על אף שהאיום היה מוכר במשך שנים, צה"ל מתקשה להתמודד עם איום הרחפנים המתאבדים של חיזבאללה, ללא פתרון מספק. למרות מידע מצטבר ותמרורי אזהרה חוזרים, בצה"ל לא האיצו תהליכי היערכות - ובמקרים רבים הסתפקו בהסברים כמו בעיות בשרשרת האספקה, תחרות מול צבאות זרים, סדרי עדיפויות וקשיי תקציב.
שורת אירועים לאורך השנים המחישה את עומק האיום: כבר ב-2019 סוכלו ניסיונות הברחה של רכיבי רחפנים לרצועת עזה, ב-2021 התריע מבקר המדינה על פערים בהיערכות, וב-2022 המחישה מלחמת רוסיה-אוקראינה את מרכזיות הרחפנים בשדה הקרב. למרות זאת - בצה"ל לא גובש מענה רחב היקף.
האיום התממש כבר ב-7.10, אך רק כעת - צה"ל מאיץ תהליכי צמצום פערים מבצעיים
בשבעה באוקטובר 2023 עשה חמאס שימוש נרחב ברחפנים במתקפה על העורף הישראלי - תחילה לשיבוש מערכי תצפית ובהמשך לתקיפת כוחות וכלים. גם לאחר מכן נחשף היקף ההצטיידות הרחב של הארגון באמצעי רחפנים.
במקביל, הלחימה בסוריה בשנים האחרונות המחישה כיצד ארגונים ג'יהאדיסטיים מאמצים במהירות טכנולוגיות רחפנים ומשלבים אותן בלחימה. שיטות אלו הועתקו והותאמו לזירות נוספות, כולל מול ישראל.
כיום, באפריל 2026, מנסה צה"ל להאיץ תהליכים כדי לצמצם פערים מבצעיים, במיוחד בגזרת דרום לבנון. לצד הגנה על יישובי הצפון, מתמודד הצבא עם מתקפות רחפנים יומיומיות לאורך רצועת הביטחון.
פתיחת שיתופי פעולה, והכרה בתחום הרחפנים כחלק מבניין הכוח
במערכת הביטחון מצביעים על צורך בשתי החלטות מרכזיות: פתיחת שיתופי פעולה עם חברות טכנולוגיה ישראליות קטנות, והכרה רחבה יותר בתחום הרחפנים כחלק מבניין הכוח של צה"ל - כולל הקמת מסגרות ייעודיות והרחבת ההכשרה וההפעלה המבצעית.
במקביל, מודגש הצורך בעידוד פתרונות שטח מהירים, בדומה למודלים שהתפתחו באוקראינה, כדי להתמודד עם האיום המתפתח בקצב מהיר.