טקס מצטייני הנשיא | ישיר
נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח היום (רביעי) את טקס החיילים המצטיינים בבית הנשיא, לרגל יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל. האירוע נפתח במטס כבוד, בהשתתפות מבנה מטוסי ומסוקי הקרב של חיל האוויר, בהצדעה לחיילים המצטיינים המייצגים את כלל זרועות הצבא.
עם פתיחת הטקס, הנשיא פנה אל טייסי המטס ברשת הקשר: "חיילות וחיילי צבא ההגנה לישראל ביבשה, באוויר ובים. אתם הדור שמגן, אתם הדור שנלחם - בשם מדינת ישראל, וכנשיא המדינה, אני מודה ומצדיע לכם".
בפתח דבריו אמר הרצוג: "כמה מרגש לראות פה את כולכם. מכבודי שר הביטחון, מכובדי הרמטכ"ל - מכובדי כולם. איזה רגע של נחת, גאווה ושמחה", כאשר בשלב זה הרצוג פנה והתייחס לחיילים המצטיינים: "הנה כאן לפנינו, דמותו של היופי והטוב שבעם שלנו - הנה, הטובים שבטובים, הפירות המובחרים, הפרצופים המאירים והגאים".
"אני רואה את הגאווה בעיניים הנוצצות של ההורים והמשפחות וברור לי שאור שכזה לא זורח סתם. שצריך המון אהבה והמון אמונה כדי לגדל אורות שכאלה", המשיך הנשיא. "תודה לכן, משפחות מופלאות בזכותכן עתידנו מונח בידיים הכי טובות. נאחל לכולכם, שהשם ישמור צאתכם ובואכם מעתה ועד עולם. גם ברגעים אלו ממש, לצד המצטיינות והמצטיינים, נמצאים אלפי אלפים מטובי בנותינו ובנינו בחזיתות רבות, בהגנה על כולנו. נשלח לכולם חיזוק וחיבוק".
הרצוג המשיך בפנייה לרמטכ"ל אייל זמיר: "מכובדי הרמטכ"ל האהוב והיקר, רב אלוף אייל זמיר. ההישגים שצה"ל השיג בשנה החולפת עולים על כל דמיון! מבטיחים את המשך שגשוגה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית! מכאן, בשם העם כולו, ביום החג הזה, אני מבקש להודות לך, למטה הכללי, למפקדים. דרכך, אני שולח את תודת העם כולו ואת ברכת הדרך לכל כוחותינו באשר הם".
בהמשך פנה הנשיא לשורדי השבי הנוכחים בטקס: "אני כ"כ מתרגש לראות בטקס הזה גם שורדי שבי ששבו אלינו - את גדי מוזס, ומיה ליימברג ואמא שלה גבריאלה, את פרננדו ומרגלית מוזס ואלון אהל".
בתום נאום הנשיא, עלה להופיע יחד עם הפסנתר שורד השבי אלון אהל. "אחרי יותר משנתיים בשבי שלא הייתה לי עצמאות, מה שנותר לי זה להאחז באמונה שאחזור הביתה. והידיעה שיש חיילים שעושים הכל כדי למצוא אותי. אני רוצה להגיד פשוט תודה"
אל אהל הצטרף פצוע צה"ל דביר בובליל, לוחם גדוד 51 בחטיבת גולני שנפצע באורח אנוש ב-7 באוקטובר, שערכו יחד שיח מרגש וייחודי שנערך בטקס מצטייני הנשיא, לצד ביצוע משותף של 'שיר ללא שם'
אהל, שיתף ברגעים הקשים מהשבי, ואמר: "הייתי שם חמישים מטר מתחת לאדמה, קשור רגליים, נראה ממש כמו גופה - ויכולתי רק לחלום על הרגעים האלה, לשבת פה ביום העצמאות ולנגן מולכם. כדי להעביר את הזמן הייתי מדמיין את עצמי יושב על במה בדיוק כמו זאתי ושר, כדי שאולי אני אקבל איזושהי אופטימיות שאני אחזור הביתה. והנה, זה קורה, אני פה על הבמה הזאתי, זה לא נתפס".
