ספק אם יש אקט פוליטי שהפער בין הבאז התקשורתי סביבו לבין ההשפעה האמיתית שלו כל כך גדול כמו חשיפת שמות של מצטרפים חדשים למפלגות. כמה חודשים לפני הבחירות מתחילים במפלגות לטפטף בחגיגיות שמות של מצטרפים חדשים. אנשים בולטים בחברה הישראלית, בשנים האחרונות בעיקר אנשי צבא ולא מעט עיתונאים או אנשי תקשורת שחוצים את הקווים לפוליטיקה.
הריטואל די קבוע - המועמד מגיח לחיים הציבוריים, מועלות ספקולציות האם פניו לפוליטיקה, נשאל בראיונות ומתחמק באלגנטיות, מודלפת פגישה עם ראש מפלגה ואז מסיבת עיתונאים חגיגית שבה מודה ראש המפלגה למתמודד על "הצטרפותו החשובה שמביעה אמון במפלגה ובטוח שהוא יהיה כח משמעותי בכנסת" והמתמודד מצהיר שהוא "גאה להצטרף לראש המפלגה שהוא האיש הנכון בזמן הנכון".
אנשי תקשורת (ביניהם גם כותב הטור) נהנים לעסוק בבורסת השמות, זה ג'וסי, מסקרן, צהבהב במידה, ותמיד כיף, אבל האמת היא שב-90% מהמקרים ההשפעה של המתמודד לא גדולה משמעותית. חשיפת שמות כמעט אף פעם לא ממגנטת קולות.
בשנים האחרונות המצביעים הישראליים מצביעים לראש המפלגה. אף אחד לא מצביע לנתניהו בגלל דודי אמסלם או אבי דיכטר. ליאיר לפיד לא מצביעים בגלל אלעזר שטרן או יסמין סאקס. אותו כנל אפילו כשמדובר בפרלמנטרים מעולים כמו יוליה מלינובסקי ועודד פורר אבל ההצבעה היא לליברמן. וכך איזנקוט, בנט, בני גנץ, בן גביר ועוד.
לרשימה יש חשיבות 1 - לא להביא אנשים מפוקפקים, 2 - ליצור רושם טוב, אבל ההצבעה היא לראש המפלגה. הדוגמא האקטואלית והטריה ביותר היא יאיר לפיד שהציג בגאווה את אלוף (מיל') נעם תיבון, שם ביטחוני עם משקל ציבורי, כזה שאמור לדבר לקהל רחב. ובכל זאת - הסקרים לא זזו. לא קפיצה, לא תנופה, אפילו לא דגדוג קל. הציבור מסתכל, מתרשם אולי לשנייה, ואז חוזר לשאלה האמיתית: מי מוביל, מה הכיוון, ומה הסיכוי לנצח.
על הרקע הזה צריך להסתכל גם על המהלך האחרון של נפתלי בנט. חשיפת שלושת השמות - קרן טרנר, לרן אבישר בן חורין ויונתן שלו - למה בנט מציג את השמות חצי שנה לפני הבחירות? כי הוא צריך לנצח את "חצי הגמר" מול גדי איזנקוט- שלושת המועמדים שהציג היו יכולים להשתלב בקלות גם ברשימה של גדי איזנקוט. חשיפתם נבחרה בקפידה, בנט לא מדבר כרגע לימין הקלאסי, אלא למצביעי איזנקוט מולו מתנהל האותו חצי הגמר על הנהגת הגוש.
בנט לא רוצה להמשיך לראות את איזנקוט מצמצם ומתקרב אליו בסקרים. זה יערער עוד יותר את העובדה שבנט מציב לפיה הוא ורק הוא האלטרנטיבה. לשיטתו אין מחלוקת בכלל על מי יוביל את הגוש. ודי לבסס את זה הוא צריך לפתוח פער או לפחות לשמור על פער מול איזנקוט. אם בנט ינצח את שלב "חצי הגמר" ויעמוד בראש הגוש "הגמר" מול גוש הימין יהיה סיפור שונה - קרב על קולות הימין. שם הכללים משתנים, וגם השמות ישתנו.
בשלב הזה, אפשר להניח, נראה רשימה אחרת לגמרי. אנשים עם אוריינטציה ימנית ברורה יותר, כאלה שמדברים בשפה אחרת לבוחרים. שמות כמו מאיה מורנו כבר עולים בהקשר הזה, ואפילו איילת שקד - שעדיין לא ברור מה יהיה תפקידה הפוליטי הבא - יכולה להשתלב במהלך כזה, אם וכאשר.
לא מעט שמות חדשים יוצגו לציבור החודשים הקרובים, ספק אם מישהו מהם יזיז את מפת הגושים הפוליטית שהולכת להיות מסובכת, מסובכת מאד.