מספר הילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי בישראל זינק פי שמונה בתוך קצת יותר מעשור, כך עולה מדוח חדש של ה-OECD לשנת 2026.
לפי הנתונים, מספר הילדים המקבלים קצבת ילד נכה בשל אוטיזם עלה מ-7,292 בשנת 2011 ליותר מ-60 אלף בשנת 2024. גם שיעור האבחונים בכלל אוכלוסיית הילדים זינק באופן משמעותי, מכ-0.3% בתחילת העשור הקודם לכ-1.44% כיום, נתון שממקם את ישראל בקצה העליון של המדינות המפותחות.
הדוח מצביע על מגמה ברורה בכל מדינות ה-OECD: עלייה עקבית במספר האבחונים, בקצב של 6%-10% בשנה. עם זאת, בישראל העלייה חדה במיוחד. לפי הניתוח, הקצב המקומי מתורגם לעלייה של כמעט פי עשרה בתוך כ-15 שנה, נתון חריג גם ביחס למדינות עם מערכות רווחה מפותחות.
ב-OECD מסבירים כי חלק מהעלייה נובע מהרחבת ההגדרות הרפואיות, מעלייה במודעות הציבורית ומירידה בסטיגמה, אך גם מהתפתחות האבחון המוקדם ומהגישה הרחבה לשירותים. אחד ההישגים המרכזיים שמציין הדוח הוא גיל האבחון הנמוך בישראל. אבחון בגיל שנתיים הפך לנפוץ ונחשב יציב כאשר הוא מבוצע על ידי צוות מקצועי, מה שמאפשר התחלה מוקדמת של טיפול ושיפור סיכויי ההתפתחות.
בישראל, מערכת טיפת חלב והמעקב ההתפתחותי מגיל לידה מאפשרים לזהות סימנים מוקדמים ולהפנות לאבחון כבר בשלבים הראשונים. לצד היתרונות, הדוח מזהיר מפני עומס הולך וגובר על המערכת הציבורית: מחסור באנשי מקצוע בתחום האבחון והטיפול, זמני המתנה ממושכים לאבחון ציבורי, וגידול במספר הפונים לאבחונים פרטיים.
לפי ה-OECD, התופעה הזו עלולה להעמיק פערים חברתיים, שכן משפחות חזקות יכולות להרשות לעצמן אבחון מהיר, בעוד אחרות נאלצות להמתין חודשים ארוכים. בניגוד לרוב מדינות ה-OECD, שבהן הזכאות לקצבאות ולשירותים נקבעת לפי רמת התפקוד והצרכים, בישראל עצם האבחנה באוטיזם מספיקה כדי לקבל קצבת ילד נכה בסך 3,820 שקלים.
הדוח מדגיש כי מדובר בנתון חריג מבחינה בינלאומית. ברוב המדינות, אבחנה לבדה אינה מקנה זכאות, בעוד שבישראל כן. המשמעות היא שגם ילדים בתפקוד גבוה יחסית מקבלים קצבה מלאה - מצב שאינו קיים ברוב המדינות המפותחות.
התקציב לקצבאות עבור ילדים עם אוטיזם גדל פי 8.5 בתוך כ-12 שנים - והגיע ליותר מ-2.5 מיליארד שקלים בשנה. לצד זאת, עיקר העלות נובע ממערכות החינוך והטיפול: תמיכה בחינוך מיוחד, טיפולים פרא-רפואיים ושירותים חברתיים. לפי הדוח, מדובר באחת ההוצאות הציבוריות הצומחות ביותר.
ה-OECD מותח ביקורת גם על אופן הקצאת השירותים בישראל. בעוד שבמרבית המדינות השירותים מותאמים אישית לפי צורכי הילד, בישראל שעות טיפול רבות נקבעות לפי האבחנה עצמה. הדוח מזהיר כי שיטה זו עלולה ליצור חוסר איזון: ילדים על הרצף האוטיסטי עם צרכים "קלים", לפי ה-OECD, מקבלים לעיתים יותר מהנדרש, בעוד ילדים עם צרכים קשים ומורכבים לא תמיד מקבלים מענה מספק.
על פי הדוח, בישראל שיעור גבוה יחסית של ילדים עם אוטיזם לומדים במסגרות חינוך מיוחד, ופחות משולבים במערכת הרגילה. הדוח מציין כי כמעט מחצית מההוצאה מופנית למסגרות מיוחדות, בניגוד למדינות רבות באירופה, שבהן יש דגש על שילוב בתוך מערכת החינוך הרגילה באמצעות סייעות, התאמות לימודיות ותמיכה בתוך הכיתה.
בישראל, תלמידים עם אוטיזם מקבלים סל שירותים מוגדר יחסית, הכולל שעות טיפול, סיוע וליווי, אך במקרים רבים הוא נקבע לפי האבחנה עצמה ולא לפי הערכה פרטנית מלאה של הצרכים.
הדוח מציין כי השיטה מקלה על תכנון המערכת ויוצרת ודאות למשפחות, אך עלולה לפגוע בהתאמה האישית. העלייה החדה במספר התלמידים המאובחנים עם אוטיזם יוצרת עומס הולך וגובר על מערכת החינוך: מחסור במורים לחינוך מיוחד, מחסור בסייעות ובהכשרות ייעודיות, עומס על כיתות תקשורת וקושי בהרחבת מסגרות קיימות. במקביל, הדוח מציין כי מערכות החינוך במדינות רבות מתקשות להדביק את קצב העלייה במספר התלמידים, וישראל אינה יוצאת דופן.
הדוח ממליץ על מעבר להקצאת משאבים לפי צרכים אישיים, חיזוק מודלים של שילוב בחינוך הרגיל והגדלת כוח האדם המקצועי. האתגר, לפי הדוח, הוא למצוא את האיזון בין תמיכה אינטנסיבית לבין השתלבות, מבלי לפגוע באף אחד מהשניים.
ב-OECD מדגישים כי העלייה במספר האבחונים אינה צפויה להיעצר, וכי ישראל תידרש לבצע התאמות במדיניות. ההמלצה המרכזית היא לעבור בהדרגה למודל מבוסס צרכים ותפקוד, ולא להסתמך רק על האבחנה. מטרת השינוי, לפי הדוח, היא למקד משאבים בילדים עם צרכים מורכבים, לצמצם פערים ולשמור על יציבות תקציבית.