מלחמת "שאגת הארי"/ "זעם אדיר" בין ישראל וארצות הברית לבין איראן הציבה את מדינות המפרץ בפני אתגר משמעותי. מרביתן לא היו ערוכות די הצורך, הן מבחינה אזרחית והן מבחינה ביטחונית, להתמודדות עם מתקפות ישירות. מצב זה אילץ אותן להתאים את מדיניות האיזון ("גידור") שנקטו במשך שנים בין הצדדים היריבים.
מבין מדינות המפרץ, נדמה כי קטר ניצבה בפני הדילמה המורכבת ביותר. לאורך השנים טיפחה קטאר קשרים עם גורמים אסלאמיסטיים, לעיתים תחת מסגרת של תיווך, אך המלחמה חייבה אותה לנקוט עמדה ברורה יותר. מצד אחד, לא יכלה לתמוך באופן פומבי בישראל ובארצות הברית, הנתפסות כתוקפות גורם אסלאמסטי; מצד שני, היא עצמה הותקפה על ידי איראן ונדרשה להפגין עמדה תקיפה כלפיה - ולו למראית עין.
המורכבות הזו הוחרפה בשל פגיעותה של קטר. בניגוד לערב הסעודית ולאיחוד האמירויות, שהסתמכו על נתיבי תחבורה חלופיים, קטר מצאה עצמה תלויה במידה רבה במעבר היבשתי דרך ערב הסעודית - תלות שלא תאמה את התנהלותה במפרץ. בנוסף, תשתיות קריטיות, ובראשן מתקני ההתפלה שעליהם נשענת המדינה כמעט לחלוטין, היוו יעד פגיע במיוחד.
מתקני המים שהועלו כמטרה פוטנציאלית בשלב הבא של המלחמה הם מקור חיוני לקטר שנשענת לפי דיווחים ב-99% על מים מותפלים. באותו האופן תדמית ההאב שנפגעה לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינת אירוח סטודנטים משוחות של אוניברסיטות זרות שדוחה מארחת ומקיימת באמצעותם קשרים ענפים עם מוסדות אקדמיים במערב. גם מבחינה דיפלומטית וספורטיבית קטר נפגעה בתדמית ההאב כאשר תיווכים שקיימה דוחה בשטחה, בזירת קונגו, למשל, הועברו לשוויץ, ומשחקי ספורט שהתכוונה להיערך, דוגמת משחק הפיינליסימה.
הפגיעה המשמעותית ביותר הייתה בפגיעה האיראנית במתקני הגז שלה בראס לפאן, עניין שהביא לפגיעה של 17% ברווחי חברת הגז המדינתית. ממילא קטר נדרשה באופן די בהול להפסקת אש, גם לשם אתחול מפעליה בתחום הגז ותוצרים נלווים כמו אלומיניום והליום, עניין שהוא מקור עיקרי לכלכלתה, והפסקת אש אפשרה לה לחזור לפעילות כלכלית מסוימת. כהמשך לכך, לחצה של קטר על מעבר חופשי בהורמוז הוא עניין חשוב לקטר לשם כלכתה הבין לאומית. מלבד לחציה על ארה"ב ואיראן בנידון במהלך המשא ומתן, קטר גם הגיעה להסכמות שקטות, כמו שקרה עם המכלית ההודית שהעבירה גז להודו ובמכלית היפנית שעברה ריקה בהורמוז.
עקב כך, בניגוד לדיווחים הרבים לגבי תמיכה סעודית ואמירתית שקטה במהלך האמריקאי מאחורי הקלעים, שמה של קטר במרבית הפעמים נפקד.
דוחה קידמה עמדה יותר שקראה להפסקת המהלך הצבאי. כחלק מאותה גישה, קטאר גם לא זנחה את הציר האסלאמיסטי. קטאר השתמשה באל-ג'זירה ובאל-ערבי על מנת לשדר מסרים שאפילו לצופים קטרים נראו לעתים פרו-איראניים, כמעין ענף זית שהוגש למשטר בטהרן. מדיניות זו עבדה לקטר ברמה כזו או אחרת, בכך שהיא הייתה בין המדינות שהותקפו הכי פחות במפרץ ודיווחו בשבועות הראשונים על פחות הרוגים. כשבועיים לפני הפסקת האש עניין זה אפשר לקטר לחזור אפילו לעבודה וללמידה מקרוב.
