אחד מזכרונות הילדות המוקדמים ביותר שנצרבו בזכרונו של חוסיין-גדעון גדיר הוא זיכרון רכיבה על סוס כשמאחוריו יושב אחיו, איימן. "כמו שמלמדים רכיבה על אופנוע, ככה הוא ישב מאחוריי ולימד אותי לנהוג את הסוס ולרכוב עליו", הוא נזכר. האהבה לסוסים טבועה בכל בני משפחת גדיר, וכך, כמו שאיימן ספג את האהבה לסוסים, הוא הנחיל והעביר אותה לאחיו הצעיר, חוסיין-גדעון. "החיים שלנו הם סביב האהבה והחיבור לסוסים", אמר.
ב-2004 נהרג איימן במהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה. בן 25 היה במותו. חוסיין-גדעון, אז נער בן 17, רואה את עצמו מאז אותו יום כמי שממשיך במסלול שהנחיל לו האח הגדול - האהבה והחיבור שלו לסוסים רק הלכו וגברו. כמי שהתגייס לשירות במשטרת ישראל לפני 20 שנה, הוא הציב לעצמו יעד - להיות פרש ובכך להגשים חלום שהיה לאיימן - לשרת ביחידת הפרשים של המשטרה.
את השירות הצבאי שלו החל בשירות חובה במשטרה, אחר כך ביחידות סיור וכבלש, אבל כל הזמן הבהיר לסובבים אותו שהיעד שלו הוא לשרת ביחידת הפרשים. לפני שנה הגשים את החלום והתקבל ליחידה של מרחב חוף במשטרה. "חשבתי כמה איימן היה שמח וגאה בי שהגעתי לתפקיד הזה. אני הגשמתי את החלום שלו", הוא אמר.
משפחת גדיר חיה ביישוב הבדואי ביר אל מכסור שבעמק יזרעאל, סמוך למחלף המוביל. ההורים פאדילה וחסן גידלו שלושה בנים ושתי בנות. בעבר, כשהילדים עוד היו קטנים, עבד האב, חסן, כבוקר במושב ציפורי והמשפחה התגוררה במאהל ליד המושב. עבור חסן הסוס היה עמית לעבודה יום-יומית וזה עבר גם לשני בניו - בתחילה לאיימן ובהמשך לחוסיין-גדעון.
"מאז שהייתי ילד קטן איימן לימד והדריך אותי איך מתנהגים עם סוס. זה כמו ללמוד שפה, אתה לומד את החיה, את האופי שלה. הכי חשוב להבין שסוס הוא חיה נטרפת ולא טורף ולכן יש בה פחד טבעי. אתה צריך לדעת איך לגשת אליו, להיות איתו עדין ולהתקרב אליו לאט-לאט. הסוס ירגיש את האהבה שאתה מעביר אליו והוא מרגיש אותך, אם אתה בטוח או לחוץ. ככה, כשאני רוכב עם איימן למדתי את השפה הזאת וספגתי את האהבה לסוסים".
טיולי רכיבה היו חלק משמעותי בחיי האחים ואביהם. כשהגיע מועד גיוסו של איימן לצה"ל הוא בחר להתנדב לגדוד הסיור הבדואי, כמו שעשו רבים מבני המשפחה. חסן האבא שירת כגשש. אחרי שלוש שנות שירות סדיר המשיך איימן לשירות קבע והיה מפקד פלוגת סיור. הוא כבר בנה בית וכבר תיכנן להתחתן ולהקים משפחה.
ביום רביעי, 12 במאי 2004, השתתף איימן בפעילות מבצעית בציר פילדלפי, במרחק של כ-100 מטרים מבתי שכונה ברפיח, בדרום רצועת עזה. הכוח עבד בפיצוץ מנהרות תופת, שעל פי החשד נועדו לפגוע במוצב הסמוך, מוצב טרמית שעל גבול ישראל-מצרים. באותה תקופה נחשב ציר פילדלפי - שלאורכו היו מספר מוצבים של צה"ל - לזירת הלחימה המסוכנת ביותר, עם אירועי ירי, הנחת מטענים ושיגור טילים.
הציר, תשעה קילומטרים אורכו, היה מוגן בקיר פלדה. הלחימה התמקדה בעיקר במנהרות שדרכן הבריחו הפלסטינים אמצעי לחימה ממצרים לרצועת עזה. באותו יום, השתתפו בעבודות בציר מספר כלים משוריינים. בנגמ"ש היו איימן גדיר וארבעה מחבריו, כולם ביחידת ההנדסה המיוחדת "צוות המנהרות" של אוגדת עזה. לפני שצוות הלוחמים בנגמ"ש החל לשפוך את חומר הנפץ לתוך חורים שנחפרו בקרקע, אירע פיצוץ עז. ככל הנראה הנגמ"ש נפגע מרקטת אר-פי-ג'י שנורתה לעברו מאחת הסמטאות הסמוכות. הנגמ"ש נשא טון של חומר נפץ ומעוצמת הפיצוץ נהרגו חמשת החיילים שהיו בו. עם רב-סמל איימן גדיר נהרגו גם סרן אביב חקאני, סמל ראשון ליאור וישינסקי, סמל ראשון זאור סמיילייב וסמל אלעד כהן. שלושה חיילים נפצעו קל.
אלפי בני אדם הגיעו להלוויה בביר אל מכסור. כמה ימים אחר כך מתה הסוסה האהובה של איימן, "אחלאם". חוסיין-גדעון מספר ש"כל פעם שאיימן היה יוצא לחופשות סוף שבוע הוא היה מביא לי מתנה קטנה. אני עדיין מחכה לו כל יום חמישי, שהוא יגיע ומתגעגע אליו. אני מרגיש שהגב שלי הלך". יחד עם בני משפחה וחברים ערכו טיולי סוסים גדולים שהסתיימו בטקס לזכר איימן.