שאגת הארי, ייזכר בספרי ההיסטוריה הצבאית לא רק בגלל עוצמת האש, אלא בגלל מה שקרה בבור בקריה ובפיקוד המרכז האמריקאי שהחלו בתיאום אינטימי בכל הרמות - חודשים לפני שעת השין. המערכה הזו הוכיחה שוב אמת אחת פשוטה: כשנותנים לצה"ל לתכנן לפרטים, להתאמן על המודל עד לרמת הבורג ולבנות יכולת מודיעינית כירורגית התוצאה היא הרסנית עבור האויב. לא כך כשמצליחים להפתיע אותו.
מטס הפתיחה, שזכה לשם הקוד "מטס בראשית", זיקק את עוצמתו של צה"ל תוך הפגנת עליונות אווירית ומודיעינית מוחלטת שתפסה את משמרות המהפכה האיראניים בשוק והלם, כשגולת הכותרת שלו היא עריפת הצמרת המדינית והביטחונית של המשטר האיראני, ומעל כולם, המנהיג העליון עלי חמינאי.
היכולת להציב 200 כלי טיס של חיל האוויר הישראלי מול האויב מספר אחת של המדינה, בטווח של 1,500 ק"מ מישראל הוא הישג חסר תקדים וכל זאת ברקע החיבור תחת רשת קשר אחת, בסנכרון מושלם עם צבא ארה"ב, המעצמה מספר 1 בעולם.
מטוסי צבא ארה"ב העמידו תחנות דלק אוויריות עבור טייסי הקרב של חיל האוויר הישראלי והעבירו מודיעין מסוכנויות האיסוף האמריקאיות למפעילי כלי הטיס הלא מאוישים של צה"ל שחגו מעל יעדים בטהרן.
השילוב הזה בין העוצמה האמריקאית לחדשנות ולתעוזה הישראלית יצר מכונת מלחמה הרסנית ומדויקת שהלכה והשתכללה ככל שחלף הזמן. בנק המטרות של אמ"ן התעצם מיום ליום בניגוד למערכות קודמות. כולל מטרות זמן אמת נגד אישים ומשגרים ניידים ברחבי איראן העצומה.
צה"ל העמיק את סיכול בכירי הצמרת האיראנית לאורך כל המערכה - וזה לא מובן מאליו. הצבא השמיד יותר ממחצית המשגרים האיראנים, פגע פגיעה קשה בתעשיות הביטחוניות והרחיב את הפגיעה בפרויקט הגרעין כולל פגיעה בתשתיות לאומיות.
אך ככל שחלפו הימים והאופוריה התפוגגה, צף אתגר החוסן האזרחי ופיקוד העורף דשדש בתרגום הנחיות הדרג המדיני לשטח. נדמה היה שהפוליטיקה חלחלה למדיניות ההתגוננות. בקרב הציבור אף עלו געגועים לתא"ל דניאל הגרי שנסך בהם ביטחון.
מערך האחזקה של חיל האוויר ואגף הלוגיסטיקה והטכנולוגיה חשפו יכולת מעצמתית הכוללת תפעול מאות כלי טיס וספינות טילים בשיא הכשירות תחת אש רציפה. כשברקע אתרי הרס ואבדות בעורף הישראלי. מערך ההגנה האווירית רשם הישג בלתי נתפס של מעל 90% יירוט. זוהי רציפות תפקודית נדירה, שהוכיחה יכולות בקנה מידה עולמי גם מול איומים רב-זירתיים מורכבים.
ככל שהזמן חלף, השגרה הפכה להיות רוויה בטילים בליסטיים וחיזבאללה הצטרף למערכה, האופוריה התפוגגה והחלו להישאל שאלות נוקבות ומתבקשות מצה"ל והדרג המדיני.
צה"ל, בשיתוף פעולה עם צבא ארה"ב, ריסקו את היכולת של האיראנים להגן על עצמם ולצאת להתקפה. מספר שיגורי טילים מדי יום נמצא באזורי 10 שיגורים, ולא סביב ה-100, כפי שסברו תחילה. אלו הישגים חסרי תקדים, אך במערכת הביטחון ומחוצה לה נשמעת ביקורת גוברת על הערכת חסר של הילת המודיעין בנוגע למשך המערכה.
ציר הרשע חי ובועט
היו מי שהעריכו את קריסת המשטר ויציאת ההמונים לרחובות כיעד בר השגה בטווח הקצר, אך המציאות ביום ה-30 מורכבת בהרבה. בעוד שחלק מגורמי הביטחון מתעקשים כי טהרן נמצאת על סף איבוד שליטה, קולות אחרים במערכת מצביעים על מוכנות איראנית גבוהה למערכה ארוכה שתתיש את העורף הישראלי ומדינות המפרץ.
אפרופו השבחים העצמיים שחלקו בצה"ל ובמערכת הביטחון אחרי מבצע עם כלביא, מתברר שהאיראנים הפיקו לקחים והחליטו עוד בטרם נפלה הפצצה הראשונה על מינוי מחליפים לדרגי הפיקוד שחוסלו, שליטה אכזרית ברחוב, והתשת העורף הישראלי בירי בלתי פוסקים על העורף.
הצטרפות החות'ים למערכה ביום ה-29 אחרי הכניסה של חיזבאללה, הוכיחה כי ציר הרשע עדיין חי ובועט ומרתיע את צבאות איחוד האמירויות, קטאר וסעודיה להסתפק בהגנה ולא להשתלב בהתקפה שבעת הזו נתפסת החלטה זו כטעות אסטרטגית. לא פחות מטרידה היא העמידות הכלכלית.
היכולת של המשטר לחלק משכורות במזומן ובדולרים בלב ערים מופגזות, מעידה על עומק ההיערכות האסטרטגית של משטר חמינאי ליום הדין. עוד הוכיחו האיראנים כי הם נערכו למעבר מצבא סדור ומאורגן לגרילת טילים במרחבים הפתוחים או ממערכי התת קרקע החסינים מפני תקיפות עד כה.
המשטר האיראני מפגין עמידות מפני מפני ההתקפות הבלתי פוסקות של צה"ל וצבא ארה"ב, שלהערכת גורמים בכירים בישראל ילכו ויתגברו בימים הקרובים בזכות תנאי מזג אוויר משופרים.
כעת עברו הצבאות לשלב ב' של המערכה: השמדה של התעשיות הביטחוניות במעגל הראשון, השני והשלישי כולל מפעלי הפלדה בימים האחרונים שנאמדים במיליארדי דולרים כדי למנוע שיקום לאורך שנים קדימה, ועל הפרק נותר איום עמום של נשיא ארה"ב לפגוע בתחנות הכוח.
גורם ביטחוני בכיר אמר לוואלה: "אם נשיא ארה"ב ייאלץ לממש את האיום שלו? כל משטר יתקשה לשלוט ברחוב האיראני. זה ייקח את איראן כולה שנים אחורה למצב בלתי נסבל".
ברקע מהדהדת השאלה הרגישה והקריטית: מהו עתיד מאות ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 60% שקבורים במספר אתרים עמוק באדמה. לכן, מוקדם מדי להעריך את ההישגים הגדולים ולהבין האם אנחנו הולכים להכרעה אסטרטגית הכוללת השמדת הגרעין ויכולות טילים ארוכות טווח או שנסתפק בהחלשה משמעותית של המשטר שתיתן כמה שנים של שקט ותחייב את תחזוקת ההישג מעת לעת?