הטעויות האסטרטגיות של המשטר האיראני שמובילות אותו אל התהום

גורם בכיר בישראל, שניתח את המתרחש בימים אלה במפרץ הפרסי, טוען כי נוצרה התנגשות בין שתי קונספציות שהשתבשו. מצד אחד, ממשל טראמפ ביקש להשיג הכרעה מהירה שתצטייר כחיובית ותתקבל בעולם כניצחון, כשברור לכולם מי הפסיד, זאת ללא פגיעה קשה בתשתיות הנפט הגלובליות ומבלי לפגוע במחיר חבית הנפט בעולם.

מנגד, המשטר הקיצוני בטהרן, שבכיריו חוסלו ומתנהל כ"פיל בחנות חרסינה", תחת לחץ צבאי אדיר שמפעילות ארה"ב וישראל, מנסה להוכיח כי הוא חיוני, יעיל ובעל תפקוד גבוה תחת אש אדירה בקנה מידה היסטורי, שמשמידה יכולות צבאיות לאומיות מדי יום.

גורם ישראלי בכיר טוען כי המשטר האיראני ביצע שתי טעויות אסטרטגיות ששינו את כללי המשחק וסינדלו את נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להמשך המערכה. כעת, מעריך הגורם, הוא חייב לסיים את זה בצורה שונה, אחרת הדבר יצטייר כהפסד.

ההחלטות האיראניות יצרו מציאות שבה נסיגה אמריקנית בשלב זה, כשהאיראנים שולטים במי עובר ומי לא במצרי הורמוז, תתפרש ככניעה אסטרטגית ותעמיד במיוחד את בעלות בריתה, בדגש על מדינות המפרץ, כבנות ערובה של משטר האייתולות.

בנוסף לכך, גורמים במערכת הביטחון בישראל מעריכים כי ללא הצעדים הללו, המערכה הצבאית הייתה יכולה להסתיים בתוך ימים ספורים, בכפוף להסכם משלים-מדיני על האופן שבו מאתרים ומשמידים את מאות קילוגרמי האורניום המועשר ברמה של 60%, שמהם ניתן לייצר פצצות גרעין.

המשטר האיראני תפס את תוכנית סגירת מצרי הורמוז כקלף מיקוח עוצמתי, שירתיע את העולם ואת ארה"ב מלהתעמת איתו, אך בפועל היא הפכה למכשול העיקרי לסיום המערכה, לא רק בשל הפגיעה בכלכלה העולמית, אלא גם בשל קריאת תיגר, עד כדי השפלה, של המעצמה מספר 1 בעולם, שמנהלת במקביל מתח מובנה עם מעצמות כמו סין ורוסיה הבוחנות כל צעד.

ארה"ב אינה יכולה להצטייר כחלשה. ברגע שמצרי הורמוז נחסמו, טראמפ איבד את מרחב התמרון המדיני-ביטחוני שלו. הוא אינו יכול להרשות לעצמו להצטייר כנשיא שאפשר למשטר קיצוני להחזיק בגרונה של ארה"ב בפרט ושל הכלכלה העולמית בכלל, ולשבש את נתיבי הסחר הימי.

האיראנים קיוו שהלחץ הכלכלי העולמי יאלץ את ארה"ב לסגת, אך התוצאה הפוכה: הצורך לפתוח את המצרים בדרכים צבאיות, בין אם באמצעות השתלטות קרקעית ובין אם באמצעות נטרול מערכי החוף, מחייב את האמריקנים להעמיק את המעורבות הצבאית, בעוד כוחות ובעוד זמן, מבלי לרצות בשלב זה לדבר על הסכם מדיני והפסקת אש. זהו המוקש שהציבו האיראנים, שמונע מטראמפ להכריז על "סוף פסוק", ולא רק שהם יצטערו על המהלך, הם עוד ישלמו עליו שנים ארוכות קדימה.

המתקפה החריפה, באמצעות כטב"מים, רחפנים, רקטות וטילים, על מדינות המפרץ. בשבועיים הראשונים מדינות המפרץ היו מאופקות מאוד, ונדמה היה שהן מרסנות את ארה"ב על רקע החשש מהסלמה שתחריב את כלכלות האזור. אולם הפגיעה הישירה בהן לאורך זמן שינתה את המשוואה המדינית. גורמים בישראל טוענים כי מדינות המפרץ כבר אינן מבקשות מארה"ב לעצור, הן דורשות ממנה ללכת עד הסוף ולהביא להפלת המשטר.

המשטר האיראני הפך את שכנותיו לא רק לחיות פצועות, אלא לשותפות פעילות הדורשות את הכרעתו. הן מבינות כעת שכל עוד למשמרות המהפכה יש יכולות תקיפה, תהיה חרב מונחת על צווארן, וברגע שארה"ב תדלל את כוחותיה במרחב וישראל תצמצם תקיפות, האיראנים ישלטו בהן בשלט רחוק. השינוי הבולט הזה בלחץ המדיני מצד סעודיה ושאר המדינות אינו מאפשר לוושינגטון להסתפק בהישג חלקי.

המשטר האיראני, שמונע מדחף הישרדותי, מבחינתו זה להיות או לחדול, וכשלא ברור כלל מי עומד בראשו והאם מוג'תבא חמינאי אכן מתפקד או מנותק מהסביבה מחשש לחיסול, יצר מציאות שבה נתיב הבריחה מטבעת החנק האמריקאית ההולכת ומתהדקת לא יהיה קל מבחינתו. הוא יידרש לשלם מחירים כבדים עוד לפני שההמונים ייצאו לרחובות.

לכן, מעריכים בישראל, הדרך היחידה שנותרה לארה"ב להביא לסיום מהיר של הפרק הזה היא מעבר לתקיפה מאסיבית של תשתיות הזיקוק וההולכה האיראניות, לא של מקורות הנפט. מהלך זה ימוטט את היכולת הכלכלית של המשטר מבלי לפגוע בעתודות הנפט עצמן.

לסיכום, איראן הימרה על חסימת המיצרים ואיומים אזוריים, וקיבלה בתמורה נשיא אמריקאי נחוש ואגרסיבי מאוד, שכעת חייב להכריע את המערכה באופן מוחלט כדי לשמר את תדמיתו, את תדמית המעצמה מספר אחת בעולם ואת יציבות הכלכלה הגלובלית.