שיהיה ברור, טראמפ ממש לא רוצה לחזור למלחמה ויעידו על כך מחירי הנפט שצנחו עם ההודעה על הפסקת האש הדרמטית בין ארצות הברית לאיראן. אבל בהקשר הישראלי מאחורי הקלעים, ובמידה רבה גם מעל פני השטח קשה להתעלם מהתחושה הקשה: הישגים רבים במלחמה יש, אבל הסרת האיום האיראני - אין.
בירושלים מביטים על הסיכומים בין טראמפ לאיראנים כלא מאמינים בעיקר לנוכח הדרך שבה גובשו כמעט מעל ראשה של ישראל. למרות שרשמית אומר הגורם המדיני: "הכל תואם". מה בדיוק תואם אם אנחנו מוצאים עצמנו במשא ומתן שהוסט למיצרי הורמוז במקום לסוגיות הליבה?
עוד הוסיף הגורם כי "מדובר במהלך שבו איראן פותחת את מצרי הורמוז מבלי לקבל מראש אף אחת מדרישותיה, כגון התחייבות להפסקה סופית של המלחמה, קבלת פיצויים, ביטול הסנקציות הכבדות נגדה ועוד. בכירי ממשל טראמפ הבהירו לישראל שבמהלך המו"מ שיתנהל בשבועיים הקרובים, ארה"ב תעמוד בתוקף על הוצאת החומר הגרעיני, הפסקת העשרה, ביטול האיום של הטילים הבליסטיים ועוד".
לדבריו, "אלה יעדים משותפים של ישראל וארה"ב. איראן נסוגה מדרישותיה, ונכנעה לדרישה לפתוח את המצרים תחת הכתישה המאסיבית של תשתיות המשטר מפרוץ המלחמה וביתר שאת בימים האחרונים".
המלחמה לא פרצה כדי לפתוח את מצרי הורמוז, כי והמשא ומתן על יתר הסוגיות ממש לא נראה מבטיח.
למעשה, המסגרת שהוצגה ביממה האחרונה היא כל מה שנתניהו לא רצה שטראמפ יעשה, אבל הוא הבין שלשם מועדות פניו. בעצם, כבר שלושה שבועות שבישראל מבינים שטראמפ הולך להוריד את השאלטר על האירוע.
טראמפ עצמו נימק שהסכים להפסקת האש לאחר שלדבריו "הושגו ואף מעבר כל היעדים הצבאיים", וציין כי וושינגטון קרובה להסכם שלום ארוך טווח עם טהרן. טראמפ אף חשף כי קיבל הצעה איראנית בת 10 סעיפים, אותה הגדיר כ"בסיס ישים למשא ומתן".
לפחות על פי מה שמתפרסם ע"י האיראנים, הדרישות הללו הן הכישלון המוחלט של נתניהו. אבל נמתין לנוסח רשמי ולסיום המשא ומתן.
בטהרן מיהרו לאשר את רוח הדברים, אך עם דגשים משלהם. שר החוץ עבאס עראקצ'י הבהיר כי הפסקת הפעולות מצד איראן מותנית בעצירת התקיפות נגדה, והוסיף כי מעבר בטוח במצרי הורמוז יתאפשר לתקופה מוגבלת ובתנאים ברורים. במקביל, באיראן כבר מדגישים כי כל הסכם חייב לכלול הסרת סנקציות מלאה, פיצויים ושחרור נכסים - תנאים שמרחיבים משמעותית את גבולות המו"מ.
לתוך המשוואה נכנסה גם פקיסטן, שמובילה את המהלך הדיפלומטי שמיצב אותה כמתווכת מרכזית. ראש הממשלה שחבאז שריף בירך על הפסקת האש והזמין את הצדדים לשיחות באסלאמאבאד, כבר בשישי הקרוב, בניסיון לתרגם את ההפוגה להסכם קבוע.
