ההיסטוריה המודרנית היא בית קברות ליוהרה צבאית. מאז וייטנאם ועד המזרח התיכון המדמם של המאה ה-21, הוכח כי עוצמה טכנולוגית אינה יכולה להכניע שאיפות לאומיות. ארה"ב, המעצמה החזקה בתבל, נסוגה מאפגניסטן ומעיראק כשידה על התחתונה. כפי שטבע הנרי קיסינג'ר: "הגרילה מנצחת אם היא לא מפסידה; הצבא הסדיר מפסיד אם הוא לא מנצח". הלקח ברור: ללא אופק מדיני, המלחמה היא רק פסק זמן עד לסבב האלים הבא.
בעת הנוכחית, כשישראל מתמודדת, עדיין, עם שבע חזיתות פתוחות, עלינו להכיר במציאות: ישראל אינה יכולה לעמוד לאורך זמן במלחמת התשה רב-זירתית. המשק הישראלי, צבא המילואים והחוסן החברתי בנויים למערכות קצרות, לא לשנים של שחיקה תקציבית ונפשית המרוקנת את המדינה מנכסיה. "ניהול הסכסוך" מתברר כהימור מסוכן שגובה מחיר דמים בלתי נתפס.
10 דגלים אדומים, הבוץ הלבנוני, פערי המיגון, הפגיעה בתחושת הביטחון, ילדי ישראל שגדלים למציאות בלתי בריאה בעליל, נזקי הגוף, הרכוש והנפש - הכל ידוע ומוכר.
בלב המאבק ניצבת התנגשות גורלית בין שתי תפיסות עולם: מן העבר האחד, תפיסה דתית-משיחית קיצונית - יהודית ומוסלמית כאחת - השואפת למלחמת נצח על אדמה קדושה וניזונה מחורבן הדדי. מן העבר השני, ניצבת התפיסה הריאליסטית, הכלכלית והדמוקרטית, המבינה כי עוצמתה של מדינה נמדדת בטכנולוגיה, בבריתות בינלאומיות ובשגשוג אזרחי. הבחירה במדינה פלסטינית היא הכרעה לטובת הריאליזם השפוי על פני האפוקליפסה הדתית.
המתנגדים יטענו כי הכרה במדינה פלסטינית היא "כניעה לטרור", אך ההפך הוא הנכון: הטרור ניזון מהיעדר הפתרון. חמאס ואיראן רוצים בנצחיות הסכסוך; מדינה פלסטינית היא המכה האסטרטגית הקשה ביותר עבורם, שכן היא מנתקת את הצידוק לקיומם. הטענה כי העולם הערבי רואה בנו "נטע זר" מתעלמת מהשינוי הטקטוני במרחב: העולם הסוני המתון - סעודיה, האמירויות ומצרים - רואה בישראל שותפה אסטרטגית מול איראן, אך הוא מתעקש על פתרון פלסטיני כתנאי לברית גלויה.
יתרה מכך, היציבות האזורית תלויה בירדן השכנה. עם רוב פלסטיני באוכלוסייתה, הממלכה ניצבת על חבית חומר נפץ. היעדר אופק מדיני מערער את המשטר בעמאן ומאיים להפוך את הגבול הארוך ביותר של ישראל לחזית פעילה נוספת. מדינה פלסטינית היא תעודת הביטוח של יציבות הממלכה, ובהתאמה - של ביטחון ישראל.
כלכלית, הנתונים חד-משמעיים. לפי RAND, פתרון שתי המדינות יוסיף לתוצר הישראלי כ-123 מיליארד דולר בעשור. מנגד, עלות אחזקת כוחות צה"ל ביהודה ושומרון נגרעת מדי שנה ממערכות החינוך והבריאות. בעידן של מלחמה רב-זירתית, הנטל הכלכלי של השמירה על הסטטוס-קוו הוא משקולת המאיימת להטביע את המשק.
היום שאחרי הוא כבר כאן. הכרה במדינה פלסטינית היא המעשה האמיץ והריאליסטי ביותר. זו הדרך היחידה להבטיח ביטחון אמת ושגשוג בתוך מרחב סוני יציב. הגיעה העת להחליף את דוקטרינת הכוח בחוכמת המדינאות.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה