גדי, מה עשית? האמירה האומללה של איזנקוט הוכיחה שהוא לא מסוגל

על גדי איזנקוט לא תשמעו מילה רעה. אפילו היריבים שלו מתונים כשזה מגיע אליו - והדברים היו נכונים עוד לפני נפילת בנו, אובדן שאין גדול ממנו.

יכול להיות שמישהו לחש על אוזנו: "גדי, תפסיק להיות בחור כזה טוב", כי אחרת אי אפשר להסביר את ההופעה ההזויה שלו ב"פגוש את העיתונות" (קשת 12) אמש, בה נשאל מדוע אינו מאחד כוחות עם נפתלי בנט, המועמד המוביל בסקרים להחלפת בנימין נתניהו.

איזנקוט אמר בלי למצמץ: "לא עזבתי את גנץ כדי להיות מספר 2 של בנט". וואו. כלומר, לשיטתנו של איזנקוט המדינה בוערת, המלחמה באיראן מתנהלת ללא מטרה ברורה. בלבנון החיזבאללה לא טופל כהלכה, ביהודה ושומרון המצב נפיץ - ועוד לא הזכרנו את קטארגייט ופשעי התקציב, אבל איחוד בשורות האופוזיציה לא יהיה, כי הוא, גדי איזנקוט, לא עזב את גנץ כדי להיות מספר 2 של מישהו.

איזנקוט הוא עוף מוזר בפוליטיקה: בחור מצוין, איש ערכי, אמין, מסור למדינה - יאמרו עליו כולם. רק מה? לא בטוחים שהוא מסוגל להנהיג את מדינת ישראל. כלומר: הבעיה היא לא שכולם חושבים שהוא בחור טוב, אלא שחושבים שאינו מסוגל. מה עשה איזנקוט? חיסל את הבחור הטוב כדי שיחשבו שאולי הוא מסוגל.

וזה עצוב, כמעט טראגי - גם ברמה הקריירה הפוליטית של האיש ועוד יותר מכך, ברמה הלאומית של מדינה שמשוועת לחילופי שלטון, שבכל יום פוקעת הסבלנות כלפי הממשלה המכהנת גם בעיני תומכיה עד לאחרונה, אבל מנהיגי האופוזיציה המפולגת שלה עסוקים במי יוביל את הגוש במקום להתאחד סביב המוביל בסקרים.

דווקא העיכוב בהחלטה הזאת היה עד עכשיו לזכות האופוזיציה. מומנטום מצח בונים בחצי השנה האחרונה ולא בארבע שנים, בטח לא כאשר לקואליציה יש רוב מוצק של 68 חברי כנסת, שבנושאים מסוימים (למשל בהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים) נהנים גם משיתוף פעולה עם הח"כים הערביים (העיקר שהם מתגוללים על ממשלת השינוי שנשענה על קולות ערביים).

אלא שעכשיו הגיע הזמן: הבחירות ייערכו (לכל המאוחר) בעוד 7 חודשים והציבור צריך להכיר את הגלריה החדשה שתנסה להיבחר להנהגה. לגלריה הזאת יש משקל מכריע במיוחד במקרה של אופוזיציה שאין לה את הפריבילגיה להישען רק על איש אחד, כפי שיש לגוש נתניהו.

רוצה לומר: זה בסדר שאיזנקוט לקח את הזמן עד כה, אבל הגיע הרגע שבו צריך לקהל את ההכרעה, למחול על האגו ואפילו על מה שנדמה לו כידיעה, שהוא יודע טוב מכל אדם אחר איך לנהל את ענייני המדינה.

מה קיבלנו מהאיש החביב הזה, שהוא לא עזב את גנץ כדי להיות מספר 2... לשמוע ולא להאמין עד כמה מרוכז בעצמך אתה יכול להיות. ניחא לו היינו בימים כתיקונם, אבל כשישראל ניצבת על עברי פי פחת (גם לגברי איזנקוט עצמו), זה מה שיש לך להגיד לעם ישראל בכמעט-פריים-טיים של מוצאי שבת? אתה הוא הנושא?

דווקא האמירה האומללה הזאת, נטולת כל ערך מוסרי, הבהירה עד כמה איזנקוט התאים לבני גנץ. הפוליטיקה כאופורטוניזם, המדינה ככלי להגשים מאוויים אישיים - מזה כבר היה לנו יותר מדי שנים.

לא נשחק אותה תמימים: פוליטיקה היא דבר יצרי, אדם חייב לרצות מאוד להיות ראש הממשלה כדי לזכות בתפקיד. זה דורש מידה של נרקיסיזם, לפעמים של ביטחון עצמי גבוה מדי. ראשות ממשלה אינו תפקיד שזוכים בו בזכות צניעות ו... עדיין, ממי שמתיימר להחליף את נתניהו, ראש הממשלה שנקלע לניגוד אינטרסים עם המדינה, היינו מצפים לשים את ישראל ראשונה.

גדי איזנקוט בחור טוב, סברו גם מי שלא היו בטוחים עד כמה הוא מתאים להנהגה. במקום להוכיח שהוא מסוגל (הן רבים יסכימו שהוא ראוי), הוא החליט לבנות תדמית חדשה על ידי הרס המטען החיובי שעמד לזכותו. כן, איזנקוט הוא בחור טוב - ולפחות עד אתמול הוא באמת היה כזה.

מהיום הוא רק האיש ההוא שלא מסוגל להיות מספר 1, אבל גם לא מוכן להיות מספר 2 (תפקיד שאולי היה בונה אותו להיות המוביל של הגוש בבחירות הבאות). איזו השמדת ערך מפוארת.