במשך שנים החיים הפגישו שוב ושוב את קריס ברוק ואמילי מאלמפלט, אהובי ילדות, ואז הפרידו ביניהם מחדש. הם הכירו לראשונה בגיל 8, הפכו לזוג כשהיו בני 18, ואז נפרדו. יום אחד קיבלה אמילי הודעה מקריס שהגיעה משום מקום - אבל שינתה הכול.
אמילי פתחה את ההודעה בעבודה, כשהבחינה בשם של קריס, עלה חיוך רחב על פניה, היא לא האמינה. זו הייתה הודעה קצרה, הוא סיפר שנתקל בהוריה בשדה התעופה ותהה מה שלומה מפני שעבר זמן רב מאז שדיברו לאחרונה.
"למראה החיוך שעלה על פניי, עמיתה שישבה מולי שאלה אם קיבלתי חדשות טובות", היא סיפרה ל-CNN. "אמרתי לה כן, בערך", הוסיפה. "מי זה הבחור הזה?" שאלה חברתה לעבודה. "זה האדם שאיתו אתחתן יום אחד", השיבה אמילי, עדיין מחייכת.
חברתה הרימה גבה, שכן היא ידעה שאמילי נמצאת בזוגיות אחרת. גם אמילי סיפרה שהופתעה מהדברים שיצאו מפיה, אך חיזקה אותם מיד: "זה האיש שאיתו אני בוודאות אתחתן".
סיפור מהאגדות
סיפורם של אמילי וקריס החל בשנת 1987 - הוריה של אמילי היו שוודים, וכילדה למדה בבית ספר יסודי שוודי בלונדון. זו הייתה מסגרת קטנה מאוד, עם עשרה ילדים בלבד בכיתה. "היינו צריכים להסתדר עם כולם וזה היה נחמד, היינו חבורה מעורבת של בנים ובנות, ופשוט בילינו יחד ועשינו חיים", היא סיפרה.
קריס הצטרף לבית הספר כשהייתה בת שמונה. מהרגע שנכנס לכיתה, אמילי נשבתה בקסמו. "אני זוכרת ילד שוודי שהיה נראה לי אקזוטי, הוא חי באוסטרליה והגיע עם סוודר צהוב עם הכיתוב סידני", היא אומרת. "הוא מיד הפך לחלק מהחבורה".
עבור קריס, מעבר לבית ספר חדש לא היה קל, גם אם היה רגיל לשינויים. "עברתי הרבה מקומות, לאסיה, להונג קונג ולסידני, ואז הגעתי לבריטניה", הוא אומר ומוסיף: "הייתי קצת לחוץ".
אבל כשהכיר את אמילי, המתח התחלף בהתרגשות. "היינו בני שמונה, אבל אני זוכר שחשבתי - וואו. זה היה תמים מאוד". יום אחד, בזמן משחק תופסת בחצר, אמילי רצה לכיתה ונעלה את הדלת מבלי שקריס שם לב. הוא רדף אחריה וניסה לפתוח את הדלת, אך התנגש בזכוכית וניפץ אותה. למעט שריטות קלות, הוא לא נפגע. אמילי התרשמה מהנחישות.
לקריס היה אומץ כבר מגיל צעיר: "למחרת חיכה לי פתק על השולחן: האם תהיי חברה שלי, סמני כן או לא", אמילי מספרת. "אמרתי לעצמי, הוא עבר דרך דלת זכוכית, כדאי שאגיד כן". בדייט הראשון שלהם הלכו לקולנוע. אביו של קריס ישב כמה שורות מאחור. שניהם נהנו מהסרט ומהזמן יחד. זמן קצר לאחר מכן עזבה משפחתו של קריס את לונדון לשווייץ, והפרידה הייתה קשה.
"זה היה עניין גדול בגיל תשע", אומרת אמילי, ומוסיפה כי "לא באמת שומרים על קשר בגיל הזה". למרות זאת, היא הייתה משוכנעת שזה לא הסוף. היא אפילו התאמנה בחתימה עם השם אמילי ברוק (שם המשפחה של קריס). בשווייץ, קריס ישן על סדין שעליו ציירו הוא וחבריו ביום הולדתו. הוא דאג שהציור של אמילי יהיה במקום שבו יניח את ראשו.
השנים חלפו. שניהם גדלו והמשיכו בחייהם, אך מדי פעם חשבו זה על זו. בשנת 1997, כשהיו בני 18, יזמו אמילי וחברתה מפגש מחזור. אמילי הצליחה לאתר את מספר הטלפון של קריס והתקשרה אליו. בעקבות הטלפון הם נפגשו וחזרו במהירות לקשר. "זה היה מיוחד מאוד", נזכרת אמילי, "מיד חשבתי כמה הוא נראה טוב".
הם יצאו לארוחת ערב, החזיקו ידיים, והמשיכו יחד למפגש המחזור. "זה היה רומן קיץ", היא אומרת. "לא חשבנו שזה יהפוך למשהו רציני". אך הקשר העמיק במהירות - קריס ויתר על תוכניותיו ונסע ללונדון, שם למדה אמילי והם בילו יחד כל רגע פנוי.
לאחר שנה, קריס נאלץ לשוב לשווייץ ללימודים. הם ניסו לשמור על קשר מרחוק, אך זה היה קשה. "עשינו כל מאמץ", אומרת אמילי, "אבל זה לא עבד".
השניים הפסיקו לדבר כמעט לגמרי למשך כעשר שנים. כל אחד בנה את חייו. בשנת 2007, לאחר שקריס פגש את הוריה של אמילי בשדה התעופה, הוא יצר איתה קשר בפייסבוק. "הרגשתי שאם זה יקרה, זה הזמן", היא אומרת. אמילי סיימה את מערכת היחסים שבה הייתה, וקריס גם היה פנוי. הם החלו להתכתב.
כאשר קריס הגיע ללונדון לפגוש אותה, המפגש הרגיש להם טבעי ומוכר. "זה הרגיש כמו לחזור הביתה", הוא אומר. הם חידשו את הקשר, טסו הלוך ושוב בין לונדון לשווייץ, עד שקריס עבר לעבוד בסטוקהולם.
אז הם היו צריכים לקבל החלטה. "הבנו שזה עכשיו או לעולם לא", קריס אמר. אמילי עברה לשוודיה.
"זה הרגיש כמו גורל", היא מספרת. השניים בנו יחד חיים בסטוקהולם, ונישאו בשנת 2011. זמן קצר לאחר מכן נולד בנם הראשון, בהמשך גם בתם, והם עברו לאוסטרליה. "היום אנחנו חיים את החלום שלנו, עם אותה אהבת ילדות שפגשתי כשהייתי בן שמונה", מסכם קריס.