מאחורי הקלעים של ההצהרות הפומביות בוושינגטון ובירושלים מתגבש בימים האחרונים מהלך מורכב בהרבה מזה שמשתקף בכותרות. מצד אחד, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מדבר בגלוי על "סיכוי אמיתי להסכם" עם איראן בתוך ימים, ואף מציג זאת כמעט כהמשך ישיר להישגים הצבאיים. מצד שני, ראש הממשלה בנימין נתניהו משלים את הקו אך בזהירות: הוא מדבר על רצון טראמפ "למנף את ההישגים" להסכם, תוך הדגשה שישראל ממשיכה לפעול צבאית במקביל.
הפער הזה אינו מקרי. הוא משקף חלוקת תפקידים - וגם חשדנות הדדית מסוימת. טראמפ, כפי שעולה מהתבטאויותיו, רואה במהלך הנוכחי הזדמנות כפולה: גם לייצר הישג מדיני מהיר, וגם להשפיע על הזירה הכלכלית. הוא מדגיש כי האיראנים "התקשרו" ורוצים עסקה, מאיים בפגיעה בתשתיות קריטיות - ובמקביל דוחה את התקיפה ומאותת לשווקים. השילוב הזה בין לחץ צבאי, דיפלומטיה והיבט כלכלי אינו חדש מבחינתו, אך כעת הוא מתבצע בקצב מואץ, כמעט במקביל לפתיחת שבוע המסחר בארצות הברית.
ממשיכים לעדכן אתכם גם בטלגרם, הצטרפו עכשיו.
אלא שבירושלים מסתכלים על אותו מהלך בדיוק - ורואים משהו אחר. גורמים ישראלים מדגישים כי ייתכן שמתגבש "הסכם עקרונות" מהיר, אולי אפילו בתוך ימים, אך מזהירים שהשלב הזה הוא רק תחילתו של תהליך ארוך ומסוכן יותר. מבחינתם, עצם המעבר משלב הלחימה לשלב של מגעים עלול להעביר את היתרון מהזירה הצבאית - שבה ישראל וארצות הברית מחזיקות ביוזמה, אל שולחן המשא ומתן - שבו לאיראן יש ניסיון, סבלנות ויכולת למשוך זמן.
החשש הזה מתחדד במיוחד על רקע ההבנה כי המו"מ הממשי על יישום מה שמכנה טראמפ "15 הנקודות", אם יבשיל, לא יתנהל תחת אש - אלא בתנאים נוחים יותר עבור טהראן. גורמים ישראלים מתארים תרחיש שבו ארצות הברית תציג הישג מהיר, עצירת הגרעין או "מלחמה מונעת" מוצלחת בעוד איראן תציג את אותו הסכם כהוכחה ליכולת ההתשה שלה.
ובתוך המתח הזה, נתניהו מנסה לאזן. מצד אחד, הוא לא סוגר את הדלת להסכם. להיפך, הוא מצהיר בפומבי כי ניתן למנף את ההישגים הצבאיים להסדר מדיני. מצד שני, הוא מקפיד להדגיש את המשך הפעולה הצבאית: "אנחנו ממשיכים לתקוף גם באיראן וגם בלבנון… נשמור על האינטרסים החיוניים שלנו בכל מצב". כלומר, המסר הישראלי הוא ברור: גם אם מתנהל תהליך דיפלומטי - הוא לא מחליף את הלחץ הצבאי.
אבל מאחורי המסר הזה מסתתרת הבנה עמוקה יותר: לישראל יהיה קשה מאוד להתנגד להסכם אם טראמפ יחליט ללכת עליו. נזכיר שמהשיחה האחרונה שלהם בוושינגטון נתניהו יצא גם עם תגובה בסגנון "הנשיא טראמפ מאמין ש.." ונתניהו האמין הרבה פחות במשא ומתן אז, ולאחר ימים לא רבים אכן החלה המערכה.
בישראל אומרים שברגע שוושינגטון תחליט שהגיעה לנקודת סגירה - ירושלים תתקשה לומר "לא", גם אם ההסכם לא יממש את כל יעדיה. לכן, הדגש הישראלי כעת הוא על השפעה מבפנים: עיצוב תנאי ההסכם ולא עצירתו.
השפעה אפשרית על חיזבאללה
ובכל זאת, בישראל מזהים גם הזדמנות. לפי ההערכות, כל הסדרה מול איראן - אפילו חלקית - עשויה להקרין ישירות על הזירה הצפונית. אם טהרן תידחק לאחור או תוגבל, הדבר עשוי להשפיע גם על חיזבאללה ולהוביל להסדרה ארוכת טווח בלבנון. במובן הזה, ההסכם הפוטנציאלי אינו רק סוף של פרק אחד - אלא ניסיון לעצב מחדש את המאזן האזורי. השאלה הגדולה, כפי שמגדירים זאת גורמים ישראלים, אינה אם יהיה הסכם - אלא איזה סוג של הסכם יהיה.
טראמפ מדבר על "שלום מובטח לישראל", ואף רומז לשינוי במבנה השלטון האיראני. אך נכון לעכשיו, אין אינדיקציה ברורה לכך שהמערכת בטהראן השתנתה בפועל, והקשר עדיין מתנהל מול אותם גורמים מוכרים.
ולכן, מאחורי האופטימיות האמריקנית, בירושלים ממשיכים להחזיק בגישה מפוכחת: ייתכן שהימים הקרובים יביאו להסכמות ראשוניות, אולי אפילו דרמטיות. אבל מבחינת ישראל, זה לא סוף הסיפור אלא תחילתו של שלב מורכב יותר, שבו המבחן האמיתי יהיה לא בשדה הקרב, אלא סביב שולחן המשא ומתן.