הנבואה של שרה מתגשמת: המדינה אכן נשרפת, וביבי מביט מהמיגונית

את הטור הזה יפתחו שניים. ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן ויו"ר מושב מרגליות איתן דוידי. שני אנשי ימין גאים, שני מנהיגים אזוריים האחראים על שלומם, רווחתם וביטחונם של ישראלים סוג ב', אולי אפילו סוג ג'. שניים שצולמו השבוע במונולוגים מהבטן, מהקרביים, מהגיהינום. שטרן דיבר בישיבה של ראשי ערים ומועצות בנוכחות נציגי הממשלה המופקרת ביותר בתולדות ישראל. דוידי הספיד את נוריאל דובין, שבמקום להתחתן בעוד חצי שנה, נקברה השבוע.

אביחי שטרן הוא אדם מאופק יחסית. המפלגה שהשתייך אליה פעם מחרימה אותו, מבזה אותו, מנדה אותו, משפילה אותו, כל זה כי הוא העז לקרוא תיגר על חביבה ומקורבה של הגברת נתניהו. הוא מנהל את העימות בסובלנות, משתדל לא להגדיש את הסאה, מבין שאם יגזים יבולע לו. מילא לו, לכל תושביו. השבוע הוא איבד את זה. בצדק איבד את זה. כמעט חמש דקות תמימות נמשכת זעקתו, במלוא הגרון, עם כל הנשמה, מול הפקידים האטומים שהקיפו אותו. הסרטון שרף את הרשת. הנה הטקסט:

"הפסדנו עיר במדינת ישראל. זו הפעם הראשונה שעיר במדינת ישראל הולכת. יש היום 10,000 תושבים בקריית שמונה. אתם מצפים מהם להישאר עוד חודש במציאות העגומה הזו? אתם חושבים שהם יישארו כאן??? עוד חודש יישארו כאן עשרה אנשים, רק אלה שלא יכולים ללכת. ואתם אומרים לי שאם נתפנה זה יהיה ניצחון של חיזבאללה? חבר'ה, חיזבאללה יחליט שהוא מנצח בסוף, לא משנה מה. הניצחון שלו יהיה שלא תישאר עיר במדינת ישראל. לא אם יפנו או לא יפנו. יש לי 4,700 דירות בלי מיגון תקני או בלי מיגון בכלל. איזה מין ניצחון זה??? לא דאגתם למיגון עד עכשיו, אז בזמן אמת תמגנו אותם. לא מסוגלים? תעיפו אותם מהסכנה. לא שולחים חייל לקרב בלי שכפ"ץ, נכון? למה שמים אזרח בחזית בלי מגן? זה המינימום, זה האל"ף־בי"ת, לספק לנו ביטחון. כשלתם!!!

"יש לי ילדה בת שנתיים וילדה בת 5 שאני צריך להוציא לפעילות שעתיים במקלט, שאני מתפלל כל פעם בדרך לשם. וככה התושבים שלנו חיים. מישהו מכם יודע מה זה באפס שניות טיל? עם ילדים בבית, עם נכים, עם מוגבלים, עם קשישים, איך אתם מצפים שהבחור בשבוע שעבר שחטף טיל בקומה השלישית בגיל 80 יגיע בעשר שניות למקלט? איך אתם מצפים שנהג האוטובוס המסכן יעצור את האוטובוס, יוריד את הנוסעים ויגיע למיגון? זה נפגעי הראש שהיו לי בפגיעות האחרונות. אם האוטובוס הזה היה מלא נוסעים היה לי אר"ן (אירוע רב־נפגעים) בלי שיש לי מענה רפואי כאן לאר"ן. בלי פינוי מוסק, בלי אט"ן, תגידו, אתם נורמלים??? מה אנחנו, איזה אזרחים אנחנו??? מה, אני צריך לקרוא לחיזבאללה להפסקת אש כדי שאוכל להוציא אותם במסוק? אני צריך לדבר עם חיזבאללה במקום עם המדינה שלי?

