בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הרשיע היום (ראשון) את רואן עבד אל חי, ששימשה סייעת בקבוצת התינוקייה ב"גן של סיגל" בהוד השרון, בביצוע 277 עבירות אלימות כלפי שמונה פעוטות בגילי שמונה חודשים עד שנה וחצי, שהיו תחת אחריותה וטיפולה בין מאי ליולי 2023. עבד אל חי הורשעה בתשע עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, בעבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, וכן בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות.
בהכרעת הדין תיאר בית המשפט תמונה קשה של אלימות חוזרת, כוחנית ולעיתים אכזרית כלפי פעוטות "רכים בשנים, שטרם למדו לדבר, חלקם טרם למדו ללכת", שנמסרו לטיפולה של מי שהייתה מופקדת על שלומם. בית המשפט הדגיש כי בבחינת עבירות ההתעללות עמדו לנגד עיניו גם עדויות ההורים בדבר הנזקים, וגם ניסיון החיים ביחס לנזק שנגרם לפעוט שמותקף באופן הנראה בסרטונים.
לצד ההרשעה הנרחבת, עבד אל חי זוכתה מ-64 מקרים אחרים שיוחסו לה בכתב האישום. בית המשפט הבהיר כי ברובם אמנם מדובר בהתנהגות "לא ראויה ולא הולמת טיפול בפעוט", אך לא בכל מקרה ניתן היה לקבוע שמדובר בעבירה פלילית. חלק מהזיכויים נבעו ממגבלות התיעוד: המצלמה שקלטה את ההתרחשויות בחצר הייתה מרוחקת מחצר התינוקייה, הסרטונים היו ללא שמע, לא תמיד ניתן היה לראות אם פעוט בוכה, מגיב או מראה סימני מצוקה, ולעיתים גם פניו כלל לא הופנו למצלמה. בית המשפט הבהיר כי עצם היעדר ההתייחסות למצוקה בהכרעה "אינה מלמדת שאכן אין הפעוט מגיב, אלא שלא ניתן לקבוע אם כן או לא".
עוד קיבל בית המשפט את עתירת התביעה לקבוע כי הנאשמת התעללה בשבעה מהפעוטות, אך דחה את הבקשה להרשיע אותה בהתעללות נפשית בכלל ילדי התינוקייה, רק מעצם נוכחותם בחדר בעת פגיעה בפעוטות אחרים. לפי ההכרעה, עבירה זו לא הוכחה במידה הנדרשת, בין היתר מאחר שלא הוגשה חוות דעת מקצועית על הנזק שנגרם, וגם בשל קושי לזהות מי מהפעוטות אכן נכח בזמן אמת כשהנאשמת פגעה בחבריו.
לפי כתב האישום, עבד אל חי נקטה אלימות במאות מקרים כלפי פעוטות בתינוקייה ב"גן של סיגל" בין מאי 2023 ליולי 2023. האישום התייחס בפירוט למעשי אלימות כלפי שמונה פעוטות, ובסופו גם יוחסה לה עבירת התעללות כללית כלפי כל הפעוטות בתינוקייה, בטענה שהיו עדים למסכת האלימות המתמשכת. התביעה טענה כי עצם החשיפה החוזרת והמתמשכת של כל הפעוטות למעשי אלימות, לנוכח גילם הרך, התלות המוחלטת שלהם בה, חוסר היכולת להתגונן והאווירה המתעללת שיצרה, מגבשים גם התעללות נפשית כלפי כלל הקבוצה. בטענה הזו, כאמור, בית המשפט לא קיבל את עמדת המאשימה.
מנגד, ההגנה לא חלקה באופן גורף על עצם קיומם של חלק מהאירועים, אך ניסתה לצמצם את חומרתם. בא כוח הנאשמת טען באופן כללי כי היא אינה כופרת בכך שבחלק מהמקרים תקפה את הקטינים שעה שהייתה אחראית עליהם, אך כפר בכך שעשתה זאת בדרכים החמורות שתוארו בכתב האישום.
