סיפור יציאתם של בני ישראל במצרים מעבדות לחרות הנחיל לנו, לצאצאיהם, עקרון מוסרי אשר מוזכר בתורה עשרות פעמים - עלינו לזכור שהיינו גרים בארץ מצרים, ולכן חובה עלינו לתת דעתנו לחלש ולזר בתוכנו. בשבוע של פסח, בעודנו מציינים את סבלותינו ואת גאולתנו, ראוי לשאול מה המשמעות של הציווי בימינו.
החלשים הם הנתונים לחסדי אחרים, ובהם עניים. יחסית למדינות מתפתחות, ישראל ממוקמת במקום גבוה (ומביך) בשני מדדים מרכזיים - עוני ואי-שוויון, כלומר הפער בין העשירונים הגבוהים והנמוכים. בתקופת גלי העלייה הגדולים בראשית שנותיה של המדינה היה עוני נרחב, אבל אי-השוויון היה קטן. הוא צמח בשנות השמונים, עם רפורמות כלכליות כמו הפרטה וקיצוץ בקצבאות. בקרב מדינות ה-OECD, מועדון של דמוקרטיות בעלות כלכלה יציבה, ישראל נמצאת כעת במקום 30 מתוך 37 בהוצאות ציבוריות לרווחה, על כל המשתמע מבחינת מצוקה. האם למדנו את הלקח של מצרים?
בקרב הגר החי בתוכנו בולטות שתי קבוצות: עובדים זרים שמבצעים תפקידים שישראלים נמנעים מהם, ופלסטינים תושבי השטחים. אין זה המקום לדון אם השטחים משוחררים, כבושים, ארץ אבות, או כל הגדרה אחרת - כך או כך, יש מיליוני אנשים שחיים מאז 1967 תחת שלטון ישראל, ואשר תנועותיהם ועיסוקיהם מוגבלים לפי החלטותיה. בשנים האחרונות, עם העמקת הנוכחות הישראלית בשטחים והצהרות בכירים על סיפוח, השליטה הזו גוברת.
תעסוקת פלסטינים בישראל החלה סמוך למלחמת ששת הימים ב-1967. במשך השנים, התפתחויות ביטחוניות גרמו להגבלה או אפילו לעצירה זמנית של כניסת עובדים מהשטחים, אבל היא אף פעם לא הייתה ארוכה וגורפת כמו עכשיו - אחרי שבעה באוקטובר היא נפסקה כמעט לחלוטין, למעט חריגים.
לכתחילה, ההפסקה הנוכחית פגעה קשות בענפים כמו בנייה וחקלאות ולתקופה מסוימת הייתה האטה בתחומים הללו. ישראלים שהועסקו בהם העלו את שכר העבודה ובמקביל נדרש לייבא עובדים זרים, שעלותם גדולה משל עובד מהשטחים. קרוב למאה אלף זרים נכנסו בשנתיים וחצי האחרונות.
סוגיית העובדים הזרים מורכבת בפני עצמה. מוכרים הדיונים על אלו שנשארים כאן לאחר סיום עיסוקם החוקי, וכן סיפורים על נישואים עם ישראלים וישראליות, או ילדים שנולדים לזרים ולא מוצאים את מקומם, כאן או באף מקום - לעתים מתפתחות טרגדיות אנושיות של הגרים בתוכנו.
אשר לשטחים, שם מדובר באובדן הכנסות של מיליארדי שקלים, עליה באבטלה, הגדלת התלות בסיוע בינלאומי והתגברות המתח הפנימי. כלומר, להחלטה למנוע תעסוקת פלסטינים בתוך ישראל יש השלכות כלכליות וחברתיות נרחבות משני צדי הקו הירוק - על ישראל, על מספר העובדים הזרים, ועל פלסטינים.
תאמרו - אבל הפלסטינים מסוכנים! ובכן, ככל הידוע מספר בעלי היתרי העבודה שהיו מעורבים בפיגועים הוא קטן מאוד, ורשויות הביטחון מזהירות שהמצוקה הכלכלית והייאוש יגבירו מתיחות וחיכוך. תאמרו - מה לנו ולהם? שיסתדרו לבד! את זה אפשר לומר אם אין שליטה. אלא שישראל עושה ככל יכולתה להקים בפועל מדינה אחת, מהירדן לים. אי אפשר לדרוש שליטה בשטחים לנצח ובו בזמן לטעון שאיננו אחראים לגורל התושבים שחיים בהם.
לסוגיות הללו - המצוקה של עניים בתוכנו, ריבוי עובדים זרים, גורל תושבי השטחים - אין פתרונות פשוטים. אבל ראוי שלצד המרור והמצה שאכלנו, זכר לסבל ולגאולה, נשאל גם מה הלקחים מסיפור יציאת מצרים עבורנו, בימינו.
הכותבת היא שגרירה בדימוס