בתוך בונקר של חיזבאללה, בין ארגזי תחמושת מודרנית, רובי קלאצ'ניקוב, רחפנים וטילים נגד טנקים, שכבו גם, כמעט בהסתר, מקלע ורובה שהגיעו ללבנון מהיסטוריה רחוקה ואפלה, מלב אירופה. סימני הוורמאכט הגרמני חקוקים על המתכת, עדות אילמת למסע ממושך בשנים ובמרחק: מגרמניה הנאצית של שנות השלושים, דרך מלחמת העולם השניה, ועד לשדה הקרב בלבנון 2026. לא מדובר בעוד שלל רגיל, אלא בפריטים עם סיפור שמתחיל באירופה האפלה ומסתיים מתחת לאדמה בלבנון.
סא"ל (מיל') עידן שרון קטלר, שמפקד על היחידה לפינוי שלל באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, מספר: "במבצע האחרון מצאנו מקלע MG34 עם חתימות מקוריות של הוורמאכט - זה נשק נאצי אמיתי, בן כמעט מאה שנה. אין לו ערך קרבי, כי אין לו תחמושת מתאימה, אבל מבחינה היסטורית ותודעתית מדובר בפריט נדיר. הנשקים האלה", הוא מדגיש, "לא הגיעו בטעות: מישהו בחיזבאללה טרח לשמר אותם. ייתכן שמדובר במסר תודעתי, לייצר תחושת עוצמה, אולי אפילו לאיים בסמליות. אלה לא כלי נשק שישתמשו בהם בלחימה, הם מיועדים בעיקר להצהרה, לתודעה, אולי גם לתחושת גאווה פנימית".
אז איך מגיע נשק נאצי לידי חיזבאללה?
אבל איך מגיע נשק נאצי לידי חיזבאללה? זיו לבני, לשעבר ראש תחום תחמושת במחלקת החבלה של משטרת ישראל וחוקר היסטוריה של אמצעי לחימה, משרטט את המסלול הארוך שעשו כלי הנשק: "ה MG34 פותח בשנות ה-30 והיה בשימוש צבאות אירופה. חלק מהנשקים נלקחו שלל על-ידי הצבא הרוסי, אחר-כך הועברו לצבאות ערב, בעיקר לסוריה, ומשם הגיעו לידיים של חיזבאללה".
לבני מגלה שגם ההגנה ובהמשך צה"ל השתמשו במקלעים כאלה במלחמת העצמאות ולאחר קום המדינה ורבים מהם הגיעו מצ'כיה. השם הצה"לי היה מגל"ד, הלחם של MG=מג ול"ד= 34. זה היה המקלע הסטנדרטי הראשון של צה"ל עד שהוחלף בשנות ה-50 על ידי המאג הידוע". לבני זיהה כי המקלע שנתפס בלבנון יוצר בשנת 1939 - "ממש מהסדרות הראשונות שנכנסו לוורמאכט עם תחילת מלחמת העולם השנייה". המשך המסלול של המקלע היה בצבא האדום. הוא מסביר שהוא מזהה זאת "בשל הטבעה של X שמעידה על כך שהמקלע נלקח שלל על ידי הצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
הטבעה זאת על נשק שלל נעשתה על ידי הסובייטים, ומשם הוא עשה את דרכו למזרח התיכון". לבני גילה עוד נדבך היסטורי מרתק שהתחיל את גילגולו של אותו מקלע לפני כ-90 שנים. הוא מצא כי המקלע יוצר במפעל שבמקור נקרא "סימון ושות'", מדובר במפעל שהקימו זוג אחים יהודים- לב ומשה סימסון, והוא היה בבעלותם עד שהולאם על ידי הנאצים בשנת 1935.
לבני הוסיף גם פרטים מרתקים על רובה ה- MP44 שהובא מלבנון: "זה רובה סער שהיה פורץ דרך ושינה את פני הלחימה. מדובר בתת-מקלע הראשון שירה גם בבודד וגם באוטומט והוא שימש את יחידות העלית של הנאצים. הקלאצ'ניקוב הידוע הועתק ממנו. צבאות ערב רכשו אותו אחרי המלחמה, והשתמשו בו עד שנות השישים. היום, אלה כלי נשק לא רלוונטיים מבחינה קרבית, אין להם תחמושת, והיתרון הטכנולוגי שלהם מזמן שייך להיסטוריה".
קטלר סיפר כי נמצאו כלי נשק נוספים, ישנים יחסית, "אבל דווקא 'העתיקים' מעניינים אותנו, הם מספרים על זיכרון, זהות, ומאבק תודעתי." הוא מבהיר ש"הפריטים העתיקים לא חוזרים ללחימה. הם לרוב מוצאים את דרכם למוזיאונים צבאיים, או נשמרים כחלק מהיסטוריה. השלל הזה הוא מקור למידה, מחקר ודיון על הזהות והנרטיב של המזרח התיכון." עבור לבני "הנשק הנאצי שנמצא בלבנון מסמל הרבה מעבר לברזל ותחמושת. הוא מספר על עולמות שנפגשים, על דרכים מפתיעות בהן ההיסטוריה מתערבבת עם ההווה, ועל כך שגם בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, סמלים מהעבר ממשיכים להדהד".