נפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם מתמודדים לא רק עם הטראומה עצמה, אלא גם עם מסלול בירוקרטי ומשפטי מורכב, שמתחיל בשאלת ההכרה ורק אחר כך מגיע לשאלת הפיצוי והזכויות. עבור עו"ד לינוי אולניק, המתמחה בייצוג מול המוסד לביטוח לאומי, זהו תחום מקצועי שנוגע גם במקום אישי מאוד.
"אני הייתי בצד השני של כל מי שאני מייצגת היום", היא אומרת בפתח הריאיון. "לפני 20 שנה, במלחמת לבנון השנייה, נפצעתי באסון כפר גלעדי כפוסט טראומטית. עזרתי לפנות את הפצועים ולזהות את הגופות, והייתי בדיוק שם. גם כשהגשתי את התביעה שלי, נדחיתי, וגם אני נזקקתי לשירותים של עורך דין. אז הבנתי שזאת כנראה המתנה שלי לחיים, ללוות אנשים. מבחינתי זה היה גם השיקום שלי".
לדבריה, מה שמוביל אותה עד היום הוא לא רק הרצון להשיג עוד קצבה או עוד אחוזי נכות, אלא הצורך להיאבק על עצם ההכרה. "זה לא שאנחנו מביאים קצבה של עוד אלפיים שקל או פחות אלפיים שקל", היא אומרת. "להרבה מאוד אנשים זאת קצבת מחיה, אבל לא פחות מזה - זאת גם התחושה שמכירים במה שעברתי. מכירים את התהליך שהמשפחה עוברת, כי זה לא רק אדם חולה, זה כל הבית חולה".
מי נחשב לנפגע פעולות איבה
אחת השאלות הראשונות שעולות היא, מי בכלל זכאי להכרה. עו"ד אולניק מסבירה, כי "בגדול, זאת ההגדרה היבשה והקטנה, אדם שנכח באירוע איבה". עם זאת, היא מדגישה כי לאחר ה-7 באוקטובר נפתחו בתחילה גם מעגלים רחבים יותר. "היו אנשים שהיו בטלפון, אנשים שהיו בשיחת וידאו, ובגלל כמות המראות הקשים הייתה בתחילה נכונות להכיר גם במעגלים נוספים. לצערנו, ככל שהזמן עובר, המעגלים מתחילים להצטמצם וחוזרים לאותה נקודת התחלה של אדם שנכח באירוע איבה".
לדבריה, לפני שמדברים בכלל על שיעור הנכות או על היקף הזכויות, יש שלב קריטי אחד. "קודם כל מדברים על שלב ההכרה", היא מסבירה. "צריך להוכיח את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפציעה שממנה האדם סובל. זה נכון גם בפגיעות פיזיות, אבל בפגיעות נפשיות זה הרבה יותר קשה והרבה יותר מורכב".
גם לבני משפחה יש לעיתים זכויות, אבל לא תמיד. "אם מדובר בהורים או באחים של מי שנפטר כתוצאה מאירוע איבה, בהחלט יש זכויות גם למשפחה של חלל איבה", היא אומרת. "אבל בכל הנוגע למעגלים הרחבים יותר, חברים או בני משפחה מורחבת, לצערנו לא".
הקושי הגדול הוא דווקא במה שלא רואים
עו"ד אולניק מדגישה, כי הפגיעות הקשות ביותר להוכחה הן לא פעם אלה שלא נראות כלפי חוץ. "הכאב הכי גדול של מתמודדי נפש הוא התחושה הזאת של השקופים", היא אומרת. "אני זוכרת מהוועדה את השאלות, 'אבל את נראית טוב', 'אבל התחתנת', 'אבל סיימת לימודים'. ובתוכי רק רציתי לזעוק, מה רציתם שיהיה לי!".
מכאן נובעת גם אחת ההמלצות החשובות ביותר שלה. "לא לחסוך במילים בביקורים אצל רופאים", היא מדגישה. "הוועדה היא פרק זמן מאוד קצר, אי אפשר להכניס שם הכול. ככל שנדייק במסמכים הרפואיים שמוגשים לוועדה, וככל שהרופא יעיין בהם לפני שהאדם נכנס לחדר, כך הסיכויים גדלים".
היא מוסיפה, כי אנשים רבים נוטים לנרמל את המצוקה. "כל כך הרבה זמן המדינה הזאת נמצאת בתוך הטלטלה הזאת, שכבר הרבה מאוד דברים אנשים מנרמלים ולא מייחסים להם חשיבות. והתפקיד של איש מקצוע נכון לצדם הוא לתת במה לכל קושי".
לאתר של עו"ד לינוי אולניק באתר zap משפטי
לאתר של עו"ד לינוי אולניק - משרד עו"ד
הכתבה באדיבות ZAP משפטי
הטעות שעלולה לסכל את התביעה
אם יש מסר אחד שאולניק חוזרת עליו שוב ושוב, הוא נוגע לתיעוד. "בראש ובראשונה, חשוב לתעד הכול. אחר כך תחליטו אם אתם משתמשים בזה או לא", היא אומרת. "הרבה אנשים באים אליי אחרי שנה ואומרים, 'הייתי באירוע'. ואז אני שואלת, איזה אסמכתאות יש לכם כשפניתם לקבלת טיפול בעקבות האירוע. הרבה פעמים הם לא רצו להגיד, כי חשבו שזה יעבור, כי לא רצו שיתייגו אותם. אני מבינה את זה, אבל זה יכול לסכל תביעה".
גם מי שמחליט להגיש לבד, צריך להבין את המחיר האפשרי של טעויות בדרך. "הרבה מאוד אנשים חושבים שהתיקון של הנזק הוא קל יותר, והרבה מאוד פעמים הוא קשה יותר", היא אומרת. "לפעמים מסמך שמציפים חצי שנה אחרי, חלש יותר מאשר אם היינו מציפים אותו בהזדמנות הראשונה".
ועדיין, עו"ד אולניק מסייגת בכנות. "יש הרבה מאוד אנשים שיכולים לנהל את התביעה לבד. לא תמיד חייבים עורך דין". אבל בעיניה, מי שמבקש לשמור על הזכויות שלו, חייב לפחות להבין מוקדם ככל האפשר מה נכון לעשות, מה חשוב לתעד, ומה אסור לפספס בדרך.
משרד עוה"ד של עו"ד לינוי אולניק, מתמחה בייצוג מול המוסד לביטוח לאומי, תוך התמקדות בתביעות נכות כללית, תאונות עבודה ומחלות מקצוע. המשרד, הפרוס בארבעה סניפים ברחבי הארץ, מציע שירות בחמש שפות ופועל על בסיס הצלחה בלבד, תוך ליווי אישי ומקצועי של הלקוחות לאורך כל התהליך המשפטי.