ארון הברית הסתתר מתחת לאף שלנו כל הזמן? מחקר פורץ דרך בירושלים

מיקומה של התיבה הקדושה, ארון הברית, שלפי המסורת מכילה את לוחות הברית המקוריים, הוא ללא ספק אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה. על פי המקרא, ארון הברית נשמר בתוך קודש הקודשים בבית המקדש בירושלים, בטרם נעלם לחלוטין במהלך חורבן בית ראשון על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה.

כעת, הארכיאולוג ד"ר כריס מקיני מציע תיאוריה מסקרנת: ייתכן שהארון מוסתר במערכת של חללים תת-קרקעיים באזור עיר דוד, מדרום להר הבית. כדי לבדוק זאת, החוקרים מתכננים לסרוק את החללים התת-קרקעיים באזור באמצעות טכנולוגיה עוצמתית שנועדה לזהות חללים נסתרים ומתכות הקבורות עמוק מתחת לפני השטח.

בדיילי מייל מסבירים שהשיטה החדשנית מסתמכת על גלאי מיואונים - מכשירים משוכללים שעוקבים אחר חלקיקים תת-אטומיים זעירים הנוצרים כאשר קרניים קוסמיות מהחלל פוגעות באטמוספירה של כדור הארץ. הטכנולוגיה הזו מאפשרת למדענים לראות עמוק מתחת לאדמה ולזהות חללים נסתרים מבלי לבצע חפירה פיזית. סריקות ראשוניות של האזור כבר חשפו חללים ומבנים תת-קרקעיים שלא היו מוכרים בעבר, מה שעולה בקנה אחד עם תיאוריית המנהרות הנסתרות.

אם הטכנולוגיה תורחב בסופו של דבר אל מתחת להר הבית עצמו, מקיני וצוותו מאמינים שניתן יהיה לאתר את הארון - אם הוא אכן עדיין קיים שם - מכיוון שעל פי התיאורים הוא מצופה בזהב טהור מבפנים ומבחוץ. בסרטו התיעודי החדש "אגדות הארון האבוד", שיצא מוקדם יותר החודש באפריל 2026, הארכיאולוג מדגיש כי כלים לסריקה מרחוק עשויים לעזור לחשוף את "נקודות העיוורון" הגדולות ביותר של הארכיאולוגיה באזור, שבו חפירות מסורתיות באמצעות אתי חפירה אסורות ברובן בשל הרגישות הדתית והפוליטית.

אף שמקיני שומר על זהירות ואינו מתיימר להכריז שמצא את הארון, הוא מתמקד בחקר טקסטים עתיקים ומסורות היסטוריות כדי להבין מה עלה בגורלו. הסרט התיעודי מתחקה אחר שלוש מסורות עתיקות ומרכזיות המתארות כיצד הפריט הקדוש הוסתר בכוונה תחילה על ידי ירמיהו הנביא כדי להגן עליו מפני הכוחות הפולשים, ולא נהרס או נלקח שלל.

התיאוריה הראשונה, שמכונה "אגדת ההר" ונחשבת לנפוצה ביותר, גורסת כי כוהנים החביאו את הפריטים המקודשים בחדרים תת-קרקעיים או במנהרות מתחת למתחם הר הבית רגע לפני המצור הבבלי. המסורת השנייה מדברת על כך שירמיהו הנביא החביא את הארון באתר סלעי ומסתורי הממוקם בין שני הרים, שמיקומו המדויק נותר נתון לוויכוח.

המסורת השלישית והעתיקה ביותר מופיעה בספר מקבים ב'. על פי טקסט זה, ירמיהו נשא את הארון יחד עם כלי קודש נוספים למערה בהר נבו - ההר המזוהה באופן מסורתי עם מקום מותו של משה רבנו. למרות ההבדלים במיקומים הגיאוגרפיים בין המסורות השונות, החוקרים מציינים כי בכולן יש מוטיב מרכזי אחד ברור: הפריט הקדוש ביותר לעם היהודי לא אבד בקרב ולא הועבר למדינה אחרת, אלא הוסתר בכוונת מכוון במקום סמוך וממתין עד היום להתגלות מחדש.