מי שהסיט את המבט אחרי רצח ועוד רצח במגזר, לא צריך להיות מופתע כשהאלימות דופקת גם על דלתו

יש קשר הדוק בין הזינוק המטורף במספר אירועי הרצח בשנים האחרונות במגזר הערבי לבין העלייה במפלס האלימות בחברה היהודית. מי שהסיט את המבט אחרי עוד רצח ועוד רצח במגזר, מי שאמר "שימשיכו להרוג את עצמם, כל עוד זה לא אצלנו לא אכפת לי", מי שלא דאג לטפל בבעיית האלימות שמכרסמת כמו סרטן בחברה הישראלית - לא צריך להיות מופתע כשהאלימות דופקת עכשיו גם על דלתו.

ביטול תקציבים ייעודיים למאבק באלימות בחברה הערבית, קיצוץ בתוכניות הגנה לנשים, הזנחת נוער בסיכון - כל אלה נדחקו הצידה לטובת מטרות קואליציוניות. תוכניות שלא היו פופולריות או "סקסיות" מספיק, פשוט נזנחו. התוצאה ניכרת היום בשטח.

זוכרים שהבטיחו לנו משילות? מבקר המדינה צפוי לפרסם מחר דו"ח חריף על אובדן המשילות בנגב. אבל האמת היא שאובדן המשילות אינו מוגבל רק לנגב. הביטחון האישי של אזרחי ישראל מעולם לא היה בשפל כזה, והמשילות הפכה לסיסמה ריקה.

המשטרה והשר הממונה עליה נראים חסרי אונים - לא רוצים או לא יכולים, ואולי גם וגם, להתמודד עם גל האלימות. לעיתים נדמה שהמאמץ מופנה למעצרים של מפגינים נגד השלטון או לאירועים סמליים, בעוד האלימות עצמה ממשיכה להשתולל. במקביל, האשמה נודדת בין גורמים: מערכת המשפט, הקורונה, משרד החינוך, המלחמה, ההורים - כולם אשמים, חוץ ממי שאחראים בפועל.

אבל המשטרה והמשרד לביטחון לאומי אינם לבד. גם שאר מערכות השלטון - משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לקידום מעמד האישה, משרד התחבורה ואחרים - אינן מתפקדות כראוי. האחריות מתגלגלת מגורם לגורם, ובינתיים המציאות בשטח מחמירה.

רצח רודף רצח, והוא כבר לא פוסח על אף מגזר או אזור. 13 אזרחים נרצחו בתוך שמונה ימים - נתון מטלטל שהיה אמור להוציא המונים לרחובות. בעבר מחאות פרצו כאן על יוקר המחיה, היום גם רצח של צעיר בן 21 בידי נערים, חלקם ילדים - אינו מצליח להניע תגובה ציבורית משמעותית.

הרצח של בנימין ימנו זלקה זעזע רבים, אך לא מספיק. זלקה, חייל משוחרר שעבד בערב יום העצמאות, נרצח לאחר שהעיר לנערים על התנהגותם בפיצרייה. חבורה של בני 13 עד 17 תקפה אותו באלימות קטלנית - רק בשל הערה אחת.

התיעוד הקשה של האירוע, שנראה כמו סצנה מתוך "התפוז המכני", ממחיש עד כמה המציאות השתנתה: מילה אחת לא במקום, לאדם הלא נכון - עלולה לעלות בחיים. ילדים בני 13 הופכים לרוצחים, והקו האדום נשחק.

ובינתיים, כשכל מערכת מצביעה על אחרת ואף אחד לא לוקח אחריות על ההידרדרות המוסרית, החברתית והביטחונית, השאלה אינה אם יקרה האירוע הבא, אלא מתי. ואנחנו? כנראה נמשיך להזדעזע לכמה ימים, ואז נעבור לנושא הבא. כפי שקרה אחרי הרצח של יורי וולקוב בחולון או גדי ויכמן בבאר שבע. זוכרים? אם לא - חפשו בגוגל.

עד הרצח הבא.