"בשיא התעוזה הזו עוד אומרים בערוצים שקריית שמונה קיבלה כסף ולא מממשת אותו. הנה כל משרדי הממשלה כאן. אתה יודע בדיוק מה השר שלך מעכב (מצביע על פקיד ממשלתי כלשהו), וגם אתה יודע (מצביע על עוד אחד), וכולכם יודעים. איזה כסף הגיע אליי??? איזה כסף הגיע אליי???!!! יש החלטות, אין כסף. 25% מהתושבים שלי היום ברווחה. כל אזרח רביעי ברווחה, אתם מבינים את זה? זו האוכלוסייה היום בעיר. 28% מתלמידי א' עד ח' לא יודעים קרוא וכתוב! כשבכל הארץ יפתחו עוד מעט את המסגרות ובצפון עוד יישבו במקלטים. מס רכוש, הנה הוא יושב פה, ואני כופר בכל הנתונים שנתתם כאן, אני שנתיים עם בורות בכביש ואני לא מסוגל לתקן אותם, למה??? בחיפה פגע טיל בשמונה בערב, בעשר בבוקר הייתה כל הכיכר חדשה. אני עוד צריך לריב איתו על מקדמות ולא מוכנים לשחרר לי אם אני לא חותם על איזה הסכם עושק כזה שמוריד לי, אני לא יודע כמה. זה עושק שנתיים אחרי, להגיד לי תחתום, או לא תקבל כלום, ולסכן את התושבים ולתת להם לנסוע בכבישים שבורים, ולספר להם על שיקום, ואחרי המלחמה, ואוניברסיטה.

"יש לי 400 בורות מ־400 פגיעות ישירות בעיר. שנתיים אחרי זה עוד נוסעים על זה ואתם רוצים לספר להם שיהיה טוב, ולדבר איתם על חוסן? גם לחוסן יש גבול. ומה עם דיפרנציאציה? אם מס חברות היה 4% בכל קו העימות, למה שיגיעו עד הקצה? כבר עשיתם את הטעויות האלה. זה נעצר ביקנעם, זה נעצר בנהריה, יש שם רכבת לתל אביב. זה לא קריית שמונה. במקרה הטוב לוקח שלוש שעות. פינוי, הפוגות, התרעננות, תגיעו מה, אני מסכן? אני צריך להתחנן ליומיים בים המלח כדי להוציא קשיש בן 80 שלא יכול להציל את החיים שלו? מה, אתם התחלקתם על השכל? זה אבא ואמא של כל אחד מכם, זה אנשים שייסדו ובנו את המדינה הזו, זה אותם סלאח שבתי שסיפרתם להם שקריית שמונה קרובה לירושלים. ככה הגיע סבא שלי למטולה והם נאחזו בקרקע ושילמו מחיר יקר, ב־1974 עם חדירות המחבלים, ב־1969 בקטיושה הראשונה.

"סיפרו לי שהילדים כבר לא יישבו במקלט, והנה הם במקלט, וזה לא מעניין אף אחד מכם בכלל. אני קם כל בוקר ומרגיש שמדינת ישראל נלחמת בי, לא בחיזבאללה ולא באיראן - בי!!! והנה אתמול יושב אצלי מנכ"ל משרד הבריאות אחרי שאני כיתתי רגלים והצלחתי איפה שהוא כשל, והבאתי את בית החולים השביעי בעולם (שיבא) שמוכן להגיע אליי. והוא אמר לי לא, הוא גדול מדי, לא נותן לו רישיון, הלכתי והבאתי את איכילוב, אמר לי לא, והם הוציאו הודעה משותפת שהבאנו 'ביחד' את רמב"ם שייתן לנו מענה 24/7. הוא הוציא אותה לבד, היא לא משותפת, אין לי מענה 24/7 והוא עוד אומר לי my way or no way, לקריית שמונה אין הצדקה, אתם 70 אלף איש, לא צריכים מרכז רפואי. אז בואו נמשיך ככה, לא תישאר קריית שמונה".

איתן דוידי, המוכר אף הוא לכולנו, נשבר בשידור חי בטלוויזיה. הוא עלה להספיד את נוריאל דובין, הצעירה שנהרגה השבוע מפגיעת רקטה בצפון. דוידי איש קשוח. לא נשבר בקלות. אבל כוחו לא עמד לו. זעקותיו נשמעו בכל בית, גם בלי הטלוויזיה. בשלב מסוים הוא פשוט החל לבכות. הדמעות זלגו מעיניו ללא מעצור. "גמרתם את קריית שמונה, גמרתם את יישובי הגדר, גמרתם הכל!!! זה בלתי אפשרי כבר. כמה סיבובים???", הוא זעק.

"אנחנו נלחמים על הבית!!! אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים פה. אבל אין כאן מדינה מאחוריך. בשביל להצליח אתם צריך מדינה, אי אפשר לבד. גמרתם הכל!!! מה אתם עושים, ריבונו של עולם מה אתם עושים???!!! או שתגידו שאתם לא מסוגלים לטפל באירוע הזה ותשחררו אותנו, או שתעשו מה שצריך כבר, ריבונו של עולם. צווחתי את נשמתי בכל מקום שרק אפשר, שאנחנו נגיע שוב ויהרגו בנו, ויפגעו בנו, והנה במקום חתונה, לוויה".

