בחדשות 12 מחזרו לקראת סוף השבוע ידיעה של וואלה מלפני כחמישה שבועות לגבי אפשרות של הקמת רשימת ימין חדשה. הנחת העבודה היא שרשימה כזאת עשויה להיות האיקס-פקטור ולטלטל את המפה הפוליטית, שלרבים יש אינטרס לצייר אותה כתקועה בדרך ללא מוצא.
למה תקועה? כי נתניהו אמנם מובס בכל הסקרים שאינם חשודים ככאלה שהוזמנו מטעמו, אבל ספק אם ליריביו יהיו 61 מנדטים יהודים "כשרים" כדי לממש את הניצחון.
תכף ננסה לקרוא תגר אפילו על הנחת העבודה הזאת, שאיכשהו התקבעה כאקסיומה, אבל קודם כל קצת על אותו חד קרן שנקרא "ימין חדש".
ההנחה היא שאחרי 7 באוקטובר הציבור (בהכללה) שממילא נטה ימינה, זז ימינה עוד יותר: מראות הטבח, הידיעה שתושבי עזה ברובם מזדהים עם חמאס, פעילות של גופים אנטי-ישראלים להכחשת מעשי הטבח, האונס והביזה - ובעיקר היעדר גינוי מצד גורמים ערבים שנחשבו מתונים (כלומר "פרטנרים") שכנעה את רוב הציבור בכך שאין עם מי או על מה לדבר.
לכאורה זו הייתה אמורה להיות בשורה נפלאה לגוש הימין, אך לא-היא: ראשית בגלל נתניהו עצמו. הנכס העיקרי והחד משמעי של ה"בלוק" הוא גם גבול הגזרה שלו.
בין אנשי אותו ימין חדש, יש מי שמטילים עליו את האחריות לעיוורון המדיני שהוליד את הבלאק-אאוט המודיעיני שלפני 7 באוקטובר, ויש מי שסולדים ממנו בגלל מה שנתפס בעיניהם כחוסר טוהר המידות.
אל כל אלה יש לצרף את מי שאינם מרוצים ממה שהשיגה ישראל בחזיתות הלחימה השונות ואולי מעל לכל, את אלה שמאסו בתלותו המוחלטת של נתניהו בקולות החרדים, שמביאה אותו לקדם חוק השתמטות אפילו תחת אש ולתגמל אותה בתקציבי עתק.
ערבים לניצחון
כל אלה מסבירים מדוע גוש נתניהו נחלש, למרות ההנחה שרבים יותר אוחזים בעמדות ימניות יותר. השאלה היא למי ייתן הציבור הזה את קולו בבחירות?
לכאורה יש להם מספיק מפלגות ימין לא-ביביסטי לבחור בהן: בנט 2026 למשל או ישראל ביתנו (אביגדור ליברמן), שלא לדבר על כך שגם גדי איזנקוט או יאיר לפיד אינם בדיוק "שמאל", אלא להפך: מרכז שביטחונית, כלכלית וחברתית, נשען על צד ימין.
למעשה הם עוד מתלבטים, בין היתר בגלל החשש שיצביעו בנט אבל יקבלו כשותפים בכירים בממשלתו לא רק את ליברמן, איזנקוט ולפיד, אלא גם את יאיר גולן - בואכה רשימה ערבית תומכת.
זה הזמן לפתוח חלון קטן שמערער על הנחת העבודה לפיה אם לא יושג רוב ציוני של 61 ח"כים (לפחות), נדונה ישראל לשוב לקלפי. זה לא יקרה. לכל הפחות תקום ממשלה אד-הוק, שתשען על תמיכה חיצונית של מפלגות ערביות.
לא רק כי עצם הדיון בשאלת הלגיטימיות של ממשלה שכזאת הוא כבר ניצחון אדיר לנתניהו, שמונע מיריביו כ-10-15 מנדטים, אלא גם מפני שהוא עושה זאת בעודו נשען בעצמו על מפלגות חרדיות אנטי ציוניות (שלא לדבר על החיזור הלוהט אחרי מנסור עבאס, שרק בצלאל סמוטריץ' חיסל).
