מאות השתתפו בצהריים (שלישי) בהלווית בני משפחת גרשוביץ ושל בת זוגו של הבן דמיטרי, לוסיל ג'יין, שנטמנו בחלקת חללי הטרור בבית העלמין שדה יהושע בעיר הכרמל. בין הנוכחים היו גם חבר הכנסת גלעד קריב, ראש העיר חיפה יונה יהב, והשופט ניר זיתוני שהניח זר בשם שופטי בתי המשפט של מחוז חיפה.
השר וחבר הקבינט המדיני-בטחוני זאב הלקין, הספיד מהלב, "זו משפחה שהיא הסיפור של כל התגלמותה של העלייה לכאן, משפחה שהגיעה לכאן בשנות התשעים, והשתלבה במדינה הזאת, ובנתה את עצמה, ואז, ברגע אחד הכל נעלם".
דמיטרי ולוסיל התגוררו בהרצליה, וביום שנהרגו הגיעו אחר הצהריים לעיר כדי לסייע בשחרורו של ולדימיר מאשפוז ממושך בבית החולים רמב"ם. זמן קצר לאחר מכן פגע הטיל בבניין המגורים, והדירה מעליהם קרסה עליהם.
ילנה ("לנה") אוסטרובסקי-גרשוביץ, בוגרת האקדמיה למוזיקה ע"ש גליאר בקייב, אוקראינה, נודעה כמורה לפיתוח קול וכמומחית בתחום הקול והבמה, ולימדה ב"סטודיו למשחק ניסן נתיב". היא גם ליוותה יצירות רבות בארץ ובעולם, ביניהן: "סיפור הפרברים", "צ'רלי צ'פלין", "בת השחף", "גן הדובדבנים", "סיפור פשוט", "אורזי מזוודות", "קרום", "פיראוס ומדוזה" ועוד רבות אחרות.
"לנה הייתה מורה נפלאה ואהובה, שטיפחה דורות של תלמידים בסטודיו באהבה, במסירות ובמקצועיות אין-סופית", נמסר מה"סטודיו למשחק ניסן נתיב".
"הייתי אחד מאחד עשר האנשים כולל ראש הממשלה, שקיבלו על עצמם אחריות ביציאה למלחמה הזאת", אמר בגילוי לב השר אלקין, "והאחריות הזאת אומרת לא רק אחריות על הישגים של המלחמה, אלא גם על הקורבנות. ידענו שיהיו קורבנות, אפילו במספרים לא קטנים זאת הייתה הערכה, ומצד שני ידענו שאין ברירה, כי אחרת נגיע למצב שיהיו עוד הרבה יותר קורבנות".
"אבל, דבר אחד זה הידיעה שאין ברירה, ודבר שני לעמוד כאן וללוות בדרכה האחרונה את המשפחה", הוסיף, "היא כמו עוד ישראלים שילמה את הבחירה הקשה של המלחמה הזאת מול אויב שהמטרה שלו להשמיד לא רק משפחה אחת כאן בתקיפה, אלא את כולנו, לא משנה מי אנחנו ומה הדעות שלנו, את כולנו, מדינה שלמה. ולכן אנחנו כאן, במלחמת אין ברירה, שיש לה מחירים מאוד כבדים, והיום אנחנו נחשפים לאחד מהמקרים אולי עם המחירים הכי כבדים בינתיים במערכה הזאת, של משפחה שלמה שהולכת, וייתכן שיהיו לנו חס וחלילה עוד מקרים, אבל היא מלחמת אין ברירה, כדי שבסוף נוכל לחיות בשלום כאן במדינה הזאת".
"בני משפחת גרשוביץ שלמו את המחיר הזה, בלי שמישהו שאל אותם", הוסיף, "אנחנו חייבים למעשה את חיינו כאן במדינה הזאת להם ועוד לאחרים שנפלו במלחמה הזאת מי ייתן שבעזרת השם נשלם כמה שפחות קורבנות מהסוג הזה".
ילנה הייתה גם מורה במחלקה ללימודי תיאטרון ופרפורמנס באוניברסיטת חיפה בין השנים 1997-2010. ראש המחלקה לשעבר, פרופ' אמריטוס עתי ציטרון, כתב לזכרה: "בעצב עמוק קיבלתי את הבשורה על מותה של ילנה מפגיעת טיל בבית שבו גרה. ילנה הייתה מורה ועמיתה אהובה, שלימדה פיתוח קול לדיבור בחוג לתיאטרון (כך הוא נקרא אז). היא הייתה אישה קטנת קומה, עם פנים מאירים וחיוך שובה לב, ויחד עם זאת מורה קפדנית שדרשה מהסטודנטיות ומהסטודנטים עבודה רצינית ואימון מתמשך בייצוב הנשימה והקול, בהגייה מדויקת ובכל מה שנדרש משחקנים המדברים על במה".