פרקליטות המדינה הגישה היום (ראשון) לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז בלוד עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים להורות על שחרור מוקדם של הסייעת רוחמה סעד מ"משפחתון טולי" ברמלה, פרשה שזכתה לכינוי "גן הזוועות". כבר בדיון שהתקיים היום הורה בית המשפט על עיכוב שחרורה והחזיר את הדיון לוועדת השחרורים.
בפרקליטות מחוז מרכז טוענים כי מדובר בהחלטה שאינה סבירה באופן קיצוני. בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין יובל שי דהן וצור פלק, נטען כי סעד ביצעה שורת מעשים חמורים וחריגים, תוך הפרת האחריות הבסיסית שהוטלה עליה לשמור על שלומם ובטיחותם של התינוקות והפעוטות שהיו תחת השגחתה.
עוד מדגישים בפרקליטות כי מדובר בקורבנות עבירה רכים, "שכל חייהם לפניהם", וכי בשל מעשיהן של סעד ושותפותיה, הם ייאלצו להתחיל את חייהם עם נזקים ועם טראומה קשה מנשוא.
סעד הודתה והורשעה בלמעלה ממאה עבירות שונות, בהן התעללות בקטין, תקיפת קטין בידי אחראי הגורמת חבלה, הפרת חובה בידי אחראי ועבירות נוספות. בפברואר 2023 נגזרו עליה חמש שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למשפחות הנפגעים.
למרות התנגדות הפרקליטות ועמדת נפגעי העבירה, שהתריעו בפני ועדת השחרורים על הנזק העצום שנגרם לחלק מהילדים, הורתה הוועדה על שחרורה המוקדם של סעד.
כזכור, כתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז מרכז כלל ארבע סייעות ב"משפחתון טולי", בהן סעד, אשר הורשעו כל אחת לפי חלקה בהתעללות ותקיפה של לפחות 26 תינוקות ופעוטות, באופן כמעט יום-יומי. בעלת המשפחתון, ליטל ברסי, הורשעה בריבוי עבירות של תקיפת סתם והפרת חובת דיווח ונידונה ל-16 חודשי מאסר בפועל, בעוד על הסייעות נגזרו עונשי מאסר שנעו בין שלוש וחצי לחמש שנים.
מכתב האישום עולה מסכת קשה של אלימות מתמשכת: סעד ושותפותיה הכו את הפעוטות, לעיתים בפניהם ובראשם, תקפו בידיים ובאמצעות כפכפים, כרית, טלפון ובקבוק מים. סעד סטרה להם בחוזקה, הצליפה באמצעות חיתול בד, הניפה פעוט והטיחה אותו בקיר, השליכה פעוט ארצה והותירה אותו שוכב על בטנו וממרר בבכי. עוד עולה כי השליכה לעברם חפצים, בהם חיתול מלוכלך, כדור גומי ובובות, איימה והפחידה אותם, ואף השליכה אוכל על הרצפה לכיוונם, והילדים נאלצו לאסוף אותו ולאכול ממנו.
בסופו של דבר, מאחורי הדיון המשפטי וההחלטות בהליך עומדת שאלה רחבה יותר. לא רק אם ניתן לשחרר מוקדם, אלא מה המשמעות של ריצוי העונש במקרים כאלה. כשהפגיעה היא בתינוקות חסרי ישע, וכשהמעשים מתוארים כמסכת מתמשכת של אלימות, השאלה איננה רק כמה זמן כבר חלף, אלא האם העונש מיצה את עצמו, ואיזה מסר של הרתעה יוצא מכאן. החלטת בית המשפט לעכב את השחרור מחזירה את הדיון לנקודת היסוד. היכן עובר הגבול בין שיקום לאחריות, ובאיזה שלב המערכת אומרת: עד כאן.