ישראל נפלה בידי ממשלה מופקרת, חסרת בושה ומצפון. 5 מיליארד שקל הם חילקו עכשיו לעצמם ב"כספים קואליציוניים" כשאנחנו בתוך תופת כבר שנתיים וחצי. בכסף הזה אפשר למגן את כל הצפון והדרום. בכסף הזה אפשר לרכוש כמעט אלף מיירטי חץ 3 (אחרי המלחמה עוד יהיה זמן להתחשבנות בנושא הזה).

נתניהו עצמו, מגדולי הפרנואידים שהיו כאן, מסתובב עם מיגונית צמודה. זה אמיתי. הוא הגיע איתה לדימונה, או שמא לערד. היא לא נשארת כשהוא עוזב. היא עוזבת איתו, על המוביל שמוביל אותה, כשלחלק ניכר מהציבור אין לאן לברוח בזמן אזעקה. שבועיים לפני התקיפה הקודמת באיראן הוא קיבל דוח חמור ממבקר המדינה שלפיו אין למיליוני ישראלים מיגון מספק או מיגון כלשהו. הדוח הזה עשה דרכו למקום שבו נקבר הדוח ההוא על מצב מערך הכיבוי (לפני אסון הכרמל) והדוח ההוא על מצב האתר במירון (לפני האסון במירון). כי את נתניהו מעניין רק נתניהו.

כן, כן, הם יגידו שהמיגונית זו דרישה של השב"כ. ובכן, השב"כ אינו המפקד של נתניהו, נתניהו הוא המפקד של השב"כ. שיפגין קצת מנהיגות. אני מנסה לדמיין את יצחק רבין מסתובב עם מיגונית. או את נפתלי בנט, יאיר לפיד, אהוד אולמרט, אריאל שרון. אגב, לפני שנרצח, הציע מי שהציע לרבין לעטות שכפ"ץ. רבין כמעט הכה אותו. הסוף ידוע.

כשכטב"ם איראני גרם נזק לאחד החלונות בווילה המבוצרת, משוריינת ומשופצת (על חשבוננו) של בני הזוג נתניהו בקיסריה, לקח יומיים ורבע לאשר מעל מיליון שקל (!!!) לתיקון, כשבני הזוג כלל אינם שם בזמן המלחמה. זו אינה הפקרות, זו אינה רשלנות, זו חזירות חולנית, אטימות שאין לתאר.

אביגדור ליברמן הביא בזמנו לממשלה תוכנית נרחבת למיגון הצפון. הוא היה שר הביטחון, והתוכנית ההיא עברה ואושרה. כשליברמן עזב את ממשלת נתניהו, הממשלה ביטלה את התוכנית. גבי נעמן, ראש מועצת שלומי, איש ליכוד מוצהר, סיפר ב־2019 כי קצינים בצה"ל סיפרו לו שתוכנית מיגון הצפון לא יצאה לדרך בשל העובדה שיו"ר ישראל ביתנו, ליברמן, היה זה שקידם אותה. לדבריו, "דיבר איתנו הרמטכ"ל ואמר לנו - יש בעיה לגבי המיגון, ולא יהיה שום דבר עד אחרי הבחירות. אמרו לי קצינים שבגלל שזו תוכנית של ליברמן, והוא זה שקידם אותה, עצרו את הכל. סליחה, פוליטיקה לא תהיה על הגב שלנו".

הייתה, ועוד איך הייתה. ולא רק ב־2019, אלא גם בסבב הנוכחי. ליברמן חזר לממשלה כשר האוצר בממשלת השינוי, והחזיר את תוכנית מיגון הצפון. אבל הממשלה נפלה. ומה קרה? איך שהממשלה הנוכחית הוקמה, הם הורידו את תקציב מיגון הצפון מחצי מיליארד שקל השנה, למאה מיליון. למה? כי הצפון לא מעניין אותם. גם הדרום לא מעניין אותם. מה מעניין אותם? תלוי את מי. את נתניהו מעניין להישאר ראש ממשלה, לפרק את מערכת המשפט, לבטל את המשפט ולרצות את שרה - בסדר הפוך. את בצלאל סמוטריץ' מעניין רק יהודה ושומרון. את החרדים מעניין לא להתגייס ולהמשיך לשאוב מיליארדים. קואליציית חורבן של אנשים מופקרים.

כן, אני יודע. בסוף, אחרי שהכל ייגמר, נתניהו ומיגוניתו יבואו לקריית שמונה, או למרגליות, ויהיה סיבוב ניצחון, ואביחי שטרן יחייך ואולי אפילו יודיע, שוב, שיצביע ליכוד, ויש מצב שחלק ניכר מהאזרחים יעשו את זה, אבל כל זה לא ישנה את האמת שנכתבה כאן.

אני נזכר ביוסי שריד, היה פעם שמאלן כזה. חלקתי על רוב דעותיו המדיניות־ביטחוניות, אבל איפה ישנם אנשים כאלה כיום.