ביחס לשורת אירועים, ההגנה טענה כי לא מדובר במכה, בעיטה, דחיפה, הטחה או פעולה שנעשתה בכוח, אלא בפעולות שנעשו "לא בעדינות", "ללא הפעלת כוח עודף" או "בהתנהגות אגרסיבית". בחלק מהמקרים נטען גם שהפעוט בכה עוד לפני שהנאשמת ניגשה אליו, ולכן לא ניתן לייחס את הכאב או ה"חבלה" למעשיה. באירועים אחרים הוצעו פרשנויות מקלות, למשל טענה שהנאשמת לא הכתה את ראשו של פעוט אלא רק "טופחת כרוצה לומר 'הישאר כך'".
אלא שבית המשפט דחה חלק ניכר מהפרשנויות הללו. ההכרעה כולה התבססה על סרטוני מצלמות האבטחה בגן, שאין חולק על אמיתותם, אך אין בהם שמע. בית המשפט ציין במפורש: "הכרעותיי העובדתיות תתבססנה כולן על הסרטונים, שבהם צפיתי בעצמי". עוד הודגש כי הנאשמת בחרה שלא להעיד, ולמעשה לא הובאו כל ראיות מטעם ההגנה.
לנוכח העובדה שמדובר בפעוטות שאינם יכולים להעיד, ובהינתן בחירת הנאשמת לשתוק, כתב בית המשפט כי רגשותיהם של הפעוטות נלמדו מתוך תגובותיהם ומתוך ניסיון החיים, ואילו הפרשנויות שהציג הסנגור באשר לכוונותיה של הנאשמת "צריכות היו להגיע מפיה, במסגרת עדות". משלא העידה, קבע בית המשפט, קשה היה לקבל את הפרשנות המיטיבה שהוצעה, והימנעותה מלהעיד שימשה חיזוק לראיות התביעה.
בית המשפט עמד גם על מאפייני הפגיעות המיוחדת של הקורבנות: פעוטות בני שמונה חודשים עד שנה וחצי, חלקם כלל לא ידעו ללכת, וכולם היו תלויים בנאשמת "כמעט לכל דבר" במהלך שהותם בגן - מזון, משקה, ניקיון ושלמות גופנית. עוד קבע כי במקרים רבים ניכר שהפעלת הכוח נועדה להעניש את הפעוט או להפחיד אותו, ולעיתים ההתפרצות הייתה "משום מקום", כאשר הפעוט יושב, משחק או שוכב בשקט. בית המשפט הוסיף כי הפעוטות היו "טרף קל ושותפי סוד בעל כורחם", וכי אלמלא המצלמות, המעשים כלל לא היו נחשפים.
אחד האישומים המרכזיים והמפורטים שבהם עסקה ההכרעה נגע לפעוט א.א, שהיה כבן עשרה חודשים במועד האירועים. כאן פרס בית המשפט שורה ארוכה במיוחד של מעשים, לעיתים יום אחר יום, שלדבריו מצטברים לדפוס אלים, כוחני ומתמשך.
כך למשל, ב-7 במאי 2023, בשעה 15:33, תועדה הנאשמת כשהיא מטיחה קלות בד על ראשו של א.א בזמן ששכב על מזרן והרים את ראשו. כאן קבע בית המשפט כי אין מדובר בעבירה פלילית. אלא שכעבור שתי דקות, בשעה 15:35, כאשר א.א עדיין שכב על המזרן, תועדה הנאשמת מוחאת כפיים ממש מול פניו, פעם אחר פעם, עד שהחל לבכות. בניגוד לכתב האישום, בית המשפט לא קבע כי הכתה אותו בלחייו, אך כן קבע כי מעשיה גרמו לו "מכאוב נפשי ממשי", ולכן מדובר בתקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בהמשך אותו יום, בשעה 15:37, תועדה כשהיא בועטת או דוחפת ברגלה את רגלו של הפעוט. בית המשפט קבע כי מדובר בתקיפה בנסיבות מחמירות.
למחרת, 8 במאי, תועד אירוע שבו הנאשמת הכתה את א.א בראשו ובגבו מספר פעמים, כיסתה אותו בשמיכה מעל גופו וראשו, הצמידה אותו למזרן והכתה אותו שוב. כאן הודתה ההגנה במעשה, ובית המשפט הרשיע אותה בתקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. בהמשך אותו יום הורשעה גם בתקיפה נוספת, כשניגשה והכתה אותו בישבנו וברגלו, ובהמשך סובבה אותו באגרסיביות לצורך החלפת חיתול.
