הכרזת הפסקת האש לשבועיים בין ארצות הברית לאיראן הייתה אמורה לסמן תפנית דרמטית במלחמה האזורית, אך בתוך שעות בלבד מתברר כי מדובר בהבנות חלקיות, סותרות שיוצרו כאוס מוחלט.
בעוד גורמים איראניים ופקיסטניים מציגים תמונה של הפסקת אש רחבה "בכל החזיתות", כולל לבנון, בוושינגטון ובירושלים מבהירים כי מדובר בהסדר מוגבל בהרבה.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הדגיש כי ההבנות אינן כוללות את לבנון או את חיזבאללה, עמדה שהם נתבקשו לדבוק בה לאחר לחץ מלשכת ראש הממשלה. נתניהו, הפעיל לחץ ישיר בשיחתו עם טראמפ דקות לפני ההכרזה כדי לוודא שהפסקת האש אכן לא תגביל את חופש הפעולה של ישראל בזירה הצפונית.
מבחינת טראמפ, ישראל "צריכה להגן על עצמה", וחיזבאללה נתפס כחלק בלתי נפרד מהאיום.
אלא שהפערים אינם רק פרשניים, הם מתורגמים ישירות למציאות בשטח. שעות לאחר ההכרזה, נרשמה הסלמה נוספת כאשר הותקפה הקונסוליה הכללית של כווית בבצרה שבעיראק. משרד החוץ של פקיסטן פרסם הודעת גינוי חריפה, ציין כי מדובר ב"הפרה של הנורמות הדיפלומטיות והמשפט הבינלאומי", וקרא לחקירה ולהעמדת האחראים לדין. עוד הדגישו באסלאמאבאד את חשיבות ההגנה על מתקנים דיפלומטיים והביעו סולידריות עם כווית.
במקביל, איראן המשיכה בפעילות התקפית באזור המפרץ, בעוד ישראל לא עצרה את תקיפותיה בלבנון נגד יעדי חיזבאללה. בתגובה להתפתחויות, איראן הודיעה על סגירה מחודשת של מצרי הורמוז, מהלך שמערער את אחד התנאים המרכזיים להסכם - ואף מאותתת כי לא תגיע לשיחות המתוכננות באיסלאמבד.
כך נוצר מצב שבו כל אחד מהצדדים מפרש את "הפסקת האש" אחרת לחלוטין: איראן דורשת הפסקה מלאה של הלחימה לצד הסרת סנקציות ופיצויים, ארצות הברית מדברת על חלון הזדמנויות דיפלומטי מוגבל, וישראל ממשיכה לפעול בזירות שאינן כלולות בהבנות מבחינתה.