהם?", נשאל טראמפ שאלה שהמשכה: "זה אומר שנשארו להם 15%". וטראמפ ענה: "הייתי רוצה להשמיד גם את זה. זו תהיה נקודת פתיחה עבורם לבנות מחדש ולכן כן, הייתי רוצה לחסל את זה".
כששואלים אותו על האפשרות לחדש תקיפות, הוא לא באמת סוגר את הדלת. "אני לא יכול להגיד את זה לעיתונאי", הוא אומר, ואז מוסיף את השורה החשובה: "אם הם יתנהגו לא כראוי… זו אפשרות שיכולה לקרות מתישהו".
והמתישהו הזה אולי מגדיר את השבועיים הקרובים, כי בעוד 11 ימים, ב-13 במאי, טראמפ אמור להמריא לבייג'ינג לפגישה עם נשיא סין שי ג'ינפינג ביקור שכבר נדחה פעם אחת בגלל המלחמה. קשה לראות אותו יוצא לשם כשהזירה האיראנית עדיין בוערת, אבל קשה אף יותר לראות אותו מקבל הסכם בתנאים שהוצגו לו.
וכך נוצר פרדוקס מוכר: האיראנים מציעים "סיום מלחמה", אבל דוחים את הגרעין שלשם וידוא השמדתו מחודש יוני (והשמדת הטילים הבליסטיים ויכולות הייצור) נפתחה המלחמה, ומנגד טראמפ דורש טיפול בגרעין עכשיו ומוכן להמשיך את המלחמה.
בינתיים אצלנו צפוי הקבינט להתכנס ב-20:00 הערב, נתניהו מדבר עם טראמפ "חופשי על הבר" כפי שהגדיר זאת הוא עצמו, עכשיו הוא מקווה שגם יוכל לקבל את האות לשוב ולתקוף באיראן חופשי חופשי.