ב-10 במאי קבע בית המשפט כי התיאור בכתב האישום "מתאר נכונה" מצב שבו א.א שכב לבד בחדר, הנאשמת נכנסה, הכתה אותו פעמים רבות "בכל חלקי גופו", הטיחה אותו על המזרן, כיסתה אותו, חזרה לאחר זמן קצר והכתה אותו שוב. כאן נקבע שמדובר בתקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש.
ב-16 במאי, בחצר הגן, נקבע כי הנאשמת תפסה את א.א בידו, הרחיקה אותו בחוזקה מפעוט אחר, ולבסוף "הושלך מעבר לרגלה השמאלית, כשפניו כלפי הרצפה ורגליו למעלה". גם כאן הורשעה בתקיפה בנסיבות מחמירות.
ב-18 במאי תועד רצף מקרים נוסף, שבו אחזה בידיו של הפעוט וסובבה את גופו לתוך המזרן, ניערה טרמפולינה כשהפעוט בתוכה, ובהמשך לפי קביעת בית המשפט - אחזה בלחיו ונענעה אותו לאחר שהפיל בקבוק, סטרה לו או מחאה כפיים באגרסיביות סמוך מאוד לפניו, והוא החל לבכות. חלק מהאירועים הוכרו כתקיפה בנסיבות מחמירות, ובחלקם כתקיפת חסר ישע הגורמת חבלה של ממש.
ב-21 וב-22 במאי נקבע כי עבד אל חי הרימה את א.א בכוח, הטיחה אותו על המזרן, הכתה בגבו, דחפה את ראשו למזרן, כיסתה את גופו וראשו בשמיכה, ובהזדמנויות אחרות שוב ושוב החזירה אותו בכוח למנח הרצוי מבחינתה. בחלק מהמקרים דחה בית המשפט את פרשנות ההגנה שלפיה מדובר רק ב"טפיחה" או "סימון" לפעוט להישאר במקומו, וקבע בפשטות כי "הטענה רחוקה מהנצפה בסרטון" וכי הפעולות נעשו "באגרסיביות, נראה שאפילו בכעס".
בהמשך, לאורך סוף מאי ותחילת יוני, תואר דפוס קבוע: בכל פעם שא.א הרים את ראשו, ניסה לזחול, התיישב, הפיל בקבוק או הוציא מוצץ, הנאשמת שבה וניגשה אליו בכוח. כך, לפי ההכרעה, היו מקרים שבהם סטרה לו, הצמידה את ראשו למזרן, הטיחה אותו, לחצה על לחייו, נענעה את גופו, דחפה את הבקבוק לפיו ותמכה בו בכרית או בבובת פרווה. לעיתים נקבע שמדובר בעבירות חמורות של תקיפת חסר ישע שגרמה חבלה של ממש, ולעיתים בתקיפה בנסיבות מחמירות. במקרים אחרים, חרף התנהגות שנקבע כי היא "לא עדינה" ואף אגרסיבית, הסתיים הדיון בזיכוי, כשבית המשפט קבע שלא הוכחה ברף הנדרש עבירה פלילית.
באחד הקטעים הבולטים ציין בית המשפט כי כאשר הפעוט הוציא שוב ושוב את הבקבוק מפיו, הנאשמת הגיבה בסטירה, בהכנסת הבקבוק בכוח, בהצמדת כרית או בובה, ולעיתים גם באחיזה בפניו. במקרה אחד כתב בית המשפט כי "תגובת א.א מעידה על מכאוב ואפילו עלבון", והזכיר "התנועה המוכרת לכל הורה, של 'גלגול השפה כלפי מטה', המלווה לעיתים בכי".
גם בהמשך יוני, לפי הכרעת הדין, האלימות לא פסקה. בית המשפט תיאר שורת אירועים שבהם הנאשמת הרימה את הפעוט והטיחה אותו על מזרן, דחפה את ראשו בכוח, אחזה בצווארו, לחצה על גופו, כיסתה את ראשו בשמיכה, הכתה אותו בישבנו, בגבו, בפניו או בידו, ולעיתים גם הצמידה את פניה לפניו באופן מאיים. באחד המקרים, כשניגשה אליו בזמן שישב ושיחק על הרצפה והכניסה אותו באגרסיביות לטרמפולינה, קבע בית המשפט כי "הפעוט בכה". במקרה אחר, לאחר שתפסה את פניו ודחפה אותו לטרמפולינה, העיר בית המשפט כי הפעוט "ניסה כל העת לקום, ללא הצלחה", וכי היא דחפה אותו פעם אחר פעם, עד שתפסה את פניו משני הצדדים "בכוח".
