הסערה מאחורי המינוי שחושפת טפח מהקרב בין היועמ"שית ונתניהו

"הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן" (ישעיהו י, א).
הפסוק "הֲיֵשׁ כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה" הוא ביטוי תנכ"י אותו ירשנו מהסיפור מעורר הפלצות של פילגש בגבעה בספר שופטים, שהוביל למלחמת אחים. זוהי שאלה רטורית של תדהמה המבטאת זעזוע עמוק ממעשה נורא וחסר תקדים, המייצגת מצב של הפקרות מוסרית חמורה שטרם נראתה כמותה בעם ישראל.

יש חיסול בירייה, יש חיסול בדקירה, ויש חיסול מן הסוג המעודן יותר, המצאה ישראלית משפטית של אלו האוחזים באופן בלעדי בכוח. לא בדם, אלא בנייר. לא באקדח, אלא ב"בדיקה". לא בזירת פשע, אלא לדאבון לב במסדרונות שלטון החוק.

כך, כך בדיוק פועלת בשנים האחרונות היועמ"שית עו"ד גלי בהרב מיארה כלפי כל מי שמעז לעבוד לצד ראש הממשלה הנבחר מר בנימין נתניהו. אחד אחרי השני. לא תמיד באבחת חרב, לעיתים דווקא בשיטה האיטית יותר: עיכוב, סיכול, סימון, הקפאה, השחרה. לא תמיד צריך להדיח, לפעמים די למרר את חייו של אדם, לסמן אותו כמוקצה, ולהפוך אותו לדמות שאיש במערכת לא יעז להתקרב אליה.
והמקרה המזוקק והאכזרי ביותר, הכמעט מעבדתי, הוא המקרה של עו"ד רואי כחלון.

עו"ד כחלון לא נולד אתמול, הוא לא צנח מן הירח. בזמן אמת הוא תואר על ידי הממונים עליו כ"מקצוען אמיתי" וכ"בולדוזר שמזיז הרים". וראו איזה פלא, מיד ובסמוך לאחר ששמו הועלה - רחמנא ליצלן על ידי ראש הממשלה - כמועמד לתפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה, נפתחה בעניינו בדיקה משמעתית בטענה לאי־דיוקים בקורות החיים שלו.

שימו לב איך עובד רצף החיסול: מינוי מוביל לבדיקה, קידום מוביל לחקירה, וכל מי שעיניו בראשו מבין את המסר שיוצא מבית מדרשה הלא כשר של בהרב מיארה. בדיוק אז, במהלך הדיון בבג"ץ, הודיעה היועמ"שית על פתיחת ההליך. בדיוק אז ולא קודם. קשה שלא להתרשם שמרגע שעו"ד כחלון הסכים לקבל על עצמו את התפקיד כמינוי של נתניהו, הוא עבר טרנספורמציה: מפרקליט מוערך למטרה.

רוצה לומר, "המחסלת" אכן הציבה חרב מתהפכת מעל לראשו הספציפי של עו"ד כחלון. דא עקא, המסר הוא כלפי כולי עלמא, לכל פרקליט או עובד מדינה: נפעיל כל כלי המצוי בידינו, גם אם לכאורה גבולות החוק מיטשטשים בדרך, על מנת להעביר את המסר לפיו קירבה לראש הממשלה דינה חיסול (מקצועי) והשפלה. ואין זה משנה מה עשית בעבר - אנחנו כבר נגיע אליך.

חשוב לזכור, ל"מחסלת" אין לא בלמים ולא מעצורים. לראיה, גם כאשר בג"ץ אִפשר את כהונתו כממלא מקום, היא לא באמת קיבלה את ההכרעה. עו"ד כחלון מצא את עצמו במצב אבסורדי: ממונה אך מנוטרל.

לפי הפרסומים, נחסמה גישתו למערכות, נמנעה ממנו יכולת לפעול, והוטלו מגבלות חריגות ונעדרות כל מקור חוקי על סמכויותיו. כלומר: המינוי קיים, הסמכות לא. כחלון עצמו היטיב לנסח זאת כאשר טען שאין מקור סמכות למהלך כזה, וכי מדובר בניסיון לעקר מתוכן את תפקידו. זהו רגע מפתח: לא מחלוקת על הדין, כי אם ריקון הדין מתוכן.

אבל כאן הסיפור הופך כבר לבלתי נתפס. הבדיקה המשמעתית בעניינו של כחלון נמשכת כבר למעלה מ־14 חודשים (ועוד היד נטויה). לא החלטה, לא הכרעה, לא סיום. רק עננה.

ואז מגיע הרגע שבו הסיפור יוצא ממגרש הדעות ונכנס לעובדות. עו"ד כחלון הגיש תלונה, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס פרופ' מנחם פינקלשטיין, בחן את התלונה ומצא אותה מוצדקת במישורים רבים.