ב־1974, אחרי הפיגוע הקשה במעלות, לקח שריד את משפחתו ועבר לגור בקריית שמונה. לא שלושה ימים ולא שלושה חודשים. שלוש שנים הוא גר שם ועבד כמורה בעיר - במקביל להיותו חבר כנסת. ב־1999, ערב היציאה מלבנון, עבר להתגורר חודשים ארוכים במרגליות. ב־2005 עבר לגור למשך תקופה לא קצרה בשדרות, שם לימד אזרחות בתיכון. הוא עשה את זה בלי מיגונית.

רובכם לא זוכרים את השם יאיר קספריוס. בזמנו, חשפתי כאן את העובדה שהנ"ל, ששימש כמנהל לשכת ראש הממשלה, יושב בבית עם משכורת מלאה (כ־50 אלף שקל עלות מעביד) כבר חודשים ארוכים, אף על פי שנזרק בבושת פנים מהלשכה ולא נודעו עקבותיו. זה קרה אחרי שמישהי (שמה שמור) סיפרה למישהי (שרה נתניהו) מה קספריוס אמר על שפיותה, לכאורה. לא רק אמר, גם כתב בוואטסאפים. הדרך מכאן לגיהינום הייתה קצרה וטראומטית. קספריוס היה כלא היה. בלי פרוצדורה, בלי בירוקרטיה, בלי שימוע, בלי שינוע.

השבוע פורסם שהנ"ל מונה לדירקטור אצל רמי לוי. חברה ציבורית, רמי לוי. כנראה הלחץ מכיוון לשכת ראש הממשלה היה כבד ולוי, מקורב לנתניהו, נשבר והעניק מקלט כלכלי לקספריוס. האם יש לנ"ל כישורים להיות דירקטור בחברה ציבורית חשובה כל כך? תחליטו בעצמכם: הוא היה הנהג של ניר חפץ, ב"ידיעות אחרונות". כשחפץ הובא להיות יועץ התקשורת של נתניהו, הביא איתו את קספריוס כעוזר. מפה לשם, התחבב על הגברת והפך לנושא תיק האיפור הרשמי שלה. אני לא מתלוצץ, זה היה תפקידו. הוא התרוצץ באשר הלכו בני הזוג כשהוא נושא את האיפור של גב' נתניהו ומשמש זריז רגליים תורן שמספק כל גחמה (ומי שמכיר את הסיטואציה, אין שם מחסור בגחמות).

אלא שלשכת נתניהו מוגדרת, באופן קבוע, כאזור אסון שאיש ממנו חי עוד לא חזר. ההוא נפלט, זה נמלט, אחד התפטר והשני התערער, קספריוס טיפס אט־אט במעלה הסולם עד שמצא את עצמו, יום אחד, במעמד "ראש הלשכה". בדיוק כמו שזיו אגמון מצא את עצמו יום אחד במעמד "ראש הסגל". את הסוף כבר סיפרתי לכם. עכשיו הוא דירקטור. ככה נגמרים הסיפורים האלה.

מה יעלה בגורלו של זיו אגמון, אני לא יודע. יכול להיות שהוא לא ידע מספיק כדי לקבל ג'וב ראוי. קספריוס, אגב, ידע הכל. בעניין אגמון, דיברו על שגריר באמירויות. לא, אל תיפלו מהכיסא. אגמון נתפס אומר אמירות מחרידות במיוחד (בחשיפה של עמית סגל), אבל הוא עדיין לא יהיה מסוגל, גם אם יתאמץ מאוד, לחולל באמירויות את הנזק שחולל שם השגריר הנוכחי, יוסי שלי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אדם שבכל מדינה מתוקנת או סיטואציה מהוגנת לא היה יכול להיות מנהל של פיצוצייה נידחת באזור מופצץ. כך שהכל יחסי, וכמו שזה נראה, כך מתנהלת המדינה.

הם מפרקים הכל. ממנים רק מקורבים ועסקנים, מבטלים את נבחרת הדירקטורים, הופכים משרות מפתח בשירות המדינה לסידורי עבודה לכל מיני חלכאים ונדכאים שעיקר כישרונם הוא ריצוי המולך והמלכה. כך מתמנה יפעת בן חי-שגב, אישה שנויה במחלוקת, עדה במשפט נתניהו ש"התהפכה" והפכה לעדה לטובת נתניהו, ליו"ר מועצת הרשות השנייה וכנרת בראשי, שעליה אין סיבה להרחיב את הדיבור, כי היא הרחיבה אותו מספיק בכוחות עצמה (בהפיכת נתניהו לקדוש מעונה) לחברת מועצת הרשות. אלה רק דוגמאות מקריות מהימים האחרונים.

