המטחים הבלתי פוסקים והכאילו אקראיים מלבנון לעבר שטח ישראל לא צריכים להפתיע אף אחד. צריך להחזיק אצבעות שהם ימשיכו להיות לא אפקטיביים. חיזבאללה, כמו טיל מצרר, התפרק מאז הסבב הקודם, ושוב מתנהל פחות כמו צבא מסודר ויותר כמו ארגון גרילה. באים, יורים, בורחים.
המיליארד שקיבל על החשבון מאיראן הלכו למשכורות ופנסיות ותמיכה במשפחות השאהידים שמספרם רק הלך וגדל. שיקום לתשתיות הוא לא ממש הצליח לעשות. עכשיו גם הזרם הזה התייבש. הזירה העיקרית נותרת איראן. זו לא מערכה מנותקת. אתמול אמר הרמטכ"ל אייל זמיר כי "המערכה מול חיזבאללה רק החלה" אבל דומה שבעורף הישראלי טרם הפנימו את זה. בצה"ל מעריכים שאת חיזבאללה מחלישים קודם כל על ידי הכתישה של משמרות המהפכה באיראן. המערכה בלבנון עוד לא הגיעה לשיאה.
חיסולו של נסראללה ובכירים אחרים וייעוץ אסטרטגי שקיבל ארגון הטרור הביא לשיטוח הפירמידה הפיקודית. צה"ל סייע בתהליך: חוסלו שני מפקדי חיזבאללה ברמת אלוף, ארבעה תתי אלוף, שמונה בדרגת אלוף משנה, עשרים ושניים מג"דים.
כניסת חיזבאללה למערכה לא הפתיעה את צה"ל. העיתוי הפתיע - מוקדם הרבה יותר ממה שבצה"ל העריכו, ואף העדיפו. אבל עכשיו זו עובדה וצה"ל יודע להתמודד גם זה.
דרומית לליטני לא סטרילי בכלל, אבל מספר המחבלים שנעים במרחב נאמד במאות. לא יותר. יש להם כמה אלפי טילים ורקטות קצרות טווח בארסנל וההחלטות לירי לעבר מטרות מזדמנות מתקבלות בשטח. שאר אלפי המחבלים לא נעלמו, הם נעו צפונה יותר, מחכים לצה"ל שיגיע אליהם. הארגון סופג פגיעות קשות, אבל בינתיים לא אנושות.
צה"ל תקף כבר כאלפיים מטרות בלבנון, בהן כ-120 מפקדות, 100 מחסני אמל"ח, 130 משגרים. כ-600 מחבלים חוסלו, בהם 220 מכוח רדואן. הכתישה באיראן סגרה לחיזבאללה את הברז הפיננסי. בנוסף בראשית החודש תקף חיל האוויר את סניפי הבנקים של חיזבאללה ואת תחנות הדלק שלו.
שטרות של מיליוני דולרים התעופפו באוויר ולפעילים אין איפה למשוך דלק חופשי עם הדלקנים ולראשונה משכורות לא שולמו לפעילים בראשית מרץ. כל זה מקשה על הארגון לשמור על המורל הפנימי. בהעדר מימון הוא גם מתקשה לגייס את אנשי המילואים שלו, מה עוד שרבים מהם התפנו מדרום לבנון עם משפחותיהם. גם סוריה של א-שרע מפנה עורף לחיזבאללה. סוריה רווית פליטים גם לא רוצה מיליון פליטים זורמים לשטחה. וההערכה בצה"ל היא שהלבנונים לא רוצים את חיזבאללה בקרבם.
זה חלק מהתוכנית של צה"ל, לבנון מכותרת, חיזבאללה לבד. מנותק מאיראן, ללא מימון, אין לו מאין להצטייד ואין לו לאן לברוח. מצור. טבעת חנק שתלך ותתהדק. ביתור גם בתוך לבנון.
צה"ל נערך לישיבה ממושכת בלבנון ותושבי הגליל שבאזור קו העימות שומעים בימים האחרונים באופן זה או אח כי "את הסדר יעשו במקלטים". כנראה שגם את חול המועד. וגם ימים ארוכים אחר כך זו המציאות גם אם היא לא נעימה לשמוע. ובינתיים, כמיליון אזרחים לבנונים נשמעו לקריאת דובר צה"ל והתפנו צפונה. הכפרים שמדרום לליטני ריקים, למעט כמה כפרים נוצרים מתנגדי חיזבאללה להם צה"ל התיר להישאר במקומם ולא נכנס אליהם, אבל מקיים איתם קשר שוטף.