כל זה מוכרח להוביל לכך שבמידת הצורך (שספק אם יתעורר, יש סקרים שמנבאים למתנגדי נתניהו רוב אפשרי בכנסת גם ללא קולות הערבים) תוקם ממשלה שתישען על קולותיהם של האזרחים הערבים ושמטרתה תהיה להוביל כמה חוקי בזק, למשל כאלה שיאסרו על נאשם בפלילים להתמודד בבחירות, יגבילו את משך כהונתו של ראש הממשלה ויאפשרו לבצע "היפוכה של הפיכה" בצמרת השב"כ והמשטרה.
המשמעות של כל זה היא שצריך לקרות משהו מאוד מאוד קיצוני (מטעות בלתי סבירה של כ-10 מנדטים ברוב הסקרים שנחשבים למהימנים ועד להכחשת תוצאות הבחירות נוסח אירועי הקפיטול), כדי שממשלת נתניהו לא תיפול.
גדעון סער ב'
למעשה הצעד היחידי שיכול להציל את נתניהו עתה, הוא הקמה של רשימה שכינויה "ליכוד ב'" בהחלט הולם אותה. היא אולי לא תהיה "ביביסטית" בהגדרתה, אבל תביא את רוב המנדטים שלה בעיקר ממי שמאסו בנתניהו - ובמקביל לא תפסול מראש ישיבה בקואליציה שיקים.
נכון שלשמות שצוינו כמו יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, משה כחלון ואיילת שקד יש לכאורה (וגם לא לכאורה) חשבון אישי ונוקב עם נתניהו, אבל כזה בדיוק היה גם גדעון סער, שהתברר כסוס טרויאני במחנה המתנגדים לנתניהו (כולל התבטאויות קשות שהשמיע כנגדו), אבל בסופו של דבר שימש לו פרטנר נאמן, שר בכיר בממשלתו, שאף סייע לו בהפחתת משקלן הסגולי של יתר סיעות הבלוק.
כלומר, נתניהו ישמח לשתף פעולה עם אותו "ליכוד ב'" שיסייע לממשלתו להציג קו מדיני פחות מיליטנטי מזה שעלולים לכפות עליו איתמר בן גביר ואורית סטרוק (למשל) או פחות מחופף מזה שעלולים לכפות עליו טיפוסים כמו טלי גוטליב, ניסים ואטורי, אושר שקלים וחבריהם (הרשימה ארוכה).
זה עד כדי כך שקוף, עד כדי כך שאיש לא יתפלא אם יתברר שגורמים מטעם נתניהו (או לפחות כאלה שחפצים בייקרו) הם שעומדים מאחורי מפלגת הלוזרים הזאת, של מי שהיו שמחים מאוד להתמודד בתוך הליכוד, אך מנועים מלעשות כן.
נכון שרשימה שכזאת עלולה שלא לעבור את אחוז החסימה, אבל גם במקרה שכזה, הרווח יהיה כולו של נתניהו: על כל מצביע פוטנציאלי שלו שיצביע בעד המפלגה החדשה, יהיו לפחות שלושה שיצביעו לה אחרי שהתלבטו בינה לבין בנט או ליברמן. כלומר - גם במקרה שהקולות יתבזבזו, הרי שהחלק הארי של החשבון יוגש למתנגדיו.
אם כך יקרה, יתרחש עוד אבסורד בפוליטיקה הישראלית המורגלת לכגון אלה: מצביעי ימין שסולדים מנתניהו ושבגללו אין להם היום בית פוליטי, עוד יהיו מי שיצילו אותו מהפסד, שלפחות כרגע (נספור עד 10 ונזכיר שיש עוד חצי שנה בדיוק עד למועד הקבוע בחוק לבחירות), מסתמן מיום ליום כעובדה מוגמרת.