הסערה סביב התבטאויותיו המחליאות של זיו אגמון היוותה פיילוט מרוכז וממצה של מהות הביביזם. אף שמדובר בראש הסגל, המינוי הבכיר והקרוב ביותר לנתניהו, אף שמדובר במינוי שבוצע בהשראתה, שלא לומר הוראתה של הגברת נתניהו, ובבחישתו, שלא לומר לחישתו של יעקב ברדוגו, מרגע שהתברר שזיו הוא אגמון של ביוב, הושלכה גופתו המטאפורית תוך שניות לצד השני. פתאום נזכרו באמירה של אהוד ברק (מה זה קשור, ברק אזרח פרטי, לא ממונה ולא מועמד לכלום) ופתאום כולם מיידים את תפוח האדמה הבועט הזה לכל כיוון אחר, שאינו נתניהו.

אז כמובן שהוא לא ידע. הדברים נאמרו, כך נאמר, בלי ידיעתו של נתניהו. וכמובן שהוא לא אחראי. וכמובן שהוא לא קשור. אני חושב על נתניהו ולא מצליח לכבוש את רחמיי. מסכן. הוא לא יודע, הוא לא קשור, הוא לא מודע, הוא תינוק שנשבה, הוא מוקף אנשים שמנצלים אותו, משחקים בו, חותרים תחתיו ומרמים אותו, ואין מי שייגש אליו, ינגב את הרוק הניגר משפתיו ויעדכן אותו. הלשכה שלו מלאה סוכנים וגנבים. סוכנים קטארים, סוכנים שמאלנים, סוכנים קפלניסטים, סוכנים אשכנזים.

ואף אחד לא עוצר רגע ושואל את עצמו איך זה ייתכן. איך זה אפשרי. איך יכול להיות שהגאון ההיסטורי הזה, המנהיג הגדול ביותר מאז משה רבנו (כולל), לא מסוגל למנות לעצמו לשכה. הרי רשימת האנשים שנפלטו או נמלטו או נשחטו בלשכתו או בסביבתו לאורך 18 שנות שלטונו ארוכה אפילו יותר מרשימת שרי ממשלותיו האינסופיות.

הדיבורים על זיו אגמון של שנת 2026 הזכירו לי את דוד אגמון, תא"ל (במיל') שמונה בשנות ה־90 לראש לשכת נתניהו, בוזה והושפל ועבר זובור עד שנשבר ועזב. אגב, אגמון ההוא, בניגוד לנוכחי, היה מרוקאי בעצמו (יליד קזבלנקה). תדע כל אם עברייה, השולחת את בנה לעבוד בסביבת נתניהו, שבמקרה הטוב, מי שיחזיר לה את גופתו (המטאפורית) יהיה עמית סגל.

העניין הוא שתפקידה המקורי של לשכת ראש הממשלה לספק שירותים וסביבת ייעוץ ועבודה לראש הממשלה, הוא התפקיד המשני. יש שם תפקיד ראשי, אסטרטגי בהרבה, והוא ריצויה של רעיית ראש הממשלה. בתוך מאות האנשים שעברו שם, אין אחד שלא יודע את זה. זיו אגמון, בציטוטי עמית סגל, התייחס גם לזה כשאמר שבעניין שרה נתניהו, "החנופה פועלת".

עוד הוא מדבר, צץ לו ח"כ ששון גואטה, ליצן החצר מחוז צפון, ההוא שמינה את יאיר נתניהו לחבר מרכז הליכוד (סניף מיאמי), והמליץ במכתב מפורט ונמלץ לתת לשרה להדליק משואה ביום העצמאות הקרוב, לתפלצת מדינת ישראל. יונתן אוריך, אסיר ציון ששב למכורתו (קטאר), מיהר לצייץ ש"לא כל הטרלה של חבר כנסת זניח צריכה לקבל תשומת לב", או משהו כזה.

כעבור זמן מה התברר שדווקא אוריך הוא הזניח כאן. הציוץ נמחק כלא היה, ואפשר רק לדמיין את הדציבלים שהביאו למחיקתו. מה שהופיע אחר כך הוא ציוצה של מירי רגב, הלא היא השרה האחראית על טקסי המשואות וכו', שהשוותה והעלתה: להדליק משואה? פרס ישראל שרה צריכה לקבל. לא פחות.

ככה זה כאן. מה שנשמע כמו הטרלה או בדיחה עכשיו, יתברר בעוד כמה דקות כמציאות הזויה. החיים כפיליטון לא מצחיק. כל שנותר הוא להיזכר בנבואתה הנושנה של הגברת נתניהו, בהקלטה ההיא משנת 2000, כשביבי היה אזרח רגיל ומודאג, כשהיא מקוננת באוזניו של שמשון דרעי המנוח את הטקסט המכונן הבא: "ביבי הוא מנהיג שגדול על המדינה. למה הוא צריך להתאמץ כל כך? בלעדיו המדינה לא תחזיק מעמד, אנשים כאן יישחטו. נעבור לחו"ל ושהמדינה תישרף".