כפרי הקו הראשון ששיתפו פעולה עם חיזבאללה הם היום עיי חורבות. ביוניפי"ל מעריכים את ההרס בכפרים הנטושים בכשמונים אחוזים ממה שעוד עמד על תילו לפני כשנה-שנתיים. צה"ל ממשיך בעבודה. על פי דיווח לא מאומת שלשום נתן שר הבטחון את האור הירוק לשיטוח הכפרים השיעים בדרום. במקביל גם את גשרי הליטני. מי שירדו להתעמת עם ישראל בדרום לבנון כלואים עכשיו במעין מובלעת. מן הסתם הם אוטוטו יפגשו את צה"ל מאגף אותם גם מצפון.
הירי מלבנון לעבר קו העימות מטריד מאד, מתפרש על פני כל שעות היממה, מטרלל את התושבים, ולמרבה הצער פה ושם גם קטלני, אבל הוא טפטוף בהשוואה לאיומי ה"גשם של טילים" שהבטיח הארגון להמטיר על ישראל. אין לו מצבורי ענק של חימוש. העמדות מאולתרות. הפגיעות סטטיסטיות. מצוד כבר מתנהל אחרי כל חולייה אחרי כל ירי והיא מיד על זמן שאול. עניין של שעות או ימים עד שתחוסל. חוליה אחרת תבצע את הפיגוע הבא. חוליות נוספות יירו עוד רקטות.
שלשום אישר הרמטכ"ל את תוכניות השלב הבא של פיקוד צפון. השאלה הגדולה היא מה הלאה. יוניפי"ל כבר בתהליכי נסיגה מדרום לבנון בצה"ל שע"פ המנדט שלו שלא חודש היא תסתיים עד דצמבר. לצה"ל אבד גם מעט האמון בצבא לבנון. צה"ל לא מאמין שצל"ב ירים את הכפפה ויפרק את חיזבאללה מנשקו. בצה"ל הפנימו שהקונספציה שעמלו עליה עשור ויישמו לראשונה במהלך חרבות ברזל, פינוי התושבים - הייתה שגויה. צה"ל רוצה קו חייץ, מרחב הגנה קדמי לתושבים, נקי מאיומים. הנוכחות שלו בשטח הזה "מושכת את האש". מתוך מאות הרקטות והטילים ששוגרו בכל יום בשבוע שעבר כ-70% היו לעבר כוחות צה"ל בלבנון, השכפ"צ של האזרחים.
"הכי חשוב זה תושבי הצפון", חוזרים ומשננים בצה"ל לחיילים. לחיילים יש התראות. יש גם סוללות כיפת ברזל להגנה עליהם. צה"ל של 2026 עושה שימוש רב ברחפנים ורובוטיקה. "היום זה פחות אם-16 מול קלאצ'". אבל יש גם את צוותי הקרב של "גולני" ושל "גבעתי", שהביאו ניסיון עשיר מהלחימה בעזה, והם כל הזמן חותרים למגע עם החוליות שבשטח וסוגרים מעגל. זה לא הכל.
צה"ל ימשיך ויעבה את הכוחות הלוחמים. הוא מייצב קו שולט קדמי בתוך לבנון. כשזה יושלם צה"ל יוכל להעביר אליו עוד כוחות שנמצאים בקו העימות בשטח ישראל. בשטח סורקים כל העת. פה ושם מגיחים מחבלי כוח רדואן מבתים נטושים והלוחמים מחסלים גם אותם. אבל, זו מלחמת התשה בינתיים וטבען של מלחמות התשה הוא שהן גובות מחירים כבדים הולכים וגוברים ככל שהן נמשכות. כך גם הלחצים הבינלאומיים, וגם מבית. התושבים עייפים מהסבבים.
מצד שני, ההערכה המתגברת מיום ליום היא שבאיראן לא ייגמר כל כך מהר ובצה"ל נערכים למערכה ארוכה עוד הרבה יותר בלבנון. התפיסה היא שלא חדלים עד שמסיימים. "לא נחזור לאיפה שהיינו, והיינו במצב הטוב ביותר שהיינו בו עשרות שנים. צריך לחזור לתנאים יותר טובים".
אבל תנאים מסכמים עם צד שני, והבעיה המרכזית המסתמנת היא שנכון לעכשיו בלבנון אין פרטנר. יש ואקום. מדברים הרבה ועושים מעט. איש אינו מעז לתפוס פיקוד. אין גורם לסגור איתו את הסיפור.