מארגני המשט לעזה מנסים עדיין להבין הבוקר את האירוע מהלילה (חמישי), לאחר שלדבריהם נותק הקשר עם חלק מהסירות ואנשיהן. במהלך הלילי הצליח הכוח הישראלי לתעד אזהרה ברורה שלא להמשיך במסלול או לסבול השלכות, וכן לזרוע בלבול ואי סדר במשט שהתכוון להגיע קרוב הרבה יותר לעזה וישראל לפני שיצטרך להתמודד עם חיל הים הישראלי.
הכל נעשה לא הרחק מאיי יוון, כ-45 מייל ימיים מערבית לכרתים, מן הסתם בתיאום. גם מארגון פעילי הסביבה גרינפיס ו-open arms, הארגון ההומניטרי הספרדי-קטלוני, שמתמחה בהצלת חיים בים, שותפים מרכזיים למשט המלווים אותו בספינות גדולות, לא נמסרו התייחסויות.
ממשלת ישראל החליטה להרתיע את משתתפי המשט ולפיכך חיל הים לא השתלט על כל כלי השיט אלא על 20 מתוכם. השאר קיבלו אזהרות. בשעות הקרובות יקיים מפקד חיל הים האלוף אייל הראל הערכת מצב ויעביר המלצות. שותפים לתהליך אמ"ן, אמ"ץ ומשרד החוץ.
This is the "medical aid" found aboard the PR stunt flotilla: condoms and drugs pic.twitter.com/RKiHrGLWfw
— Israel Foreign Ministry (@IsraelMFA) April 29, 2026
המארגנים מדווחים על השתלטות על 22 כלי שיט. 36 עדיין חופשיים. מארגני המשט דרשו "תשובות מיידיות ואחריות: היכן האזרחים החטופים? לאן הם נלקחו? האם ממשלות אירופה תיאמו עם הישראלים כדי להקל על החטיפות?".
בהודעה רשמית מטעם מארגני משט סומוד העולמי מסרו כי "כוחות ישראליים יירטו ותפסו ספינות של המשט מאות קילומטרים מחופי עזה; שיבשו תקשורת, חטפו אזרחים בהסלמה בלתי חוקית, מסוכנת וחסרת תקדים במים בינלאומיים, לעיני כל העולם, יותר מ-600 קילומטרים מעזה".
"זוהי פיראטיות", הם טוענים, "זוהי תפיסה בלתי חוקית של בני אדם בים הפתוח ליד כרתים, טענה שישראל יכולה לפעול בחסינות מוחלטת, הרבה מעבר לגבולותיה, ללא השלכות. מה שאנו עדים לו הוא ניסיון לנרמול השליטה הישראלית על הים התיכון עצמו והסלמה בחסינותה של ישראל. לאף מדינה אין את הזכות לתבוע, לפקח או לכבוש מים בינלאומיים. ובכל זאת, זה בדיוק מה שישראל עשתה, הרחיבה את השליטה שלה כלפי חוץ, וכבשה את הים התיכון מול חופי אירופה".
"כחלק מתוקפנותם, חיל הים הישראלי יירט כלי שיט, שיתק תקשורת, כולל ערוצי מצוקה, וחטף בתוקפנות אזרחים. אלה אינם אזורי גבול שבמחלוקת. אלה מים בינלאומיים".
"מדאיגה עוד יותר היא השתיקה. ממשלות הטוענות לקיים את החוק הבינלאומי, שוב, לא אמרו דבר. לא גינוי דחוף. לא דרישות מיידיות לשחרור השבויים. לא קריאות לדין וחשבון. היעדר תגובה זה אינו ניטרליות, אלא היתר ושותפות".
לדבריהם, "שאלה עמוקה יותר נותרת: כיצד הותר לישראל להגיע לנקודה בה היא יכולה לבצע חטיפות לעין, נגד אזרחים לא חמושים, ללא חשש מהשלכות?. זה יוצר תקדים קטסטרופלי ויש לגנותו בדרכים הישירות ביותר. שתיקה מצד ממשלות העולם מאותתת כי החוק הבינלאומי חל באופן סלקטיבי וכי ישראל יכולה לפגוע בחייהם של אזרחים, בכל מקום בעולם, בכל עת, ללא השלכות. אנו דורשים דין וחשבון".