נו, טוב. חלקם כבר עברו לחו"ל. הבן ירד למיאמי, הבן השני על הקו, היא משייטת בין מיאמי לניו יורק (השבוע). והמדינה? היא אכן נשרפת. ואם עוד נשאר משהו, אז שרה תדאג בוודאי לטפל גם בו. עם המשואה.

פעם הם היו מגיעים באישון לילה. מתגנבים בחשאי. שומרים על מידור קפדני. לא משאירים סימנים, לא עושים גלים, נעלמים כלעומת שבאו, מיד אחרי שהשחילו בקבוק תבערה לבית בכפר כלשהו, הציתו מכונית או כילו זעמם במטע זיתים.

היום זה התהפך. הם באים בקבוצות גדולות ומאורגנות, לפעמים עשרות רעולי פנים, לא מסתתרים, לא מתחבאים, לא לוחשים אלא צועקים. באים בקומה זקופה, עם אלות ועם כלי נשק אחרים, באים כפורעים עם רישיון, בבוטות, באדנות, בביטחון עצמי. באים, שורפים, הורסים, מנפצים, לפעמים גם גולגלות - לא רק של ערבים - ומצלמים. אחר כך הסרטונים האלה עולים בערוצים שלהם, עם מוזיקת רקע עליזה. יש כאלה שצפייה בסרטונים הללו מזכירה להם סרטונים אחרים, בהם מוזיקת הרקע היא ערבית ופסוקי הקודש המוקראים בהם באים מהקוראן.

הם מתרברבים בפרעות, בהצתות, במכות ובהשתוללויות. הם עושים הכל בהתרסה, כמי שמצוידים ב"רישיון להרוג" מטעם השלטונות. האמת היא שהם באמת מצוידים ברישיון כזה. השלטונות הם הצבא ההססן, המשטרה שאינה קיימת והשב"כ שהולך לאיבוד בין הגבעות. מתישהו זה יתפוצץ עלינו ויהפוך את עולמנו. את מרב הנזק יספגו המתיישבים עצמם. רובם המכריע של המתנחלים בעפרה, באפרת, בגוש עציון ובעוד עשרות יישובים שבהם מתגוררים ישראלים טובים, שומרי חוק וממלכתיים. כשהאש תוצת ותבער ותכלה את הסביבה כולה, הם יהיו הראשונים שישלמו את המחיר. הפורעים, שמספרם גדל מעשרות למאות, הנתמכים בידי אלפים, רוצים שזה יקרה. הם שואפים לכאוס, למלחמת גוג ומגוג, שאחריה יבוא המבול ואחריו המשיח ואחריו ייבנה בית המקדש. מה שיבוא קודם.

חוץ מקומץ פעילי שמאל, שהפכו לאחרונה למטרה לגיטימית לתקיפות ברוטליות, זה לא מעניין איש. אנחנו מתנהלים בין האזעקות לטילים המתפצלים, לשיגורים מלבנון ולמצב בעזה ולא מבינים ששערי הגיהינום האמיתיים ממתינים לנו הכי קרוב שיש, כאן ביו"ש.

צפייה בסרטונים שהם עצמם מפיצים, מעוררת פלצות. זה באמת מזכיר סרטונים אחרים, של ארגוני טרור, שבהם מופיעות תמונות הפיגועים שאנו סופגים שנות דור.

תמונות של בתים עולים באש בכפרים פלסטיניים, מכוניות בוערות, פרצופים מנופצים, רעולי פנים מסתערים בלילה על כפרים, על מטעים, על כל מה שלא בא להם טוב בעין, עם אלות ועם בקבוקי תבערה ולך תדע עם מה עוד. כמעט כל לילה מתרחשת ספירת מלאי של הבתים שהוצתו, המטעים שנעקרו, המכוניות שנופצו ואם אפשר, אז גם הערבים שהוכו.

"התופעה הזו", אומר גורם ביטחוני בכיר מאוד, "משתנה עכשיו לנגד עינינו. מה שהיה נחלתם של עשרות, מתבצע היום על ידי מאות, בתמיכתם של אלפים. זו נקודת מבחן דרמטית שבה ייקבע אם נהפוך למערב פרוע, למדינת אין דין ואין דיין, או שנפגין משילות. אם העניין הזה לא ידוכא וייבלם מיד, ההתדרדרות תהיה מהירה ולא הפיכה. וזה לא יישאר בגבעות. זה יגיע גם לגבעתיים, גם לתל אביב, וזה יתפשט ברחבי העולם ויכלה את שארית הלגיטימציה שלנו".

