בשיא מלחמת חרבות ברזל נהג מפקד אוגדה 162, לימים ראש אגף המבצעים במטכ"ל, אלוף איציק כהן, לסייר מדי יום בעומק השטח הפלסטיני ברצועת עזה ולפגוש את פקודיו המח"טים, המג"דים ומפקדי היחידות השונות. כולל בחגים ושבתות ואפילו ביום כיפור. פרט לימי ראשון אותם הקדיש להערכות מצב, אישורי תוכניות מבצעיות לשלבים הבאים של התמרון בשיא המלחמה, שיחות עם קציני מטה האוגדה ומילואימניקים.
במוצאי שבת, 19 באוקטובר 2024, מעט לפני חצות הוא ישב בג'יפ בחנייה מחוץ למטה 'הקדמית' של האוגדה לא הרחק מהרצועה, וקיבל החלטה, בגלל תחושת בטן מוזרה, להנחות את הלשכה לבטל את כל הדיונים והפגישות שהיו לו למחרת, ולהכין את החפ"ק לכניסה על הבוקר לג'באליה כדי לפגוש אישית את מח"ט 401 אל"מ אחסאן דקסה.
באותם ימים ניהל דקסה מלחמת מוחות וקרבות בליבת ג'באליה נגד הגרעין הקשה של חמאס במרחב.
בשעה 07:30 הגיעה השיירה של מפקד האוגדה אל 'בית המח"ט' בג'באליה, בית פלסטיני שעליו השתלטו הכוחות. אל"מ דקסה קיבל אותו בחיוך רחב. הפגישה החלה בהערכת מצב על בסיס המודיעין בגזרה כשכל המח"טים עולים בזה אחר זה לשיחת וידאו ומציגים את הישגיהם ביממה האחרונה. לאחר שלב הסיכומים, החליט אלוף כהן לנצל את האווירה הטובה וכשנסגרו המסכים, הודיע כי הוא מאריך את השהות בשטח, כדי לקיים פגישה אישית עם המח"ט.
שמו של אל"מ אחסאן דקסה הלך לפניו בצה"ל בעיקר בקרב מפקדי כוחות השדה. בן העדה הדרוזית, יליד דלית אל כרמל, נשוי ואב לשלושה ובעל תואר ראשון. פנקס השירות הצבאי שלו היה עמוס. מעוטר בצל"ש אלוף על אומץ ליבו וחתירה למגע תחת אש לחילוץ פצועים בפעולה הרואית במלחמת לבנון ה-2, מג"ד שריון מאוד מנוסה, קצין המבצעים של פיקוד הצפון בהצטיינות, ומפקד עוצבת הגולן.
לאורך השירות שלו אמרו עליו מאחורי גבו שנועד לגדולות בעיקר בשל אינטליגנציה גבוהה וכישורי פיקוד יוצאי דופן. מפקד פיקוד צפון דאז ולימים מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף במיל' אמיר ברעם, שיבח אותו בפניו בפורום פיקוד בכיר עוד כשהיה מפקד בגבול סוריה והגדיר אותו בשל פועלו כ"תמצית המפקד הישראלי".
לפני שהגיע אל"מ דקסה לצפון רצועת עזה הוא נלחם בשכונת תל-סולטאן ברפיח וניהל קרבות בטווחים קרובים מאוד עם מחבלי חמאס שיצאו ממנהרות ומבנים הרוסים. המפקדים סיפרו כי תמיד היה בראש התמרון, חותר למגע ואמיץ וגם בדרום רצועת עזה, חילץ פצועים תחת אש.
אלוף כהן, ישב עם אל"מ דקסה לשיחה בת 45 דקות בערך, ופתח את השיחה בשאלות לשלומו ולתחושות שלו כמפקד החטיבה המשוריינת שהובילה באותם ימים מהלכים חשובים ביותר בראי פיקוד הדרום. אחסאן כהרגלו היה ישיר וכנה. דיבר על חוזקות והחולשות וחלקו בקרב האוגדתי. השיחה התנהלה באווירה מאוד חיובית ומלאת הערכה הדדית, סיפר מאוחר יותר האלוף כהן. "תשמע... אני מעריך אותך מאוד.... אתה מפקד אמיץ, אתה איש של אמת ויושרה, ואני שמח על הזכות שיש לי כמפקד אוגדה 162 לפקד עליך", אמר כהן למח"ט.
