בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לנוער הרשיע היום (ראשון) ברוב דעות קטין בן 16 בעבירות של הריגה בנסיבות מעשה טרור, יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות בנסיבות מעשה טרור וחבלה במזיד ברכב. את ההכרעה קיבלו השופטים מיכל ברק נבו ומיכאל תמיר, נגד דעתה החולקת של השופטת בדימוס ליאורה ברודי.
לפי הכרעת הדין, הנאשם, תלמיד ישיבה דתית הסמוכה להתיישבות רחלים, שהה בפנימייה בסוף השבוע שבין 12 ל-13 באוקטובר 2018. ביום שישי, סמוך לשעה 22:30, התמקם עם שניים או שלושה אחרים שזהותם אינה ידועה במעלה המבתר- גבעה בגובה של כשניים עד שלושה מטרים מעל כביש 60, במרחק של כמה מאות מטרים מהישיבה, כשהוא אוחז באבן במשקל של כ-2 קילוגרמים.
באותה עת נסעו יעקוב ראבי, רעייתו עאישה ובתם ר', אז בת 9, ברכבם מסוג פולקסוואגן פאסאט בכביש 60, מצומת רחלים לכיוון צומת תפוח, במהירות של למעלה מ-100 קמ"ש, אף שהמהירות המותרת בקטע הדרך היא 80 קמ"ש.
עם התקרבות הרכב, כך נקבע, יידה הנאשם את האבן בעוצמה לעבר השמשה הקדמית. האבן פגעה בחלקה העליון הימני של השמשה, ניפצה אותה, חדרה לתוך הרכב ופגעה בעוצמה ישירות בראשה של עאישה ראבי, שישבה במושב הקדמי לצד בעלה.
ראבי תיאר בעדותו במשטרה את רגע הפגיעה: הוא שמע "פיצוץ", הרכב התמלא אבק, וכשהפנה את מבטו הבחין באשתו נופלת לעברו כשהיא מדממת. לדבריו, הדם ניגר ממנה "כמו פותחים ברז, הדם יוצא בכוח". בתם הקטנה צעקה ובכתה: "למה אמא, למה זרקו עליהם".
למרות הפגיעה הקשה, ראבי לא איבד שליטה, המשיך בנסיעה, הפעיל אורות מהבהבים ונסע במהירות לעבר מרפאה בכפר חווארה. בדרך ניסה להחזיק באשתו ביד אחת ולהרגיע את בתו. עם הגעתו למרפאה הוזעק צוות רפואי, אך ניסיונות ההחייאה לא צלחו ומותה נקבע במקום.
מהכרעת הדין עולה כי האירוע התרחש סמוך לשעה 22:32, וכי בשעה 22:34 הזעיק ראבי עזרה באמצעות הטלפון הנייד. מצלמות אבטחה תיעדו את הרכב כשהוא נוסע זמן קצר לאחר מכן עם ארבעה אורות מהבהבים.
בית המשפט קבע כי לרכב חדרה אבן אחת בלבד, שפגעה ישירות בראשה של המנוחה. האבן נמצאה בתוך הרכב, לאחר שראבי הרים אותה והניח אותה למרגלות המושב. חוות הדעת קבעה כי השמשה נפגעה מפגיעה אחת, וכי כיוון הפגיעה היה מימין לשמאל בהתאמה למיקום המבתר ביחס לכביש.
עוד נקבע כי האבן הושלכה מהמבתר הצפוני הסמוך לכביש, מקום שממנו ניתן להבחין בכלי רכב הנוסעים בכביש ואף לזהות את סוג לוחית הרישוי. בית המשפט הדגיש כי מדובר בנקודה נגישה, במרחק הליכה של דקות מהישיבה.
הנאשם כפר במיוחס לו לכל אורך ההליך. הוא הודה כי שהה בישיבה באותה עת, אך טען כי לא היה בזירה. בנוסף העלה טענה כי הימצאות הדנ"א שלו על האבן אינה מעידה כי הוא השליך אותה, והציג שני תרחישים: מגע אקראי קודם באבן או העברה משנית של דנ"א באמצעות אדם או חפץ אחר.
אולם, בית המשפט דחה את גרסתו. נקבע כי אין מחלוקת שהדנ"א של הנאשם נמצא על האבן לצד הדנ"א של המנוחה ושל בעלה, וכי לא נמצאה כל אינדיקציה לתורם נוסף. עוד נקבע כי הסיכוי להעברה משנית של דנ"א באופן שבו יישאר רק הדנ"א של הנאשם "שואף לאפס", וכי גם האפשרות שאדם אחר השליך את האבן מבלי להותיר עליה את הדנ"א שלו אינה סבירה.
בנוסף נקבע כי הנאשם שמר על שתיקה רחבה לאורך חקירותיו בשב"כ ובמשטרה, סירב לשתף פעולה עם פעולות חקירה, ומסר גרסת אליבי שלא נתמכה באף עד. אף אחד מתלמידי הישיבה לא אישר כי שהה עמו בזמן האירוע.
בית המשפט דחה גם את ניסיונות ההגנה לערער את מהימנותו של יעקוב ראבי. באשר לאחת הטענות נכתב: "התקשיתי להעלות על הכתב טענה כה בוטה, פוגענית ומופרכת זו". עוד צוין כי עדותו של ראבי הייתה אותנטית ומהימנה, וכי מסר את עיקרי פרטי האירוע מיד לאחר התרחשותו.
בהכרעת הדין נקבע גם כי המעשה בוצע על רקע מניע טרור, וכי הנאשם פעל מתוך אדישות לתוצאה. "המסקנה היחידה והמובנת מאליה היא שהבוחר להשליך אבן במשקל המתקרב ל-2 ק"ג, ממקום גבוה, על מכונית נוסעת בלילה, הוא שווה נפש לאפשרות שיהרוג מישהו", נכתב.
בסיכום קבע בית המשפט כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם הוא שהשליך את האבן שגרמה למותה של עאישה ראבי, והרשיע אותו בכל העבירות שיוחסו לו.