לפני כשנה החליט שר הביטחון ישראל כ"ץ להפסיק לחתום על מעצרים מנהליים לחשודים בטרור יהודי. "זו נקודת השבר", אמר לי השבוע גורם ביטחוני שאין בקיא ממנו בתחום הזה, "אם ישראל כ"ץ היה באמת מוטרד מההיבט הדמוקרטי של מעצר מנהלי, הוא היה יושב בשקט עם ראש השב"כ ואומר לו להוריד את הכמות או להפסיק את המעצרים המנהליים, בלי לפרסם את זה, בלי להתפאר בזה. אבל מה שבאמת עניין אותו, זה לפרסם את זה, לגזור קופון בבייס, עצם ההודעה הייתה חשובה לו יותר מהמעשה עצמו. הנזק עצום".

לא שהיו כאן מאות או עשרות מעצרים מנהליים ליהודים. היו בודדים. התהליך למעצר מנהלי של חשוד יהודי הוא תהליך יסודי, ארוך וממצה. זה מתחיל במודיעין מוצק וחד־משמעי ועובר יועצים משפטיים, אנשי מקצוע, בקרה שיפוטית, פרקליטות מלווה. זה לא היה קורה בגחמה של איזה רכז שטח בחטיבה היהודית. "דבר אחד בטוח", אומר הגורם, "יש גרפים ברורים, ברגע שאתה משתמש במעצרים מנהליים בדרך מקצועית, האפקטיביות במלחמה במעשי הטרור עצמם מיידית, ככל שגרף המעצרים המנהליים עולה, כך מעשי הטרור יורדים. זה חד־משמעי, זה הכלי המניעתי המשמעותי ביותר שיש והפסקת השימוש בו, שכללה גם הודעה והתפארות, נתנה את האות לכולם להפסיק להסתתר ולהתחיל להסתער".

ועוד לא דיברנו על המשמעות הדמוקרטית של שימוש במעצרים מנהליים נגד ערבים ואי־שימוש בהם נגד יהודים. "זה כאילו אמרו לחבר'ה האלה, הכל בסדר, תמשיכו לעשות מה שאתם עושים, אין מגבלות, אנחנו מעלימים עין", אומר הגורם.

הם ממשיכים, וביתר שאת. התוצאות נספרות ונסקרות מדי בוקר. העובדה שעד כה לא קיבלנו עוד אירוע כפר דומא, נחשבת לנס. "בסוף זה יקרה", אומר מקור ביטחוני ישראלי, "וזה יחרפן את התומכים האחרונים שיש לנו. זה יכול להצית אש שיהיה קשה לכבות, יו"ש זה לא עזה, זה מקום הרבה יותר גדול שאינו סגור הרמטית, הערבים והיהודים נמצאים כאן יחד, כשהשד הזה ייצא מבקבוק התבערה, ייקח שנים להחזיר אותו לשם בחזרה".

נתניהו מבין את זה. הוא גם שמע את השגריר הישראלי בוושינגטון, יחיאל לייטר, שהוא מתנחל ואיש ימין בעצמו, מסביר שמה שקורה ביו"ש גורם לנו לאבד את ידידינו וממיט נזק עצום על ישראל ועל ההתיישבות בזירה הבינלאומית. אבל נתניהו, חוץ מביקור אחד בשטח וכמה דפיקות על השולחן, לא עושה כלום. להפך. הוא זה שנתן לבצלאל סמוטריץ' לקבוע את הכללים בשטח, ולאיתמר בן גביר את כלי הסיכול המרכזי, משטרת ישראל.

אז הכללים בשטח הם שהכל מותר, המשטרה התאיידה מזמן, לא משתפת פעולה עם השב"כ וגוררת רגליים, צה"ל מגלה רופסות, מכיל אלמנטים שתומכים בשתיקה במעשים עצמם ומפקד פיקוד מוכשר, שסופר את הימים לסיום כהונתו כדי להיות ראש אמ"ן הבא. "מישהו צריך להסביר לאבי בלוט שהתפוצצות רבתי ביו"ש תמנע ממנו את אמ"ן. הוא לוקח כאן הימור משוגע", אמר לי גורם הבקיא במתרחש, "המכתב שפרסם בשבוע שעבר בא מעט מדי ומאוחר מדי. כדי לרסן את מה שקורה צריך מעשים, לא מילים".