"אני לא הייתי חשוף לשום דבר ולא ידעתי כל כך מה קורה פה", הוסיף. "ולחזור ולגלות שלא הפסיקו להילחם עליי - זה פשוט מטורף. מילואימניקים, אותם אנשים עם ילדים, משאירים אותם בבית והם יוצאים להילחם כדי שאני אחזור הביתה. אז עכשיו לשבת פה ולנגן, זו סגירת מעגל עבורי".
דביר בובליל שיתף על ההתמודדות הקשה לאחר פציעתו, על תחושת האובדן לצד הרצון להשתקם: "קמתי לשבר מאוד גדול של תשעה חברים שנפלו בלי שידעתי, כולל אותו הבחור שבו טיפלתי תחת אש. בסוף, ברוך השם,, השתקמתי, ואני עדיין משתקם - הצלחתי לחזור לנגן - עוד לא כמו פעם, בכוונה אני אומר עוד לא - כי זה יהיה כמו פעם. זו סיטואציה שנכפית עליך. אתה נפצע, אתה לא בוחר להיפצע או להיות גיבור ישראל, ובסוף גם גיליתי שיש 251 חטופים, שזה היה מספר שהוא לא נכון, וזה מאוד מאכזב, אתה לא אשם, אבל בתחושה נכשלת. לא שמרת על המדינה ועל אנשים שאתה אפילו לא מכיר אבל אוהב כי הם חלק מהעם".
לאחר מכן, הרמטכ"ל אייל זמיר נשא נאום: "מצוינות איננה מושג מופשט; היא פעולה ממשית של בנייה", אמר, והוסיף כי "לא פגשנו בהצטיינות אלא במקום שבו זכתה היא לצמוח ביחד מתוך שיתופי פעולה, בשילוב זרועות, בלמידה הדדית ותוך הפקת לקחים משותפת". לדבריו, המצטיינים "עמלים למען ביטחון ישראל לילות כימים" והם "אבני הראשה של צה"ל - ייצוג ראוי של משרתי צה"ל כולם".
בהמשך התייחס ללחימה המתמשכת וציין כי מאז 7 באוקטובר "אנו עמלים לביסוס מחודש של עוצמתנו הצבאית בלחימה רציפה", ובמסגרתה "הכרענו את הלחימה מול חמאס ועמדנו בציווי - 'לא משאירים אף אחד מאחור'". זמיר הוסיף כי "ברגעים אלה ממש אנו מנהלים לחימה עצימה בלבנון" וכי צה"ל "משמר דריכות ומוכנות גבוהה וערוך לחזור באופן מיידי ועוצמתי ללחימה בכל הגזרות", תוך הדגשה כי "שנות הלחימה הממושכות הללו עיצבו מחדש את ביטחון ישראל. מדינת ישראל בטוחה יותר וחזקה יותר".
לצד ההישגים, הרמטכ"ל הדגיש את המחיר הכבד: "ברגעי הפסגה והגאווה אנחנו זוכרים היטב את החלל הפעור בנו. אנו חסרים בכאב עצום את הנופלות והנופלים", ואמר כי צה"ל "ממשיך לפעול ללא לאות להשבת נעדרי צה"ל. בכל דרך וללא הרף".
זמיר גם הזכיר את הפצועים, ש"ממשיכים לשאת את משא הקרב" והבטיח כי "לא נשכח לרגע שהחיים שאנו נוטעים כאן צומחים מתוך מסירות נפש עילאית ורעות שאין לה סוף", וסיים בקריאה למצטיינים "להמשיך לאחוז בשורשים ובכנפיים ולהיות בעבור כולנו מופת".
בהמשך, מיה ליימברג שורדת השבי שהתגייסה לצה"ל, נבחרה לחיילת מצטיינת לקול תרועות ומחיאות כפיים.
לבסוף, ירדנה ארזי עלתה לבמה וביצעה מחרוזת שירים, בליווי להקות צבאיות, כשלאחר מכן נשמעה שירת "התקווה", שחתמה את הטקס החגיגי.