על סדר היום: דיון על הקשחת העמדות של איראן, לצד ביקור המלך - איתו טראמפ "יעשה חיים"

המלך צ'ארלס ורעייתו קמילה ינחתו היום בארצות הברית, ויתכבדו להיות אורחיהם של הנשיא דונלד טראמפ ומלאניה. הנשיא האמריקני אמר כי בימים הקרובים הוא מתכנן לבלות עם המלך צ'ארלס, וכלשונו "לעשות חיים" - כנראה שגם האיש החזק בעולם רוצה קצת אסקפיזם בתקופה הזאת.

עם זאת לא לעולם חוסן, כי בין לבין טראמפ "יידרש" להתדיין עם יועציו על איראן. המשטר מקשיח עמדות - אבל משום מה, יש מי שמבקש לראות זאת כהצעה חדשה.

במבט ראשון, זה נשמע כמו פריצת דרך: דיווח בארה"ב הצביע על כך שאיראן העבירה, באמצעות המתווכים הפקיסטנים, הצעה חדשה לפתוח מחדש את מצר הורמוז, לסיים את המלחמה ולדחות את סוגיית הגרעין לשלב מאוחר יותר. עבור מי שמחפש סימנים להרגעה זה נשמע מוזר והזוי, אבל למביט מן הצד זו יכולה להישמע כמו התחלה של פתרון.

אבל כשמסתכלים קצת יותר לעומק מבינים את המורכבות. שעות ספורות לפני אותם דיווחים, סוכנות הידיעות האיראנית תסנים פירסמה קו כמעט זהה - אך כה שונה: איראן לא מוכנה לדון כלל בנושא הגרעין בשלב הזה. מבחינתה, סדר העדיפויות ברור: קודם סיום המלחמה, אח"כ פתיחת מצר הורמוז, הסרת סנקציות וקבלת פיצויים - ורק בשלב מאוחר יותר, אם בכלל, חוזרים לדבר על הגרעין.

כלומר, מה שמוצג כלפי חוץ כהצעה נתפס מבפנים כהתבצרות. לא ויתור, אלא דחייה. לא גמישות, אלא שינוי סדרי עדיפויות שמוציא מהשולחן את הסוגייה המרכזית מבחינת וושינגטון.

וזו בדיוק הנקודה שבה אמנות המילים הופכת לכלי אסטרטגי. אותה אמירה יכולה להישמע כהזדמנות או כהתחמקות. עבור ממשל טראמפ, ששם את הגרעין האיראני במרכז, מדובר בפער עמוק: הנשיא עצמו אמר לא פעם כי "זה הנושא היחיד שבאמת חשוב". מבחינתו, אין סיום למלחמה בלי פתרון גרעיני. ואילו לפי טהרן לא יתקיימו כלל שיחות בנוגע לאורניום - עד שהמלחמה תסתיים.

אז מי מוכר כאן את הלוקש למי? האם מדובר במהלך איראני שנועד לקנות זמן, אולי גם להרגיע את דעת הקהל בבית, או שמא בניסיון אמיתי לשנות את סדר הדיון ולהשיג הישגים מיידיים, כלכליים ואסטרטגיים, לפני כל ויתור ארוך טווח?

גם בצד האמריקני הספקות לא נעלמים. רק לפני יומיים סיפר טראמפ כי 10 דק' לאחר שביטל את נסיעת השליחים סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר לפקיסטן, "כבר קיבלתי הצעה טובה יותר". אבל מהי אותה "הצעה טובה יותר"? האם זו בדיוק ההצעה שמונחת כעת על השולחן, כזו שמוציאה את הגרעין מהמשוואה?

השאלה הזו צפויה לעמוד גם במרכז הדיונים הקרובים בבית הלבן. לא במקרה מרקו רוביו שוהה שם כמעט באופן קבוע, לא רק כשר החוץ אלא כיועץ לביטחון לאומי בפועל, לצד הנשיא. סביבם מתכנסים שוב ושוב אותם גורמים בכירים, שמנהלים במקביל גם את הזירה האיראנית וגם את המאמצים הדיפלומטיים באזור.

בסופו של דבר, ייתכן שהפער בין "הצעה" ל"הקשחת עמדות" אינו טעות אלא שיטה. איראן מציגה גמישות כלפי חוץ, אך שומרת על קווים אדומים בפנים. ארצות הברית דורשת פתרון כולל, אך בוחנת כל תזוזה כבסיס למו"מ.