כחלק מגישה זו, קטאר המשיכה את מדיניות הגידור שלה ובמגבלות מובנות היא דיברה עם שני הצדדים בניסיון לאזן לכל צד. מכיוון שהמלחמה חייבה אותה למהלכים יצירתיים בהקשר שמירת על קשר עם אויב שמתקיף אותה ואת כל המפרץ, קטר פנתה למגוון דרכים. קטאר קיימה שיחות לפי דברי שר החוץ האיראני עם איראן גם בימים הראשונים, כפי שאמר שר החוץ האיראני באל-ג'זירה. קטאר אף הציגה עמדה תקיפה בדיווחה לגבי הפלת שני מטוסי סוחוי האירנים שהתקרבו לשטחה, דיווח שהועמד בספק על רקע סתירות עליהן הצביע מכון ממר"י. באותו האופן של שימוש בדיסאינפורמציה, קטר העבירה מסרים סותרים בעת ובעונה אחת, דוגמת שאלת המשך ההתקפות האיראניות על המפרץ לאחר הפסקת האש. אף לאחר הפסקת האש המשיכו תקיפות איראניות על כווית ואיחוד האמירויות. אך לגבי קטר נאמרו מסרים סותרים. מצד אחד משרד ההגנה הקטרי אמר כי שבעה טילים לכיוונה יורטו, אך דובר משרד החוץ הקטרי אמר שלא היו התקפות לכיוון קטר לאחר הפסקת האש.
לפי דיווחים, מדיניות הגידור הזו מול איראן אף חייבה אותם להעביר לאיראן מעין פרוטקשן, שבמסגרתו על מנת להפסיק את ההתקפות יועבר סכום כסף. סכום הכסף שהוזכר הוא הפשרה של שישה מיליארד דולר. מדובר בכסף איראני שהיה אמור להיות מועבר אליה לאחר שחרור אמריקאיים בזמן ממשל ביידן. ב-2023 לאחר השבעה באוקטובר הקפיאה קטר כסף זה בבנקים שלה לבקשת הנשיא ביידן.
ששת מיליארד דולר אלו היו גם אחד מהנושאים במשא ומתן בפקיסטן. משא ומתן שקטר התעקשה לחזור ולהדגיש שהיא אינה חלק ממנו, על אף שבמספר דיווחים עולה שהיא הייתה חלק ממנו, ובכירים קטארים לשעבר אף אמרו זאת בקולם. ממילא ניתן להבין כי קטאר הייתה חלק והשתמשה במנוע הכלכלי שבידה, על מנת לדחוף להמשך הפסקת האש ועל מנת לשמר את הצד האיראני בצורה מסוימת לטובתה.
לצד זאת, השימוש במנוף הכספי היה מאוד יעיל לארה"ב, אותה ארצות הברית שקטר ידעה לשמר איתה על קשר רציף במלחמה אם כי במרבית הפעמים לא באופן פומבי. העמדה הפומבית הקטרית שדווקא החצינה יותר קשרים עם טהרן מאשר עם וושינגטון, לצד העובדה שהנשיא טראמפ גמר את ההלל על האמיר הקטרי כמו על יתר מנהיגי המפרץ - ודמויות מקורבות למשטר האיראני אף האשימו אותן במימון המלחמה - כלל אלו מובילות להשערה כי דיל נרקם בין וושינגטון לדוחה מאחורי הקלעים.
קטר הבטיחה לטראמפ שהיא תהיה משולבת בצורה כזו או אחרת בתוכנית העל שלו לאיראן. ייתכן כי קטר רצתה להשתמש בהבטחות כלכליות ובקשריה עם גורמים אסלאמסטיים, תוך מינוף עמדת המתווכת על מנת לעזור לטראמפ באיראן. תקדים מסוים כבר הופיע בסוריה כאשר היא היוותה את הגורם שדיבר עם המשטר החדש שהוקם ואפשר לעסקים אמריקאים להיכנס למגזר החשמל ולמגזרים נוספים.
התרחיש שקרה בוונצואלה היה מעין קדימון לכך. בתגובה לחטיפת מאדורו, קטר באופן פומבי לא תמכה במהלכי טראמפ ואף הביעה דאגה לגביהם. בפועל דוחה תיאמה עם המנהיגה החדשה שהתארחה בדוחה כבר במאי 2025 ואף הקימה את חשבון הבנק אליו טראמפ העביר את הרווחים מהנפט מוונצואלה.
לסיכום, קטר הייתה מעוניינת בהפסקת אש מכיוון שהמלחמה הקשתה עליה כיוון שהיא חייבה את דוחה לתלות גוברת בשכנותיה, אך באותה העת הצליחה קטר לשמר את מדיניות הגידור גם אם באופן מעט אחר על רקע המצב המסובך מבחינה גאופוליטית וכלכלית. השימוש בהבטחות כלכליות לשם הרגעת המתיחות הגאו-פוליטית מול כלל השחקניות הייתה אסטרטגיה מובנת מאליה מבחינת דוחה.
הכותב הוא חוקר המדיניות הקטארית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון