חיסולו של המנהיג העליון האיראני עלי חמינאי פיצל את צמרת המשטר לשלושה גושים. הראשון הוא מוג'תבא, בנו של עלי, שנותן הנחיות אך אינו שולט בפועל, ואין סביבו קונצנזוס. "הוא רחוק מלהיכנס לנעלי אביו", אמר גורם ביטחוני הבקיא בפרטים. על פי הפרסומים, הוא תמך בכניסה למשא ומתן עם ארצות הברית במטרה למזער נזקים וסיכונים עתידיים.
מנגד עומד מפקד משמרות המהפכה, אחמד ואחידי, שמייצג כיום את הקו הקיצוני ביותר במדינה וסבור שיש להילחם מבלי לסגת מאף עמדה - ולראיה, העמידה האיתנה במשך יותר מ-40 ימים תחת התקיפות האוויריות הבלתי פוסקות.
באמצע ניצב נשיא המדינה מסעוד פזשכיאן - גורם פרגמטי, אך כזה שאינו משפיע במידה שתאפשר לו להטות את הכף לעבר פשרה עם ארצות הברית. לצידם נמצא מי שנחשב לגורם שמחבר בין שלושת הגושים ואחת הדמויות החזקות והמרכזיות בצמרת השלטון, מוחמד באקר קאליבאף. הוא מכהן כיו"ר הפרלמנט, נאמן למשטר אך מחזיק בעמדות פרגמטיות - לפחות כלפי חוץ - ובשל חושיו הפוליטיים מהווה גשר פוליטי פנימי ומדיני חיצוני.
למעשה, הפיצול הזה מקשה על הצמרת האיראנית לקבל החלטות חד-משמעיות, והאמריקנים יידרשו להגיע מולה להסכם יציב ואפקטיבי. גורמים במערכת הביטחון ובארצות הברית מעריכים כי האתגר יהיה גדול וכי הסכם הפסקת האש שברירי מאוד - עד כדי פיצוץ בטווח הזמן הנראה לעין. הנשיא טראמפ, שמודע למצב ולסיכוי שהאיראנים ינסו למשוך זמן כדי להתאושש ולהיערך מחדש מול הבליץ האווירי המתוכנן, במקרה שלא יהיו פשרות מצידם, אמר הלילה כי כוחות הצבא יישארו באזור.
לצד זאת, נשאלת השאלה המסקרנת מה השיג צה"ל באלפי התקיפות האוויריות לאורך המבצע: ראשית, עריפת הראשים בצמרת המשטר סילקה מהזירה דמויות קיצוניות, ובכך פינתה מקום לגורמים מתונים יותר. שנית, הפגיעה הקשה במתקני הגרעין וביכולות הייצור של טילים, כלי טיס, כלי שיט, תחום החלל, הסייבר, הרקטות, חומרי הנפץ והחומרים הנלווים לתעשייה - מקשה עליהם להשתקם במהירות ולהתעצם תוך כדי לחימה. ושלישית, הנזק הכלכלי שנוצר למשטר, שגם כך המדינה הייתה שרויה במצב כלכלי קשה.
כעת משטר יידרש לעמוד בפני דילמה מורכבת: היכן להשקיע את משאביו - ביצירת מקומות תעסוקה לעשרות אלפי המובטלים שמפעליהם נהרסו, בשיקום תשתיות לאומיות (מפעלים פטרוכימיים, מאגרי גז ודלק, גשרים ומבנים, א"ב), או בהתנעת תהליך צבאי שיממן טרור ברחבי המזרח התיכון.
ועדיין צריך לזכור שהנקודה היחידה שיכולה לשנות את הסיפור האיראני מקצה לקצה היא הפלת המשטר והחלפתו בשורה של גורמים פרגמטיים, שאינם מחזיקים באידאולוגיה קיצונית ואכזרית - בעיקר כלפי אזרחיו. עד אז, יש לקוות ששתי הסוגיות הבאות יקרו: שמאות ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 60% יוצאו לאלתר מאיראן, ובמקביל יתחייב המשטר להפסיק כל פעילות הקשורה לגרעין, ואם לא - תתאפשר לצה"ל האפשרות לתקוף מחדש.
בארגוני המודיעין מעריכים כי האזרחים האיראנים לא ייצאו במהירות לרחובות - בוודאי לא כאשר המשטר מחזיק כוחות חמושים ומדכא באלימות כל ניסיון לאתגר אותו. מי שסבור כי ניתן, במבצע כזה או אחר, לסלק רוע טהור ומזוקק שנבנה במשך עשרות שנים, שכבה על גבי שכבה ובתחכום רב, בתוך 40 ימים - טועה ומטעה, ובעיקר מרמה את עצמו. מדובר בתהליך ארוך טווח, שקצהו אינו נראה באופק, למעט מזעור הנזקים והאיומים. אין עוררין על כך שארה"ב וישראל החזירו את המשטר האיראני שנים אחורה בכל פרמטר.