בעוד שבועיים ב-13 במאי, צפוי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להמריא לבייג'ינג, למפגש עם נשיא סין שי ג'ינפינג - ביקור שנדחה מראשית אפריל, בשל המבצע הצבאי "זעם אדיר" והמלחמה נגד המשטר האיראני. אז, לפני חודש, הנשיא האמריקני היה בטוח שעד המועד החדש שנקבע עם מקבילו מהמעצמה הסינית - הכול יבוא על פתרונו והעימות עם איראן יסתיים. אלא שבעולם המושגים של טראמפ - יש מצב שהמלחמה כבר "מאחורינו", אך באותה נשימה ניתן לומר שהיא עדיין בעיצומה.
בזמן "ההמתנה" עד לרגע הביקור ברפובליקה העממית, טראמפ ממשיך להצהיר שארה"ב "ניצחה" - כאשר מבחינה צבאית, הוא מתאר מציאות מוחלטת: "מחקנו אותם; לא נשאר להם צבא". לדבריו, חיל האוויר האיראני הושבת, רוב הטילים והרחפנים הושמדו, "רוב המפעלים כבר אינם", והצי "נמצא בתחתית הים". גם בזירה הטכנולוגית הוא מדגיש יתרון ברור - מערכות שמפילות רחפנים "כמו זבובים", תוך שימוש ב"כדורים" זולים (כלשונו) במקום בטילים יקרים.
ובתוך השבועיים האלה, כמו הבוקר, מפיו של מפקד פיקוד המרכז, בראד קופר, יוסיף לקבל טראמפ תדרוכים מראשי הצבא וצמרת המטה לביטחון לאומי על אפשרויות לפעולות צבאיות קצרות ואפקטיביות ביותר למקרה ויבחר לשוב לכך לצד המצור הימי.
"המצור הוא גאוני: הכלכלה שלהם קורסת - הכסף שלהם חסר ערך"
אבל יש גם צד שני, והוא הצד האפל של המלחמה הזו כרגע, והוא מכיל שני משתנים קריטיים: מצר הורמוז ובעיקר שאלת השליטה בו, והיעדר מוחלט של הסכם במסגרתו לאיראן לא יהיה גרעין. טהרן אינה מוכנה להיכנע לתנאים האמריקניים, ובוודאי לא לפתוח את הדיון הגרעיני בשלב הנוכחי - כך הצהירה בסוף השבוע שעבר. לכן, מדובר בחלון זמן שבו טראמפ צריך לייצר מציאות שתאפשר לו להגיע לבייג'ינג מעמדת כוח.
"המצור הוא גאוני", אומר טראמפ. מבחינתו, זהו לא רק כלי לחץ, אלא הוכחה לעליונות אמריקנית: "זה מראה ב-100% עד כמה הצי שלנו טוב". המצור על איראן, שהחל כאמצעי זמני, הופך בפועל לאסטרטגיה בפני עצמה, עליית המדרגה של הלחץ הכלכלי: שילוב של לחץ צבאי וכלכלי שמטרתו להביא את טהראן לנקודת שבירה.
בכירים בבית הלבן אמרו שטראמפ וחברות הנפט דנו בצעדים שיאפשרו להמשיך את המצור על איראן "במשך חודשים - אם יהיה צורך". במילים אחרות, אותו חלון זמן של "שבועיים" מתחיל להיראות פחות כמו יעד סיום, ויותר כמו תחנת ביניים.
הדבר מתכתב ישירות עם המציאות בשטח: ארה"ב פועלת לחסום את יצוא הנפט האיראני, ולצמצם דרמטית את התנועה במצר הורמוז. טראמפ עצמו מגדיר זאת כהצלחה ברורה: "הכלכלה שלהם קורסת - הכסף שלהם חסר ערך".
אלא שלמצור יש מחיר, והוא כבר מורגש. הדיונים שקיים טראמפ בימים האחרונים עם חברות האנרגיה נועדו בדיוק לכך: כיצד להחזיק מצור ממושך מבלי לפגוע יתר על המידה בכלכלה האמריקנית ובצרכנים. מחירי האנרגיה מגיבים, השווקים מתוחים, והלחץ אינו מוגבל רק לאיראן. עבור טראמפ, שנמצא בשנה פוליטית רגישה, זו משוואה עדינה: כמה זמן ניתן להחזיק לחץ מקסימלי מבלי לשלם מחיר פוליטי?
אז דיברנו על איראן, אבל גם הפסקת האש מול לבנון צפיה להסתיים בעוד שבועיים, טראמפ חוזר בפני נתניהו על הצורך לרסן את תקיפות צה"ל למקרים של הגנה בלבד, אבל בישראל מדגישים שזה שוחק את ההרתעה, וחייבים ל"לתת בראש" גם בביירות עם דרג על הדאחייה. בשביל טראמפ, "הקפאה" של הזירה היא מדיניות: למנוע הסלמה, לשמור על יציבות ובעיקר לא לאפשר לאירועים לטרוף את הקלפים רגע לפני המפגש עם סין. לכן גם שוחח שעה וחצי בטלפון עם פוטין.
אז ייתכן שבסופו של דבר, השבועיים הקרובים אינם הזמן שבו הכל יוכרע, אלא הרגע שבו שלאחריו, אם איראן לא תכנע טראמפ עשוי לחשבו על לשוב להלחם, אף שהוא נהנה מהמצור כרגע, ובמילים אחרות, אפרופו המצור, לאחר הביקור בסין נדע האם מדובר בנצח אמיתי, או רק בנצח שנמשך שבועיים.