המפגש המטלטל שהתקיים אתמול בין חנה יכין בת ה-93 לבין בני, שהיה תינוק בן שישה ימים בלבד כשהציל אותו אביה, חילץ מהעבר רגעי אימה וחסד שסירבו להישכח. עבור חנה, בתו של חסיד אומות העולם יאן ואן הולסט, המפגש המאוחר הוא עדות חיה לגבורת משפחתה.
חנה נולדה באמסטרדם בשנת 1933, הבת השנייה מבין שלוש אחיות לאם יהודייה ולאב חסר דת. לפני פרוץ התופת היא זוכרת ילדות נעימה בקרבת הסבים והדודים היהודים, חיים שהיו מלאים ביופי ובקרבה עד שהגיעו ימי המלחמה הקשים.
כדי לשמור על המשפחה, הצליח אביה להנפיק לאמה תעודת זהות מזויפת, מה שחסך מהם את הצורך להסתתר. אולם, הבית עצמו הפך למבצר של הצלה; מאחורי קיר כפול שנבנה בעליית הגג הסתיר האב יהודים רבים לאורך שנות המלחמה. חנה, שהפגינה כבר אז כישורי ציור יוצאי דופן, הפכה לחלק בלתי נפרד ממנגנון המחתרת המשפחתי.
היא זוכרת בבירור כיצד היו מעירים אותה מדי פעם בלילות כדי שתשתמש במכחוליה ותזייף חותמות במסמכים רשמיים שנועדו להציל יהודים, מבלי שהבינה כילדה כי כל תנועת יד שלה היא חבל הצלה עבור אדם אחר.
המחיר ששילמה משפחתה המורחבת היה כבד מנשוא. אמה חלתה במהלך המלחמה ומתה לאחר שלא יכלה לקבל טיפול רפואי נאות, ודודתה בת ה-81 נשלחה לאושוויץ ונספתה. גם דודה ודודתה, יחד עם שני ילדיהם בני השש והשמונה, נרצחו במחנה המוות. רק אחותם התינוקת נותרה בבית משפחת יכין וניצלה בזכות תושייתם.
חנה זוכרת את רגעי השחרור כשהייתה בת 12, כשהביטה מהחלון וראתה מטוסים אמריקניים משליכים קופסאות פח עם דברי מאכל, שנראו לה ולסובבים אותה כמו מן היורד מהשמיים לעבר הרעבים. לאחר המלחמה פנתה ללימודי אומנות בפריז, עלתה לישראל והקימה יחד עם בעלה אברהם משפחה ענפה של שמונה ילדים, 25 נכדים ו-15 נינים.
כעת, כשהיא מתכוננת לבקר באושוויץ במסגרת מצעד החיים, היא מרגישה שהיא סוגרת מעגל הכרחי וחשוב בסוף חייה. מבחינתה, העלאת המודעות לזוועות האנושיות ולסכנת האנטישמיות הקיימת בעולם היא חובה מוסרית ראשונה במעלה, מתוך תקווה ללמד את הדורות הבאים לעשות טוב, לבחור בסובלנות ובה בעת להישמר ולהגן על עצמם.