במצב הדברים, השב"כ נשאר לבד. ומה קורה בשב"כ? לא מזמן דיווחתי שדוד זיני הורה להפעיל גם את היחידה המבצעית של השב"כ נגד הטרור היהודי. זה לא חסר תקדים, אבל זה חשוב. אלא שזה לא לגמרי יעיל. המעצרים המנהליים מבוססים על מודיעין מוצק. פעילות של יחידה מבצעית אינה יכולה להוות תחליף. היכולת לעצור את הפורעים בשעת מעשה מוגבלת למדי, בעיקר כשאין משטרה ויש מעט מאוד צבא. "גם העובדה שאין מדיניות סדורה, אין דירקטיבה של הדרג המדיני, משפיעה על הרופסות", אמר לי מישהו שעוסק בכך, "אם זיני היה מקבל הוראה להשקיע את כל האמצעים והכוח בהדברת התופעה, הוא היה נוהג אחרת, הוא גם היה משתדל אצל אביו לא לחתום על עצומה שתומכת בתופעה הזו".

יש כאלה שמצביעים על "מסרים סותרים" שהשב"כ מייצר. מצד אחד, דאגה לנוכח התופעה והפעלת היחידה המבצעית, מצד שני דיונים על "הגדרת טרור" שעוסקים בשאלה אם הצתת מכונית של פלסטיני או בית של משפחה פלסטינית (ללא נפגעים) היא אכן מעשה טרור. "התוצאה רעה מאוד", אמר לי גורם שעוסק בתופעה, "רוח המפקד מנשבת לכל מיני כיוונים בו־זמנית. גם השב"כ לא פועל באינטנסיביות ובנחרצות, והכי גרועים הם ראשי הקהילה, הרבנים וראשי המתנחלים. חלק קטן מהם מעודדים ותומכים בפורעים, חלק אחר אדישים, ויש גם חלק שמזדעזעים, מסכימים עם כל מילה שנכתבת כאן, אבל מפחדים להביע את דעתם, פן יבולע להם. כמעט ואין מי שיבוא ויגיד רבותיי, אנחנו יהודים, זו אינה דרכנו, אלה אינם ערכינו. משוגעים, תרדו מהגג ותפסיקו את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. פשוט אין".

נכון לעכשיו, הפורעים הבודדים הפכו לעשרות, שהפכו למאות. המעשים שהיו מתרחשים פעם, פעמיים בחודש, קורים עכשיו כמעט כל לילה. הפורעים, שפעם חששו מהצבא, היום נכנסים בחדווה ובאגרסיביות לעימות ישיר מולו. מה שהיה "תג מחיר", הפך לטרור. מה שפעם נחשב להתעלמות של המערכת, הפך לתמיכה בשתיקה של המערכת. כל אלה גורמים גם למבול של מאחזים חדשים, שמותחים עוד את השמיכה הצבאית שלא מסוגלת להגן על המתיישבים עצמם, וגורמים לריתוק של עוד ועוד כוחות למשימות האלה.

הסכנה האמיתית היא שכל מה שמתואר כאן יפעל על הרוב הגדול של הפלסטינים שרוצים לחיות בשקט ובתנאים נסבלים, וידחוף אותם לזרועות חמאס. התופעה גם מחלישה את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ואת יכולתם להמשיך לשתף פעולה עם הצד שלנו ולהציל חיים. רמת שיתוף הפעולה יורדת, והציבור הפלסטיני לא רואה במנגנוני הביטחון שלו כמי שמנסים להגן עליו. וכל זה מתווסף לעובדה שמדובר, בעצם, בפרצוף שלנו. הפיכתנו לחברה אלימה, ברוטלית וגזענית. חברה שבמקום לשאוף לשלום, מחרחרת מלחמה, במקום לשפוך מים קרים, מפזרת בנזין.

"בעולם לא מבינים איך מדינה שמסוגלת להשחיל פצצה בחלון של חמנאי ולחסל את כל ראשי משמרות המהפכה במיטותיהם, לא יודעת להדביר כמה מאות פורעים שצומחים מתוכה", אמר לי השבוע דיפלומט ותיק, "הסכנה היא שכל זה יביא את העולם הנאור למסקנה שאנחנו לא רוצים להפסיק את התופעה אלא להפך, אנחנו מעודדים אותה. זה ילבה מחדש את האנטישמיות ויעורר מחדש הרבה שדים ישנים, גם ככה אנחנו נלחמים על כל טיפת לגיטימיות במאבקים הקיומיים החשובים שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס הזה".

הסיפור הזה אינו רק על טרור. הסיפור הזה הוא עלינו. על פרצופנו. על ההנהגה שלנו. על העתיד שלנו. על הערכים שלנו ועל מה שאנחנו רואים כשאנחנו מביטים במראה. מה שקורה כל לילה ביו"ש הוא פוגרומים שמתבצעים על מנת לייצר כאוס שתפקידו לחולל מלחמת שמד דתית שאחריה תגיע הגאולה. יש כאלה שמאמינים בזה. הבעיה היא שלא גאולה תגיע אחרי המלחמה הזו, אלא חורבן. לא בהכרח פיזי.