אחרי שחלפתי על פני הפנייה לנתיב העשרה הנסיעה על כביש 4 נעצרת במחסום צבאי של חיילי מילואים. תאט תאט הוא מסמן לי עם היד. מבט לרכב, וכמה שאלות, המשכתי בנסיעה ופניתי ימינה לשביל כורכר עד שנעצרתי על הגבול רצועת עזה. קסדה. שכפ"ץ. ג'יפ ממוגן, שני לוחמים פותחים את השער הענק מול חומת הבטון הגבוהה.
שיירת הג'יפים נכנסה לרצועת עזה. אי אפשר להתעלם ממראה ההרס העצום במרחב. זה "הנוף" שליווה אותנו לאורך כל הנסיעה פנימה לכיוון כללי ג'באליה. מצד שמאל ניתן לראות את מעבר ארז שנסגר מאז 7 באוקטובר. מראות ההרס עדיין בולטים גם מרחוק. עדות לטבח שבוצע בבסיס מפקדת התיאום והקישור בו נהרגו תשעה חיילי צה"ל ושלושה נחטפו על ידי יותר ממאה מחבלי חמאס בשני גלים שונים.
כאלף מטרים משם עברנו לצד מה שנשאר ממתחם ה"חמסה חמסה". התשתיות נהרסו לחלוטין, המתחם המקביל של חמאס מול מעבר ארז. מנגנוני ביטחון הפנים של חמאס היו מבצעים בידוק ביטחוני לפלסטינים שיוצאים וחוזרים מישראל ועוברים דרך עיניהם הפקוחות של החוקרים. חלקם קיבל משימות מגוונות בשם ארגון הטרור (העברת מסרים, העברת כספים וכו'), חלקם עבר תשאול מעמיק כדי לאתר סוכנים וחלקם חלף כלא היה.
לפחות לפי פרסומים, המודיעין הישראלי לפני עשור הצליח להערים על החוקרים ולהכניס לוחמים ולוחמות בגרסת כיסוי. אך, פעילות חשאית זו הגיעה לקצה בעקבות חשיפתו של מבצע מיוחד לפני עשר שנים לערך, אירוע שגרם לטלטלה ושינה את חוקי המשחק המודיעיני במרחב. חמאס החמיר את רמות המידור ברצועת עזה. מה שנדמה היה חלק מהעיוורון המודיעיני שהתפוצץ למדינה שלמה בבוקר 7 באוקטובר.
אחרי בערך כחצי קילומטר הצביע אחד הקצינים על ערימת עמודי בטון וחול וסיפר שזו הייתה המנהרה של מוחמד סינוואר, אחיו של יחיא סינוואר. זו הייתה מנהרת ענק. הגדולה ביותר שנחשפה ברצועת עזה. כל כך רחבה שבתמונות שנפלו שלל לידי צה"ל נראה מוחמד סינוואר נוסע בג'יפ בתוך המנהרה.
אורכה היה 4 קילומטרים, דפנות מבטון מזוין, מערכות ניקוז, מערכות איוורור, חשמל ותקשורת. עומקה בשלב מסוים הגיע ל-50 מטרים, היו לה הסתעפויות רבות ופירים שמתחברים. המנהרה הושמדה באמצעות הזרמת בטון ופיצוץ הנדסי בדצמבר 2023.
לפי התוכנית של חמאס מחבלי הנוח'בה היו אמורים לצאת מתוך המנהרה עם טנדרים ולהסתער על מעבר ארז אך הפקודה של יחיא סינוואר הגיעה לפני השלמת הבנייה ובפועל היא לא הייתה הכרחית שכן הטנדרים הצליחו להגיע בקלות אל מעבר ארז בזמן שמחבלים על גבי בקאים (מצנחי רחיפה ממונעים) נחתו בנתיב העשרה וביצעו טבח מתחת לאף של חיל האוויר.
כביש הכורכר החדש שנסלל על ידי צה"ל וקבלנים של משרד הביטחון מתפתל ככל שחולף הזמן וחולף ממש על פני המתחם של שכונת הקצינים בפאתי ג'באליה שבלטה מרחוק לאורך שנים בגלל קבוצת מגדלים בני חמש עד עשר קומות שנבנו בסטנדרט גבוה לצפון הרצועה. במתחם המבוצר התגוררו קציני הזרוע הצבאית של חמאס ובני משפחותיהם. בסריקות שבוצעו בו אותרו עמדות צליפה ונ"ט בקומות הגבוהות, מחסני נשק, ומטעני חבלה, תשתיות תת קרקע סביבו ובחצר המתח ופירי מנהרות שחיברו את המגדלים ל"מטרו" של רצועת עזה. המגדלים הופצצו והפכו לערימת עמודים ובלוקים.