האלוף מיהר אל הנקודה הבאה בשטח אבל אל"מ דקסה התעקש שיישאר איתו לארוחת בוקר אותה הכין בעצמו כשהוא אוחז בבקבוק שמן זית. מסוג המפגשים שמותירים חותם על שני הצדדים. בסוף הארוחה, ירדו השניים במדרגות אל רחבת הכניסה, ולקראת היציאה השניים התחבקו. כהן שהתרגש מאוד, סינן לעברו לפני שנפרד ממנו לשלום, "אני אוהב אותך.....איזה כיף שיש לי אחד כמוך תחת פיקודי...". הדי הפיצוצים נשמעו היטב במרחב כחלק מהלחימה הבלתי פוסקת מהקרקע ומהאוויר.
בחלוף 40 דקות בערך הגיע החפ"ק של כהן אל 'קדמית' האוגדה ודקות בודדות אחרי שהתיישב במשרדו בתוך הקרוואן, והדי פיצוצים מתקיפות של מטוסי קרב בזה אחר זה בוקעים מרצועת עזה, הגיעה בבהילות הרלש"ית ודיווחה, כי פרטים ראשונים על אירוע באוגדה 162, "אחסאן עלה על מטען....". פניה הסגירו את שאר הפרטים.
מפקד האוגדה, השיב באופטימיות שאחסאן כבר עלה בעבר על הרבה מטענים והוא בטח עוד מעט יתקשר ויגיד : "הכול בסדר". הדיווח מהשטח על כך שמח"ט 401 אל"מ אחסאן דקסה נפל בקרב, הלם בצמרת האוגדה והיכה את צמרת צה"ל. המפקד האמיץ, שאפפה אותו ההילה של מפקד חסין מפני כל איום, כבר איננו ולא ישוב.
אלוף כהן, כמי שהוביל באותם ימים את המהלכים המבצעיים החשובים ביותר של צה"ל ברצועת עזה חזר שוב באותו היום אל ג'באליה. אך הפעם כדי לייצב את החטיבה שאיבדה את מפקדה ולמנות את את אל"מ מאיר בידרמן לתפקיד המח"ט. המשימות לפניו היו ברורות לא רק להתמודד עם מילוי המשימות אלא להכיל את הכאב העצום והחלל שהותיר אחריו המפקד הנערץ מבלי שאף אחד הצליח לעכל את האירוע עד הסוף.
חלפו מאז אותו יום קשה חודשים ארוכים של לחימה מפרכת ומפקד אוגדה 162 לא יצא לאף חופשה ולו ליום אחד. בפעם הראשונה כשיצא מהאוגדה לראות את משפחתו, החליט לפני הכול לפקוד את קברו של אל"מ דקסה ז"ל. הוא טס במסוק מרצועת עזה לצפון ונחת באזור יקנעם. משם נסע בג'יפ ישירות לבית העלמין הצבאי בעוספיא, צעד לבדו אל הקבר והצדיע לפקודו הבכיר שנפל בקרב. זו היתה תמונה מצמררת, כי היא כרכה בתוכה את כל הרעות האמיתית בין לוחמים ומפקדים לנשק. לאחר מכן נסע האלוף לנחם בבית המשפחה דקסה ונפגש עם הרעייה הודא ושלושת הילדים.
באחד הדיונים בלשכתו כשסיפר האלוף כהן לפקודיו על דמותו של אל"מ אחסאן אמר כשקולו נרגש, "הוא היה גיבור ישראל. ראיתי אותו מתקדם לדרגת אלוף בוודאות... ראיתי אותו מגיע לשלב הגבוה ביותר בצה"ל. גבוה ביותר...".
ביום הזיכרון אם מצב הביטחוני בזירות השונות יאפשר זאת, יעמוד האלוף כהן לצד משפחתו של דקסה ז"ל בחלקה הצבאית בבית העלמין. אחוות עולמים.