"כולם יודעים שאסור, אבל משתמשים": הרופאים והאחיות בישראל ממשיכים לשלוח מידע רפואי בוואטסאפ

למרות הסיכונים וההנחיות של הרשות להגנת הפרטיות ומשרד הבריאות לצמצום שימוש רפואי באפליקציית "וואטסאפ" להעברת מידע רפואי של מטופלים, בשטח, המציאות חזקה יותר מהרגולציה.

בבתי החולים בישראל מתנהלת כבר שנים מציאות כפולה: מצד אחד, נהלים ברורים לשמירה על סודיות רפואית; מצד שני, שימוש יומיומי, כמעט גורף, בוואטסאפ לצורך תקשורת קלינית.

לפי המחקר החדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות ב-Israel Journal of Health Policy Research, על ידי החוקרות דרורה בן מיכאל וינקר, מהמרכז הרפואי הלל יפה, חדרה, ו-מיה פלד-רז, מבית הספר לבריאות הציבור, מהפקולטה לרווחה ולמדעי הבריאות, אוניברסיטת חיפה. כל הרופאים ואנשי צוות רפואה שהשתתפו במחקר (100%) ורוב מוחלט של האחיות (97.4%) משתמשים בוואטסאפ לצרכים מקצועיים - החל מהתייעצויות ועד שיתוף מידע רפואי.

הנתונים מצביעים על כך שאפליקציית הוואטסאפ משמשת הרבה מעבר לתיאומים לוגיסטיים. אנשי צוות רפואי משתמשים בה כדי לשאול שאלות קליניות, לשלוח תמונות רפואיות, להעביר תוצאות בדיקות ולעיתים גם מידע מזהה על מטופלים.

החוקרות מגדירות זאת במונח חד: "נורמליזציה של אי-ציות". המשמעות ברורה - אנשי צוות יודעים שהשימוש בוואטסאפ בעייתי, מודעים לסיכונים ואף להנחיות, אך ממשיכים להשתמש בו כי הוא פשוט יעיל יותר מכל חלופה קיימת, "כולם יודעים שאסור, אבל כולם משתמשים".

"השימוש בוואטסאפ מושרש עמוק בפרקטיקה הקלינית היומיומית", נכתב במחקר שכלל 283 משתתפים; 132 רופאים ואנשי צוות רפואי ו-151 אחיות. הסיבה לכך פשוטה לכאורה: וואטסאפ חוסכת זמן. היא מאפשרת תקשורת מיידית, קבלת החלטות מהירה ושיתוף מידע בין אנשי צוות - לעיתים בזמן אמת.

במחקר נמצא כי התועלת הנתפסת מהשימוש גבוהה מאוד, בעוד שהתמיכה הארגונית, הכלים החלופיים והאכיפה נמוכים במיוחד. למרות שבשנים האחרונות פורסמו הנחיות מצד משרד הבריאות והרשות להגנת הפרטיות, בפועל, הן כמעט לא משנות את ההתנהלות היומיומית.

ההנחיות מתמקדות באיסור ובהתרעה, אך לא מציעות חלופה אמיתית שתתחרה בנוחות ובמהירות של וואטסאפ, כך נוצר פער עמוק בין מה שמותר על פי הספר לבין מה שקורה בפועל במסדרונות בתי החולים.

החוקרות מציעות גישה אחרת - לא להילחם בתופעה, אלא להסדיר אותה. במקום איסור גורף שאינו נאכף, הן קוראות ליצירת מדיניות מאוזנת שתשלב בין הצורך בתקשורת מהירה לבין שמירה על פרטיות המטופלים. בין ההמלצות של החוקרות: פיתוח אפליקציות מאובטחות, הנחיות ברורות יותר והגברת המודעות לסיכונים.

למרות שהמחקר אמנם מתמקד בישראל, הוא משקף מגמה רחבה בהרבה. מערכות בריאות בעולם כולו מתמודדות עם אותה דילמה: כיצד לשלב בין טכנולוגיה זמינה ומהירה לבין חובת הסודיות הרפואית.