בלשכת ראש הממשלה לא תמיד יודעים לזהות את הרגע שבו משהו מתחיל להיסדק. אין התרעה עם צליל צורמני, אין אזעקה, אין הודעה. בשנה החולפת אבדה התחושה שהמערכת משומנת כמו פעם. זו לא הייתה טעות אחת. זו הייתה תרבות. פחות שליטה במסר, פחות שליטה בתקשורת. הרבה יותר רעש ואגו. ובעיקר, פחות אדם אחד: יונתן אוריך.
לא מעט נכתב ונאמר על האיש שרבים בליכוד מכתירים לאסטרטג הטוב והחשוב ביותר בכל הקשור למערכות בחירות, לליכוד ולנתניהו עצמו. השבוע החולף, שבו נרשמה טלטלה נוספת בלשכת ראש הממשלה עם עזיבתו של זיו אגמון, חידדה את את ההבדל בין אוריך ליתר. בניגוד לבעלי תפקיד שעברו בלשכה בשנים האחרונות זה לא רק היכולת - אלא חוסר הצורך שלו להיות במרכז.
בזמן שאחרים חיפשו את הקרדיט והכותרת, הוא עבד כדי שמישהו אחר יקבל אותם. אצל אגמון זה היה ברור, הנוכחות בולטת מדי בזירה. התמונות, כולל זו שפורסמה לאחרונה לצדו של גופמן, לא נעלמו מעיני מי שעוקבים מקרוב. בלשכה שבה כל הופעה מתוזמנת עד הפרט האחרון - גם הנוכחות עצמה היא מסר. אגמון לא היחיד. לפניו היה עומר דוסטרי, שאת כל ההודעות הרשמיות מלשכת ראש הממשלה פתח במילים "הדובר ד"ר עומר דוסטרי מוסר כי...".
זה אולי נשמע שולי. זה לא. זה ההבדל בין האנשים שדאגו יותר לעצמם לאוריך שדואג רק לאיש אחד - נתניהו. לאוריך אין רצון לבלוט, להיראות, לקבל קרדיט יומיומי, ההיפך. האינטרס היחיד הוא הקליינט שלו. יועצים ודוברים שרוצים להתבלט זה אירוע מוכר בעולם הפוליטי, אבל יש לו מחיר: כשיותר מדי אנשים עסוקים בלהיראות, פחות אנשים עסוקים בלנהל. וכשזה קורה בלשכת ראש ממשלה, זה כבר לא עניין של סגנון. זה עניין של שליטה.
מלבד סוגיית הנראות אוריך נחשב אסטרטג מעולה. זה מתבטא בפרטים הקטנים: היכולת לזהות איזה מסר עובד ואיזה לא, מתי ללחוץ ומתי לשחרר, איך לקחת אירוע ולהפוך אותו לניצחון - ואיך לקחת משבר ולמזער אותו לפני שהוא מתפוצץ. לאוריך, כך מעידים רבים מאנשים שעובדים איתו בליכוד, יש יכולת חשובה שאין להרבה אחרים - לדעת להגיד "לא". בלשכה כמו של בנימין נתניהו, שבה רעיונות, יוזמות ולחצים מגיעים מכל כיוון - משרים, מח"כים, מיועצים ומסביבת המשפחה - יש ערך עצום למי שיודע לעצור.
ויש מי שטוענים שבדיוק זה היה חסר בשנה האחרונה. ספק גדול אם אוריך היה נותן לח"כים רודפי כותרות לקראת פריימריז לעשות סיבוב על הדלקת משואה לבן משפחה. "זה דבר שלא היה עובר", אמר אחד הגורמים. לא כי אי אפשר להציע - אלא כי היה מי ששם גבול. וזו בדיוק הנקודה: אסטרטג אמיתי לא נמדד רק במה שהוא מקדם, אלא גם במה שהוא מונע.
אחד מאנשי הליכוד טוען בתוקף שאם אוריך היה בנמצא בשנה האחרונה, הודעה של ראש הממשלה נגד עמית סגל וינון מגל בעקבות ביקורת שלהם נגד בני משפחתו של ראש הממשלה בחיים לא הייתה יוצאת. "זה מהלך מטורלל, אירוע שלא היה קורה. רואים שהיה חסר מישהו שיעצור את זה", אומר אחד מאנשי המפלגה.
חסרונו של אוריך לא הורגש רק במשברים, אלא גם בהצלחות. בשנה האחרונה התקיימו שורה של מפגשים בין נתניהו לבין דונלד טראמפ, שהיו רחוקים מלהיות טקסיים בלבד. היום כולם יודעים שתוכננו שם מהלכים, צעדים ומבצעים היסטוריים. אך בציבור הישראלי זה כמעט לא נצרב. לא נבנה סביבם סיפור. לא נוצר מומנטום. לא נוצרה תחושת "אירוע". וזה לא כי לא היה מה לספר - אלא כי לא היה מי שידע לספר את זה נכון. יותר מזה, לא מעט אנשים מאמינים שנתניהו הלך לטראמפ כדי לקדם את החנינה ולטפל במשפט שלו. במקום לספר סיפור היסטוריה יש חלק לא קטן שבטוח שנתניהו הלך לשם בגלל היסטריה.
מבחן התוצאה
איך תיראה לשכת ראש הממשלה עם חזרתו של אוריך? פחות פריימים אישיים. פחות שמות בכותרת. יותר שליטה ומיקוד במסר ומעל הכול חזרה למוד עבודה אחד: מערכת בחירות. נתניהו עסוק במהלכים מדיניים ביטחוניים, פגישות, טלפונים, אישורים של מבצעים מיוחדים ותקיפות. אוריך יודע לקחת את הדברים ולתרגם אותם לתוצאות.
לא כי הבחירות מחר בבוקר, רוב הסיכויים שהן יהיו במועדן, אלא כי זו הדרך היחידה שבה לשכה כזאת יודעת לעבוד כשהיא ממוקדת. לחשוב איך לוקחים כל מהלך, מדיני, ביטחוני או פוליטי, ומתרגמים אותו למנדטים. אחרי שנה שבה יותר מדי אנשים ניסו להיכנס לפריים, חזר האיש שיודע איפה צריך לשים את הגבול.