בהחלטתו תיאר הנציב התנהלות חריגה ביותר, שהאוזניים תצילנה כאשר מתברר שמי שפועלת כך - תוך פגיעה גסה בזכויות - היא דווקא מי שאמונה על שלטון החוק בישראל. כך לשם ההמחשה מעט המעיד על המרובה: בהרב מיארה לא השיבה לפניותיו של עו"ד כחלון, חרף פניות חוזרות ונשנות שלו. היא לא מסרה התייחסות עניינית גם לפניות הנציבות עצמה.

המצב הגיע לכדי אבסורד עד כדי כך, שלאחר שלא התקבלה כל תשובה, נאלץ הנציב לפנות ישירות לגוף החוקר, אך גם שם נתקל בסירוב לשתף פעולה, בטענה כי זו ההנחיה שניתנה מטעם היועמ"שית. וכך כתב הנציב, בלשונו המאופקת אך החדה כתער: "אין לקבל התנהלות כזו, שכמעט סיכלה את הליך הבדיקה".

ולא פחות חמור מכך, הנציב קבע כי עצם הותרת התיק פתוח במשך זמן כה רב איננה סבירה, גם אם חלק מהעיכובים אינם בשליטת בהרב מיארה. במילים פשוטות, גם כשמנסים לרכך, אי אפשר לטשטש את התמונה. זו איננה בדיקה, זהו עינוי דין. ועינוי דין, כידוע, איננו תוצאה של הליך, אלא של מי שמנהל אותו.

לא זו אף זו, בהרב מיארה אף לא טרחה להשיב אפילו "התקבל" לפניותיו של עו"ד כחלון במשך חודשים ארוכים. גם זה איננו פרט טכני, זה יחס. לדידה הוא לא קיים. וגם כאן מתברר שאין מדובר בתקלה נקודתית. אפילו הגוף החוקר עצמו פנה שוב ושוב בבקשה לקבל הכרעה, משום שמשך הזמן איננו סביר, אך ללא הועיל.

כך פעולת מחסלת, לא יועצת משפטית לממשלה. כשגם החוקר עצמו מבקש לסיים - והמערכת מסרבת - זה כבר לא הליך, זו שיטה. וכאילו לא די בכך, הנציב אף רמז כי בשל התנהלותה הבלתי מתקבלת על הדעת של "המחסלת", קצרה ידה של הנציבות מלהושיע, והמליץ - לקרוא ולא להאמין - לעו"ד כחלון לשקול פנייה לבג"ץ. זהו רגע משפטי חריג: כאשר גוף הביקורת מודה כי אין בידו לתקן, ומפנה את הנפגע להיאבק לבדו.

כאן מתגלה התמונה במלואה. השאלה איננה עוד מה נעשה לעו"ד כחלון. השאלה היא מה המסר שמבקשת להעביר "המחסלת" לאחרים, והוא ברור כשמש וצח כבדולח: תתקרב ותסומן. תסכים ותיחקר. תשרת ותיענש. כך לא בודקים, כך מרתיעים. כך לא מנהלים הליך, כך מייצרים אפקט מצנן. לא במקרה כבר נכתב כי אין מדובר בבאג, אלא בדפוס פעולה.

יש בתנ"ך דמויות שלא פועלות תמיד בעצמן, אך הן מותירות אחריהן הרס שיטתי. לא תמיד החרב בידיהן. לעיתים די בשליחים, בהחלטות ובסימונים. כאשר איזבל, אשת המלך אחאב, ביקשה לאיים על אליהו הנביא, היא לא עשתה זאת בעצמה, כפי שמספר לנו הכתוב: "וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָכִים". לא כל מעשה נעשה בידיה, אך הכל נשא את חותמה.

כמו אז גם כיום. לא צריך להדיח, אין צורך לפטר, די לייצר מציאות שבה איש לא יכול להישאר. עו"ד כחלון איננו היחיד, אבל אצלו שיטת החיסול של עו"ד בהרב מיארה נחשפה במלוא מערומיה.
וכאן חייבת להיאמר מילת ביקורת גם על ראש הממשלה. כי בסופו של דבר, למרות שבג"ץ קבע שהסמכות למינוי נתונה בידיו, פחד "המחסלת" ככל הנראה נפל גם עליו. הוא לא עמד מאחורי עו"ד כחלון עד הסוף, ולא השלים את מהלך המינוי. ובכך, אולי שלא במתכוון, העביר מסר מסוכן לא פחות: שאפשר לשחוק אדם, עד שגם הדרג הנבחר ייסוג.

חז"ל לימדונו כי "דמו בראשו", הוא לא רק על מי שפעל, אלא גם על מי שראה ושתק. עו"ד כחלון הוא הסיפור, אך בה בעת גם המשל. משל על מערכת מסואבת ומושחתת שמסוגלת להפוך איש מקצוע למוקצה. משל על בדיקה שהופכת לעונש. משל על ייעוץ שהופך לסיכול. כשחיסול מתבצע במסווה של חוק, הסכנה גדולה פי כמה.

הכותב הוא פרשן משפטי