ובדיוק כאן עולה השאלה הישראלית
ראש הממשלה נתניהו לא רצה את הפסקת האש הזו. גם בשיחתם האחרונה הוא דחק בטראמפ להמשיך בלחץ הצבאי על איראן, מתוך תפיסה שניתן ואף צריך "לסגור חשבון" עד הסוף עם טהרן. אך בפועל, לא ברור עד כמה נותרו מטרות צבאיות שיהפכו את המערכה הזו לניצחון מהדהד. ישראל פעלה בעוצמה, פגעה ביכולות טילים והצליחה לצמצם את האיום אך המחיר היה כבד: הרוגים, הרס בתים, פגיעה בעורף (אולי לא כמו שתואר בתחזית הקיצונית אבל מספיק גרוע ודאי כשברקע התוצאה חסרת התכלית, ועוד לא דיברנו בכלל על אובדן חיי חיילים בלבנון).
הרי נתניהו לעולם יפקפק באיראנים במשא ומתן ואמינותם כמקיימי הסכמים, אז למה שזה יעבוד עכשיו?
מנקודת מבט זו, וכפי שהדברים נראים כעת, כלל לא הושגה הכרעה. להפך - נדמה כי ישראל הגיעה שוב לנקודת ביניים: לא ניצחון מובהק, אך גם לא תבוסה חליל . "עוד סבב" שמסתיים ללא שינוי יסודי במציאות האסטרטגית.
כעת, גם מרחב התמרון של נתניהו מוגבל. התנגדות פומבית למהלך שמוביל טראמפ אף פעם אינה אופציה בוודאי לא בעיתוי פוליטי רגיש לשני המנהיגים. בארצות הברית, טראמפ ניצב בפני בחירות אמצע הכהונה בחודש נובמבר ומבקש להציג הישג מדיני שיאזן את המחיר של המלחמה ולכן עליו לחדול. בישראל, הבחירות מתקרבות אף הן, ונתניהו מתקשה להרשות לעצמו עימות עם הבית הלבן, הוא מפנטז קשות על אירוח טראמפ בטקס הענקת פרס ישראל כשנכדתו של הנשיא האמריקני שרה עם נועה קירל בבנייני האומה, אבל הרבה מעבר הוא רוצה "אנדורסמנט" קרי את כל חבילת הפינוק והתמיכה לפני הבחירות כפי שקיבל ויקטור אורבן עם נאום של סגן הנשיא ואנס בעצרת הבחירות המסכמת וטראמפ עולה בטלפון למופע סטנדאפ קצר.
ואותו ואנס, הוא הסיוט של נתניהו, האיש שהטיח בו בסרקסטיות בשיחתם: "נראה שהיית אופטימי באשר לאפשרות הפלת המשטר", הוא זה שרוצה לבנות עצמו לריצה ב-2028, ישראל והיהודים לא מעניינים אותו, ומעמדו של נתניהו בקרב הקהל של ואנס ובכלל, מצוי בשפל אדיר לפי מחקר של מכון פיו הנודע שפורסם רק אתמול. זה דור חדש, שנתניהו הוא נטל על כתפיו ציבורית ומעשית.
נתניהו הכניס את עצמו למצב מורכב: הפסקת אש עם שיחות שמתגבשות, ואופטימיות זהירה מצד וושינגטון וטהרן - מול תגובה של גורם מדיני בכיר שתוכנה ניתן להפרכה בנקל, שמנסה לחפות על לא מעט ספקות ואכזבות.
נתניהו רוצה שנרים לו, שנרים את המורל, שנחגוג אבל, אנשים נהרגו, נקברו חיים תחת הריסות, איבדו בתים, זיכרונות - רק כדי שהוא יוכל להסיר את האיום האיראני.
כרגע, כפי שראינו רק הלילה לאחר ההכרזה על הפסקת האש: איום הטילים הבליסטיים לא הוסר, האורניום מצוי באיראן, המשטר בסופו של יום אותו משטר, והפסקת האש כוללת גם את לבנון. חזרנו לנקודת ההתחלה.
אז יש להניח שעם צאת החג נתניהו יוציא סרטון עם כל הסחורה המוכרת: קול בריטון, רשימת הישגים, מעט השתתפות בצער המשפחות ושום דבר על העתיד, כי גם הוא יודע כפי שענה לי בעצמו במסיבת העיתונאים שקיים לפני כחודש: סבבים ואויבים תמיד יהיו ולכן אין דבר, מחר נקנה עוד אבוקדו.. ונתכונן לסבב הבא.