אם ניקח את כל הקטעים המצולמים ומוקלטים בהם מדגיש המנהיג איך היכנו והשמדנו וחיסלנו ופירקנו ומחקנו את אויבינו, איך שינינו את המשוואה ושיקמנו את ההרתעה והחזרנו אותם חמש, עשר, חמש עשרה, עשרים או שמונים שנה אחורה, איך הוא הורה והנחה והתווה ונשבע ואיך כולם ניגפו מפנינו ויכולנו להם, ונחבר להם את כל הקטעים בהם הוא מאיים על האויבים השונים והמשונים שמתחלפים מולנו לאורך השנים, מסביר ומדגיש ומתאר להם איך אנחנו מתכוונים לפגוע בהם ולחסל אותם ולהרתיע אותם ולגרש אותם ולמנוע מהם ולהרתיע אותם, נקבל סרט אחד שאורכו יהיה ארוך יותר אפילו מהמלחמה. לא, לא המלחמה הזו עם איראן. המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023.
זה מה שקורה שבמקום מנהיג, אתה מקבל מלהיג. או מלעיג. הלהג בו הוא דיבר על נצחונותינו המדומיינים בהנחייתו מתחרה רק בלעג בו הוא מדבר על כל אלה שאינם הוא, ודווקא השיגו הישגים פה ושם. אלה שעשו, במקום לדבר. תכננו, במקום לברבר. אלה שידעו שלעוצמתו של צה"ל יש גם גבול וחייבים לחבר אותה לתבונה מדינית. אלה שידעו ש"אסטרטגיית יציאה" היא לא קשקוש פרוגרסיבי אלא תנאי הכרחי בדרך לניצחון אמיתי. בנימין נתניהו הוא אדם שכולו דיבורים. איש של סרק-סרק. בסוף, כמעט תמיד, כשאבק השריפה מתפזר, אנחנו נשארים עם מה שנשארנו: הצהרות, איומים, אמירות, הבטחות, התרברבויות, קשקושי "אחי ואחיותי" או "אנחנו עם אחד", שלצידם אפסות מופלאה.
אל תטעו בי: הייתי "בעד המלחמה", עד כמה שאפשר להיות בעד מלחמות. 7 באוקטובר נכפה עלינו אבל יצאנו ממנו בזכותנו. לא בזכותו. בזכותנו. כבר פורטו כאן כל הזכאים לצל"ש, הם רבים מספור, חלק מהם כבר לא איתנו. המלחמה בחיזבאללה היא צודקת מאין כמותה והמלחמה באיראן היא הצודקת ביותר מאז החלו אבותינו הקדמונים להלחם זה בזה בשחר ימי ההיסטוריה. אני לא מאלה שמהססים כשצריך להפעיל כוח ובשכונה שלנו מי שלא מחזיק כוח ומסוגל להפעיל אותו כדי להגן על עצמו, לא ישרוד.
הבעיה היא שנתניהו ניהל את כל השנתיים וחצי האחרונות כשהוא בניגוד עניינים משווע. כשהיה צריך לחתור לסיום, הוא חתר הפוך. כשהיה צריך להגדיר מטרות מראש, הוא הגדיר מטרה אחת ברורה מראש: שהמלחמה תימשך כמה שיותר. האינטרס המוביל שלו היה הוא עצמו. לא אנחנו, לא החטופים, לא המילואימניקים, לא הסדירניקים, לא המפונים, לא תושבי הצפון ולא תושבי הדרום. רק הוא בעצמו והקואליציה המופקרת והרקובה שלו, שהמשיכה את הביזה גם ברגעים הכי קשים שנפלו עלינו, כולל גניבת התקציב האחרונה לפני ימים ספורים.
הוא גם המשיך לשקר. לאורך כל הדרך, לכולם. נותר רק לקוות שהשקרים ששיקר לטראמפ לא יעלו לנו ביוקר. שהבטחות הסרק שהורגלנו בהם, לא יתהפכו עליו ועלינו עכשיו מול טראמפ. כי הנשיא האמריקאי, שהוא היחיד שמתרברב יותר מנתניהו, הוא נשיא הפכפך. הוא לא יהיה כאן בעוד שלוש שנים. אנחנו כן. רק אלוהים יודע מי הנשיא הבא אחריו ונקווה שאלוהים ידאג לזה שהוא ישכח כל מה שקרה בשנות נתניהו האחרונות. ישכח את ההזדהות המוחלטת עם צד אחד, ישכח את ההבטחות והשקרים, ישכח את המניפולציות ואת הספקולציות וינסה להצעיד את יחסי שתי המדינות לעתיד חדש.
"מטרת המבצע", זעקו הכותרות והפרשנים, "היא חיסול הגרעין, חיסול האיום הבליסטי והפלת המשטר". היום, 40 יום אחרי, אף אחד מהמטרות הללו לא הושגה. תארו לעצמכם שנתניהו, שבנה את הציפיות האלה, שתידרך את הפרשנים הללו ושיכתב את הכותרות האלה, היה לומד מרהבתנויות העבר ומצטנע. תארו לעצמכם שהוא היה אומר שישראל יצאה להכות בתמנון האיראני, במדינה שנשבעה לחסל אותנו, במי שמחוללת את כל הטרור והצרות שלנו.
פשוט כך, להכות בה. את המטרה הזו השגנו. אפילו בגדול השגנו. אבל נתניהו לא לומד לקח, לא משתפר בתנועה, אלא להיפך: עקומת הלמידה שלו הפוכה. האיש חי מכותרת לכותרת, מנאום לנאום, מהצהרה חלולה אחת לחברתה.
שורה תחתונה: חמאס שולט בעזה ומתעצם, בחסות קטאר וטורקיה. חיזבאללה חטף את הקשה במכותיו, אבל שרד והטריד אותנו באגרסיביות עד הרגע האחרון. המשטר האיראני עמד בהתקפה אדירה של שתי מעצמות לאורך שבועות ארוכים, ושרד. לא רק שרד, כרגע הוא מחזיק בכל האוראניום המועשר, בלא מעט טילים בליסטיים ומשגריהם, ובמיצרי הורמוז.
זה לא נגמר. זה יכול עוד להתהפך. אנחנו עוד לא יודעים איך זה ייגמר ומה יהיה עם האורניום והטילים והפרוקסיז וכל זה. אנחנו כן יודעים שלמדנו את מגבלות הכוח. לא רק הכוח שלנו, אפילו הכוח המוגזם של האמריקאים. למדנו שדברים מסובכים, צריך לתכנן. אם הייתה בדרג המדיני שלנו מאית מהיצירתיות שיש בדרג הצבאי והמודיעיני (ע"ע הביפרים, מכשירי הקשר, הביצועים של חיל האוויר, הגבורה של הלוחמים וכו'), חיזבאללה היו מתגיירים, משמרות המהפכה היו מתפקדים לליכוד וסינוואר היה אב הבית במעון ראש הממשלה.
אבל אין. אין "דרג מדיני". אין שר בטחון, אין מל"ל, אין לשכה, אין משרדי ממשלה, אין כלום. שממה מוחלטת, צחנת ריקבון למרחקים, מבעד לאפלה מבליחים עיניו המטורפות וזקנו המדובלל של הסוכן הקטארי סופר דולרים וברקע נשמעות האמירות הגזעניות של ההוא שגידף את המרוקאים. יש רק ביבי, שרה ויאיר. וככה זה גם נראה.