אחד הכלים המרכזיים של המשטר האיראני הוא השליטה ברשת האינטרנט הלאומית (NIN) - זוהי לא רק כתגובה למחאות בשנים האחרונות, אלא כחלק ממדיניות שיטתית לשימור יציבות המשטר. במסגרת זו פותחו גם מנגנוני דיכוי וניטור, בהם הבסיג'.
הייחודיות טמונה ביכולת לווסת ואף לצמצם באופן דרמטי את פעילות הרשת: לפי הערכות, לפני כשבועיים הוגבלה התעבורה לכ-12% בלבד, תוך שמירה על פעילות חיונית כמו בתי חולים ובנקים, בעוד השימוש האזרחי כמעט הושבת. במצב כזה, העברת תכנים - ובפרט סרטונים, הופכת לכמעט בלתי אפשרית.
השיטה משתלבת עם פעולות נוספות כמו מחסומים ברחבי איראן וסביב אתרים רגישים כדי למנוע מאזרחים ו'אזרחים' לדווח על התרחשויות שונות בדיעבד או בשידור חי. וכך לסייע לגורמים אזוריים או צבאות זרים שרוצים להפיל את המשטר ורוצים לדעת על מיקום כוחות צבא, אישים בכירים, מפקדי שטח, נזקים למתקנים ותנועת מערכות נשק.
הנשק האסטרטגי במדינה של כמאה מיליון אזרחים תחת המשטר הקיצוני משבשת פעילות איסוף המודיעין הגלוי של ארגוני ביון. כשהאינטרנט כבוי או עובד בצורה מצומצמת מאוד, נגדע אחד ממקורות המידע האמינים ביותר על מה שקורה. מה שמסביר שוב שוב כמה המלחמה הזו היא פחות מצולמת. פחות ויזואלית.
לשיבוש האיראני הממוסד הצבאי יש גם היבטים נוספים: כמו שיבושי gps בתחום הניווט האזרחי והלוויינות כדי למנוע לתייג גיאוגרפית מקומות ואירועים חריגים.
עכשיו אתם בטח שואלים מדוע לא עוקפים את זה? יש ניסיונות אבל הם נקודתיים וברמת בוטיק ביחס למספר האזרחים במדינה. במלחמה הזו, מי ששולט ברוחב הפס, שולט בנרטיב.
מחקר תקשורת של מצב מלחמתי מהסוג הזה מגדיר את המצב הזה כחשיכה תקשורתית מבוקרת. בניגוד למלחמות שמסוקרות 24/7 בשידור חי או שהאזרח הופך להיות עיתונאי כדי לספק תמונת מצב, כאן המשטר הדיקטטורי הקיצוני שבר את הכלי הדמוקרטי הבסיסי.
עבור עיתונאים וכלי התקשורת במערב ההחשיכה הוויזואלית או החלקית ביותר מייצרת חלל של אמת, הסתמכות על מידע, חצי אמיתות או שקרים ונרטיב שהמשטר משחרר לאוויר מתוך ידיעה שבהיעדר הוכחות מהקרקע יהיה קשה מאוד להפריך אותם בזמן אמת.
המציאות מחייבת את כלי התקשורת שרוצים לנתח את המציאות האיראנית תחת מתקפה אמריקאית-ישראלית חסרת תקדים להתאמץ יותר ולדבר פחות בסימני קריאה יותר בסימני שאלה.