"מלחמה עיקשת שלנו להדוף כל מחשבה שהם יכולים להתקרב אל הקו הצהוב"
משם טיפסנו על רכס ואחד המפקדים בג'יפ הצביע על בניין בלב מחנה הפליטים ג'באליה שכל מה שנותר ממנו אחרי התקיפות האוויריות הוא רק פיר המדרגות שמיתמר לגובה שש קומות. כל המרחב הרוס ולכן הוא בלט היטב. לא הרחק ממנו נהרג ב-שביעי לדצמבר 2023 לוחם וחובש קרבי בחטיבה 551 רס"ר במיל' גל איזנקוט , בנו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. הכוח סרק את המרחב והופעל לעברם מטען חבלה קטלני בפתח פיר מנהרה.
עברנו ליד המוצב של גדוד נצח יהודה שמאייש את הגזרה וגורף שבחים על תפקודו והמענה המבצעי שלו בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה. עיקר הפעילות מתרכז בניסיונות חמאס לאתר את מרחב הקו הצהוב ולחדור לשטח בשליטת צה"ל. מאות מטרים משם אי אפשר היה לפספס את עמדות חמאס שנמעכו על ידי דחפורים או הופצצו מהאוויר. לפני 7 באוקטובר הם היוו סמל לשליטה של חמאס ברצועת עזה אך בעיקר רכיבים בתוך מערכת סבוכה שאספה מודיעין באדיקות על ישראל ופעילות צה"ל.
בשלב מסוים שיירת הג'יפים ביצעה סיבוב חד כדי לטפס לעבר מוצב מגן של צה"ל שנבנה בסדר מופתי כדי לאפשר לכוחות צה"ל זווית ראייה ושליטה במרחב מול הקו הצהוב. ברקע ניתן לשמוע את נהמות מנועי הטנקים שדורסים את השטח ומאבטחים ציוד מכני הנדסי כבד שמרסק מבנים ומפנה תשתיות טרור כדי למנוע שימוש חוזר כדי לאפשר ראייה רחבה לתצפיות צה"ל סביב ה"קו הצהוב" שמסמן שליטה ישראלית בכ-60% מהשטח ובעומק.
כשעומדים על קצה מוצב המגן שמוקף בעמדות אבטחה נקיות ומסודרות עם תאורה ומצלמות אי אפשר שלא לחשוב איך הדרג המדיני והמטכ"ל של צה"ל הסכים עד לפני7 באוקטובר שמוצבי חמאס יוצבו בטווח של 50 מטרים מגדר הגבול ויאפשר פעילות ענפה ועוינת נגד ישראל. איך חמאס אחרי כל סבב לחימה, כרסם בהדרגה בכפוף למשא ומתן ביכולת של מדינת ישראל להגן על תושביה. כעת, לא רק שעמדות צה"ל נמצאות קילומטרים בעומק השטח הפלסטיני הם מהוות חגורת הגנה ראשונה להדוף כל התקפה.
בזמן שצוות מילואימניקים הטיס רחפן מתוך חמ"ל ממוזג בלב המוצב, הצביע אחד הקצינים על קידוחים שביצעו כוחות ההנדסה של צה"ל כדי לאתר מנהרות חמאס שנחפרו לפני 7 באוקטובר תוך כדי המלחמה.
"זו מלחמה עיקשת שלנו להדוף כל מחשבה שהם יכולים להתקרב אל הקו הצהוב. מעל הקרקע, מתחת לקרקע ומהאוויר", הסביר אחד הקצינים בגזרה, "זה מחייב אותנו כל הזמן לנתח את השטח, לראות מה שונה בו, לזהות כל ניסיון להתקרב אל הקו הצהוב, ולפגוע בכל התארגנות של חמאס. מניסיונות איסוף מודיעין, הנחת מטעני חבלה, או חמור מזה ניסיונות לחצות את הקו הצהוב. למפקדי הגדודים בגזרה יש אישור להסיר איום מיידי באופן עצמאי עם מגוון יכולות".
הקרב על ה"קו הצהוב" חרף הפסקת האש קיבל לפני כחודש וחצי ביטוי יוצא דופן כשתצפיות של החטיבה הצפונית באוגדת עזה בפיקודו של אל"מ ע', זיהו מספר דמויות חשודות חמושות, לבושות בגלביות וכיסוי ראש, נעות ממערב למזרח לכיוון ה"קו הצהוב", במילים אחרות: בגב של המוצב.
