מאחורי הקלעים של הדיווחים הסותרים על מגעים בין ארצות הברית לאיראן, מסתמן כעת שינוי עמוק יותר, לא רק בתוכן המשא ומתן האפשרי, אלא גם בזהות מי שאמור להוביל אותו. במרכז התמונה הזו ניצב סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי.די ואנס.
בעוד שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ משדר כלפי חוץ ביטחון בכך ש"האיראנים רוצים עסקה מאוד", ואף מדבר על התקדמות משמעותית, בפועל אין עדיין מגעים ישירים לחלוטין. לפי גורמים אירופיים ואזוריים, המסרים מועברים דרך מצרים, פקיסטן ומדינות המפרץ, כאשר איסלאמאבאד מסתמנת כזירה האפשרית למעבר לשיחות ישירות כבר בימים הקרובים, ראש ממשלת פקיסטן נתן לכך את ברכתו.
הבחירה הפוטנציאלית בפקיסטן אינה מקרית - והיא גם מסמנת את השלב הבא: העלאת הדרג.
ג'יי די ואנס: השושבין המפתיע של השיחות
עד כה, הערוץ המרכזי נוהל דרך השליחים סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר, אך בממשל האמריקאי מבינים שהאיראנים אינם נותנים בהם אמון מלא. לכן, לפי הדיווחים, נשקלת כעת מעורבות ישירה של ואנס, לצד שני השליחים, במגעים עצמם. במילים אחרות: המעבר אינו רק גיאוגרפי, אלא גם היררכי.
ואנס עשוי להפוך לשושבין של המהלך הזה.
זהו שילוב ייחודי: מצד אחד, הוא נאמן לטראמפ ומבין היטב את שפתו הפוליטית ואת דפוסי קבלת ההחלטות שלו. מן הצד שני, הוא נמנה עם הקולות הבולטים בממשל שאינם ששים לעימות צבאי ממושך. דווקא המתח הזה, בין נאמנות לנשיא לבין הסתייגות ממלחמה, עשוי להפוך אותו לדמות שיכולה לתווך בין הרצון האמריקאי להישג מהיר לבין המציאות המורכבת בשטח. אלא שהמציאות הזו הופכת קשוחה יותר מיום ליום.
לפי מקורות בכירים בטהרן, עמדת איראן התקשתה משמעותית מאז תחילת הלחימה, בעיקר בשל התחזקות משמרות המהפכה בתוך מנגנוני קבלת ההחלטות. אם אכן ייפתח משא ומתן, הדרישות האיראניות צפויות להיות גבוהות במיוחד: לא רק הפסקת המלחמה, אלא גם ערבויות אמריקאיות שלא תהיה תקיפה נוספת, פיצויים על נזקי המלחמה - ואפילו דרישות הנוגעות לשליטה במצר הורמוז.
בנוסף, איראן אינה מוכנה לדון כלל בהגבלות על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה - קו אדום שמלווה אותה גם בסבבי מו"מ קודמים. בישראל, בהתאם, מביטים על התמונה הזו בספקנות.
גורמים בכירים מעריכים כי למרות רצונו המוצהר של טראמפ להגיע להסכם, הסיכוי שאיראן תסכים לדרישות האמריקאיות - בעיקר פירוק רכיבי הגרעין והטילים - נמוך. מבחינתם, אלו בדיוק הכלים שאפשרו לטהרן להגיב למהלכים הצבאיים, ובוודאי שלא לוותר עליהם בשלב זה.
לכך מצטרף גם משבר אמון עמוק. בטהרן זוכרים כי גם לאחר מגעים קודמים, ישראל המשיכה לפעול בזירות אחרות כמו לבנון ועזה - ומתקשים לראות כיצד הסכם יבטיח עבורם יציבות אמיתית. ובתוך כל זה, נוצר פער ברור בין הרטוריקה למציאות.
טראמפ מדבר על "שיחות חזקות מאוד", אך האיראנים הכחישו תחילה קיום מגעים ישירים אחר כך אישרו שמוחלפים רעיונות להפחתת המתיחות ועכשיו כבר מדברים על שיחות. בפועל, מדובר עדיין בבדיקת היתכנות. גם זה מסביר מדוע העלאת הדרג האמריקאי הופכת קריטית: כדי לעבור משלב המסרים לשלב ההחלטות.
כאן בדיוק נכנס ואנס.
האדם שיושב בחדר יכריע
לכשיתקיימו שיחות באיסלאמאבאד, נוכחותו תסמן מעבר לשלב רציני יותר: ניסיון אמריקני להוכיח לאיראן שמדובר בערוץ בעל משקל אמיתי, ולא רק בדיפלומטיה של שליחים.
מנגד, עבור טראמפ, מדובר גם בביטוח פוליטי: אדם קרוב אליו, שמבין אותו - אך גם עשוי לבלום הידרדרות לעימות רחב יותר. השאלה היא האם זה יספיק.
בשלב הזה, כל הצדדים מאותתים, אך לא מתחייבים. ארצות הברית מנסה לפתוח נתיב יציאה מהמלחמה, איראן מקשיחה עמדות מתוך תחושת עמידות, וישראל מביטה מהצד בחשדנות. ובתוך המשולש הזה, ייתכן שהמפתח אינו עוד איום צבאי או הצהרה פומבית אלא זהות האיש שיושב בחדר.
כרגע, כל הסימנים מצביעים על כך שזה עשוי להיות ג'יי.די. ואנס.