בזמן שמערך מתנדבי הנוער של מד"א אינו פועל בימים אלה בשטח בשל המצב הביטחוני, גבריאל משה שאדי, בן 18 מבית שמש, לא נשאר מאחור. תלמיד התיכון, שמתנדב במד"א, מצא את עצמו בלב אחת הזירות הקשות של המלחמה, לאחר הפגיעה הקטלנית בבית שמש שבה נהרגו תשעה בני אדם.
כשהבין שהנפילה אירעה ממש סמוך לביתו ושגם בית סבו נפגע, הוא לא היסס ויצא לסייע לכוחות ההצלה.
לדבריו, הכול קרה בתוך רגעים. "שמעתי פיצוץ חזק מאוד והבנתי שיש נפילה ממש ליד הבית", סיפר. זמן קצר לאחר מכן ראה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית סרטון מהזירה, והבין שביתו של סבו נפגע. "החלטתי לצאת כמה שיותר מהר ולנסות להציל כמה שיותר אנשים".
בדרכו לזירה כבר החל להעניק טיפול ראשוני. "רצתי מהר, ובדרך נתקלתי בילדים קטנים שנפצעו קל אבל היו מאוד מבוהלים. חבשתי אותם, ראיתי שהם עם המשפחות שלהם והמשכתי הלאה", הוא משחזר. ככל שהתקרב למוקד הפגיעה, נחשף למראות הקשים. "ראיתי פצועים שקובעים את מותם. במקביל הלכתי לבדוק את הבית של סבא שלי, ופגשתי את הדודים שלי שעדכנו אותי שכולם בריאים ושלמים".
אחרי שהתברר שבני משפחתו לא נפגעו, שב שאדי לזירה מתוך רצון לסייע ככל שניתן. הוא פנה לשוטר שהיה במקום, הציג את עצמו כמגיש עזרה ראשונה וכמדריך במד"א, וביקש להצטרף למאמצי הסיוע. השוטר הכווין אותו אל כוחות הרפואה שפעלו באזור, ושם החל בפעילות אינטנסיבית לצד הצוותים.
"התחלתי לעשות סריקות וחברתי לאחד מנהגי האמבולנס שאני מכיר מההתנדבות במד"א", סיפר. "יחד סרקנו את השטח היטב, עברנו ממש בית בית, חיפשנו פצועים, הענקנו טיפול ראשוני, חבשנו אנשים שנפצעו קל והכוונו נפגעי חרדה לגורמים הרלוונטיים שהיו בזירה".
לדבריו, לצד הפעילות המקצועית, היה גם קושי רגשי עצום בהתמודדות עם הזירה, דווקא משום שמדובר בעירו ובאנשים המוכרים לו מילדות. "אי אפשר להאמין שזה קורה עד שאתה רואה את זה בעיניים. לא האמנתי שראיתי את הבית של סבא שלי ככה, ואנשים שאני מכיר מילדות מבוהלים ופצועים. גם אנשים מבית הכנסת שהכרתי, והבנתי שהם נרצחו".
שאדי מסכם את הרגעים הללו בתחושת שליחות עמוקה. "אין מצב שאני אשים את עצמי במקום מבטחים כשאני יודע שחברים שלי או אנשים שאני מכיר מילדות פצועים וצריכים עזרה. לכן מיהרתי וקפצתי למקום לנסות ולסייע בכל הדרוש. ולא אהסס לעשות את זה גם להבא, בתקווה שלא נצטרך".