התצפיתניות מיהרו להזהיר כוח הנדסי שפעל להרס תשתיות במרחב וקידוח בקרקע לאיתור מנהרות. טנקים שעטו במהירות אל הנקודה ובשילוב כלי טיס תקפו והרגו את הדמויות. בסריקות שבוצעו לאחר מכן התברר כי מדובר במפקד פלוגה מהזרוע הצבאית של חמאס וארבעה מחבלים נוספים שהיו נצורים בתוך מערך תת-קרקעי במשך חודשים. קצב הרס המנהרות השיטתי של כוחות ההנדסה לא הותיר להם ברירה, אם לא היו יוצאים היו נחשפים ומחוסלים מתחת לקרקע.
בהתאם לכך באותו יום התכוונו לצאת ולחזור ללב רצועת עזה. מפקד הפלוגה השאיר אחריו יומן שתיאר את השתלשלות האירועים שהובילו אותם להמתין בתוך המנהרה וכיצד התקיימו משאריות מזון, 'חובייזות' (צמחים עשבוניים) ומים. לפי היומן מפקד הפלוגה הבין שכוחות צה"ל גדעו את היכולת שלו לתקשר עם מפקדיו או לחזור ללב העיר עזה והמתין לשעת כושר כמו הפסקת אש או החזרת השטחים שעליהם השתלט צה"ל.
הוא לא האמין שישראל תחזיק לאורך זמן בכל כך הרבה שטח פלסטיני ובעומק. תחקיר מעמיק של גורמי המודיעין העלה שאותו מ"פ "חוסל" במהלך מלחמת חרבות ברזל והפעם זה היה החיסול הסופי והאחרון.
הדילמה של חמאס
תוך כדי ההליכה לעמדה בראש המוצב בצדו הצפון מזרחי אם מביטים צפון מזרח רואים מבנה מרשים ורחב בעל עיטורים וסגנון אסלאמי: בית החולים לידידות טורקיה-פלסטין שנמצא לא הרחק מ"מסדרון נצרים" במרכז רצועת עזה שהוקם בשנת 2017 אך הושבת בעקבות המלחמה.
בשונה משאר המבנים באזור נעשה מאמץ גדול מאוד לשמור עליו, כמו גם מבנה של הסהר האדום הפלסטיני (ניתן לראות את הלוגו על הקיר הימני של המבנה) שנשאר עומד על תלו כשמסביבו רוב המבנים הרוסים. כך גם מבנה רחב מאוד, מתחם אוניברסיטת אל אזהר ובתוכו קמפוס אל מוע'ראקה שספג פגיעות קשות מתקיפות אוויריות.
בלב המוצב שנראה מאורגן היטב, נקי ומסודר חיילי מילואים שירדו ממשמרת שיחקו כדורגל ומשער בכניסה הגיע רכב צבאי שמשמש כעגלת קפה ניידת. יוזמה של פיקוד הדרום. מגורי החיילים והתשתיות חדשים ונקיים. עושה רושם שהמקום עדיין מתעצב. מציבים בו עוד מצלמות. עוד לא החליטו היכן בדיוק תוצב עמדת הש.ג. כך למעשה בונה צה"ל רצועת עזה מול רצועת עזה בזמן שהנהגת חמאס מתלבטת האם להתפרק מנשק ולמסור את השלטון או לכפות על צה"ל סבב לחימה נוסף שיוביל בקצה לאותה תוצאה רק במחיר כבד של הרס והרוגים.
בזמן שפיקוד הדרום נערך לקריסת הפסקת האש ומלחמה רחבה הכוחות בשטח לא רק מעבים את רכיבי הביטחון וההגנה אלא נלחמים. מתחילת מבצע שאגת הארי חוסלו 5 מחבלים בגזרת החטיבה הצפונית באוגדת עזה מתוך כמאה בכל רצועת עזה. 2 קילומטרים של מנהרות הושמדו לעומת 8 קילומטרים בכל רצועת עזה.
ביציאה מהמוצב, כשהשער מאחורינו והג'יפ חוזר לשביל הכורכר בדרך לישראל, קשה להתעלם מהפער בין מה שהיה באזור לפני ואחרי 7 באוקטובר. כמו גם מהוויכוח הפוליטי-מדיני על מה שעשוי להיות ברצועת עזה ביום שאחרי. ברור שהאתגרים עוד לפנינו במיוחד שחמאס עסוק בהתעצמות צבאית בשטחו בעיקר על בסיס נפלים של צה"ל ושיקום אמל"ח ומבסס גם את שלטונו. בפועל, טוענים גורמי ביטחון, הוא מרוויח זמן.
בנתיים צה"ל כבר קובע עובדות בשטח. רצועת הביטחון החדשה היא לא תכנית על הנייר היא כבר מציאות של בטון, מוצבים, איתור והרס מנהרות, מצלמות וקפה של מילואימניקים, בלב המקום שפעם היה סמל הכוח של חמא ומחייב את הדרג המדיני והמטכ"לי לשאול את את השאלה: מה יידרש במרחב הזה כדי להבטיח ביטחון לעתיד הרחוק.