בחלק מהאירועים התייחס בית המשפט גם לסביבת הגן ולמשמעות הרחבה יותר של המעשים. כך, למשל, כאשר הנאשמת לקחה מא.א צעצוע בכוח והרימה אותו בזמן שבכתה גם פעוטה נוספת, ציין בית המשפט כי "לא רק שפעוטה נוספת מתחילה לבכות, אלא שכל הפעוטות על מזרן המשחקים עוקבים בעיניהם אחר מעשי הנאשמת". באירוע אחר, כאשר פעוטה אחרת נוכחת לצדו, הזכיר בית המשפט במפורש כי היא צפתה במעשים.
גם טענות ההגנה בנוגע להאכלה מהמזון שנפל על הרצפה קיבלו התייחסות. בסעיף שעסק בכך ציין בית המשפט כי כתב האישום תיאר כיצד לאחר שהכתה את הפעוט בפניו בעת שישב לאכול, ובהמשך כשהחל לבכות, הרימה אוכל מהרצפה והאכילה בו את הפעוטות. התביעה ביקשה לראות בכך חלק מהתנהלות משפילה כללית ומהלך הרוח בגן, ובית המשפט ציין כי יתייחס לכך במסגרת בחינת ההתנהגות בכללותה.
לא בכל אחד מסעיפי האישום נגד א.א הסתיימה הבחינה בהרשעה. במספר מקרים קבע בית המשפט כי הנאשמת אמנם נהגה בו "בחוסר עדינות", אך לא בכוח שעולה כדי עבירה פלילית. כך היה למשל בחלק מהאירועים שבהם סובבה אותו על המזרן, דחפה את ראשו פעם או פעמיים או הכתה באמצעות חיתול בד. בכמה מקרים כתב בית המשפט במפורש כי ההתנהגות אינה עדינה ואינה ראויה, אך מחמת הספק או לנוכח היעדר תגובה נראית לעין של הפעוט, לא ניתן להרשיע.
אלא שהתמונה הכוללת, לשיטת בית המשפט, אינה תמונה של מעידות נקודתיות. ההכרעה שבה ומדגישה רצף, שיטה ודפוס. באחד המקרים כתב בית המשפט כי תיאור כתב האישום אף "עושה חסד" עם תיאור האלימות שבה נקטה הנאשמת. במקרה אחר, כשדחה את טענת ההגנה שמדובר בזריקה מגובה של כ-20 ס"מ ולא ב"הטחה", כתב: "אם זריקת פעוט בוכה מגובה כ-20 ס"מ על גבי המזרן, באגרסיביות, אינה 'הטחה', לא אדע הטחה מהי".
בסיכום הכרעת הדין, דחה בית המשפט את האישום הרחב שייחס לנאשמת התעללות בכלל הפעוטות בתינוקייה, אך קבע כי ביחס לשבעה מתוך שמונת הפעוטות שלגביהם יוחסה עבירת התעללות פרטנית - היא הוכחה. את הפעוט ז.ז החריג בית המשפט מהרשעת ההתעללות. עוד הוסיף כי מאחר שכבר הורשעה בהתעללות פרטנית כלפי שבעה מתוך שמונת הפעוטות, ואף לא ברור אם היו פעוטות נוספים בתינוקייה בתקופה הרלוונטית, לא בטוח שלבקשת ההרשעה ב"התעללות כללית" יש משמעות מעשית נוספת.
כך או כך, המסר העולה מההכרעה חד. בית המשפט קבע כי מדובר בשורת מעשים שבוצעו כלפי מי שלא יכלו לדבר, להתלונן או להתגונן. שוב ושוב חזר בפסק הדין על פערי הכוחות, על התלות המוחלטת של הפעוטות במי שאמורה הייתה לטפל בהם, ועל העובדה הפשוטה שללא מצלמות האבטחה, ייתכן שכל זה לא היה נחשף לעולם.