המלחמה הנוכחית מול איראן היא ללא ספק אחת המערכות העצימות והגורליות שידע העולם המודרני. הטילים המדויקים, הכטב"מים וההגנה האווירית הם מעטפת פיזית לדרמה גדולה לא פחות. זוהי מלחמה על עורקי האנרגיה, על יציבות הכלכלה העולמית, ועל עוד זירה חשובה. זאת מלחמה על המשאב היקר ביותר במאה ה-21: התודעה.
בעוד הגנרלים סופרים מטרות שהושמדו, הזירה הקובעת באמת היא זירת ההסברה. בעולם שבו "ניצחון" הוא מושג גמיש, המלחמה הזו לא תסתיים בכתב כניעה, אלא ברגע שדונלד טראמפ יחליט שהיא הסתיימה ויוכל להסביר לעולם, ובמיוחד לבוחריו, מדוע הוא המנצח הגדול.
כדי להבין את העתיד, עלינו להביט שמונה שנים לאחור. היחסים בין וושינגטון לצפון קוריאה היו אז מתוחים ולוהטים לא פחות מהיחסים עם איראן שלפני הפיצוץ הנוכחי. טראמפ, בדרכו הייחודית, הפך את הקערה. שני המנהיגים קבעו פגישת פסגה. טראמפ נסע לקים ג'ונג און, הצטלם כפי שהוא יודע ואוהב ודיבר ב"טראמפית" מדוברת. התוצאה? שקט תעשייתי בזירה הצפון-קוריאנית שנשמר עד היום. הבעיות המבניות נותרו בעינן, הגרעין לא נעלם, אבל התודעה השתנתה: המתח הוחלף בלחיצת יד פוטוגנית. סיכוי לא מבוטל שזהו התרחיש הממתין לנו גם כאן.
ההיסטוריה האמריקאית רצופה בכוונות טובות שהסתיימו בדשדוש מדמם. מווייטנאם, דרך אפגניסטן ועד עיראק. ארה"ב מצטיינת בכניסה כוחנית אך מתקשה ביציאה חכמה. כרגע, העולם (ואולי גם טראמפ עצמו) תוהה כיצד יוצאים מהבוץ האיראני. למלחמה, בדיוק כמו למשפט או למערכת בחירות, קל מאוד להיכנס, אך כמעט בלתי אפשרי לתכנן את דלת היציאה.
כאן נכנסת האסטרטגיה המפוכחת. טראמפ, שסולד מקודמיו אובמה וביידן, עשוי למצוא את עצמו צועד דווקא בנתיב שהתוו: חתירה להסכם גרעין. אלא שהפעם, הוא ימתג את ההסכם כ"הסכם הטוב ביותר בהיסטוריה". נכון, בלחץ נתניהו טראמפ היה זה שיצא מההסכם המקורי, שאובמה חתם עליו, צעד שהוביל את האיראנים לקצה היכולת הגרעינית, אך כעת יש לו הזדמנות לתיקון היסטורי.
האסטרטגיה המנצחת עבור ישראל והעולם המערבי חייבת לעבור דרך "חליפת יציאה" מכובדת. השאיפה היא סיום החלק הצבאי האינטנסיבי, הרס רב ככל האפשר באיראן וחתימה על הסכם שיגביל באמת את השאיפות האיראניות, תוך פגיעה מקסימלית בתשתית הטרור שלהם. משם, הדרך סלולה להרחבת "הסכמי אברהם" וצירוף סעודיה למעגל השלום, מהלך שיחייב גם הסדר ביטחוני יציב בעזה.
עבור טראמפ, התזמון הוא הכל. הוא רוצה להגיע ליוני 2026, בזמן המונדיאל, כשלוח הזמנים העולמי נקי ממלחמות. הוא שואף להגיע לבחירות האמצע לא כ"איש המלחמה" שגרר את ארה"ב להרפתקה במזרח התיכון, אלא כ"איש השלום" האולטימטיבי שהוכיח מה זה באמת 'אמריקה פירסט'. במלחמות כולם מפסידים, אבל בקרב על התודעה, אם תדע לספר את הסיפור הנכון, כולם יכולים לצאת מנצחים.
הכותב הוא מאסטר במדעי המדינה, מומחה לתקשורת פוליטית, מחבר הספר "המנהיג הבא"