שלושה ימים בלבד חלפו מאז ההודעה של פיקוד העורף ומשרד החינוך על הרחבת היישובים שבהם ניתן יהיה לחדש לימודים. המתווה דיבר על חזרה מדורגת, זהירה, מותנית במיגון ובאישור הרשויות המקומיות. במקביל, הוחלט גם על הרחבת פעילות החינוך המיוחד, כולל באזורים שהוגדרו עד כה כתומים.
על הנייר, זה נראה כמו ניסיון מחושב להחזיר את החיים למסלול. אבל אז הגיע הבוקר הזה בראשון לציון. הפגיעה הישירה בגן הילדים, אחת משמונה זירות בעיר, לא נשארה בגבולות העיר. התמונות - חלונות שהתנפצו, תקרה שנפערה, חצר שנפגעה, עברו במהירות בין קבוצות הוואטסאפ של ההורים, והפכו לשיחה המרכזית כמעט בכל בית במרכז הארץ.
"אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש", אומרת שירן כהן, אם לשלושה מראשון לציון. "ישבתי עם הילדים במקלט ושמענו את הבום הזה, כזה שמרעיד לך את הגוף מבפנים. ואז אתה יוצא החוצה ורואה שזה גן ילדים. לא בסיס צבאי, לא מתקן - גן. מקום שהילדים שלך אמורים להיות בו בבוקר. זה שובר משהו. מאז אני לא רגועה, ואני רואה שגם הילדים לא. הם שואלים שאלות שאני לא יודעת איך לענות עליהן. אז נכון, העירייה החליטה לא לפתוח, וזה חשוב, אבל התחושה בפנים היא שמשהו השתנה".
אלי ביטון, אב לשתי בנות מחולון, מתאר איך האירוע הזה חדר לתוך שגרת החיים: "עד עכשיו ניסינו להיאחז במשהו מסודר, יש מתווה, יש צבעים של ערים, יש הנחיות. אתה אומר לעצמך, אוקיי, יש מי שמנהל את זה. אבל כשאתה רואה גן ילדים שנפגע מטיל, זה כבר לא תיאוריה. זה לא רחוק ממך. זה יכול להיות בכל מקום. זה מכניס חוסר שקט אמיתי. אתה מתחיל לחשוב אחרת, להרגיש אחרת. זה לא פחד רגעי, זה משהו שמתיישב לך בראש במציאות בלתי נתפסת".
ליאור פרץ, אם לשני ילדים מראשון לציון, מתארת לוואלה איך הפחד הופך לשגרה בפני עצמה: "הבן שלי התעורר בלילה כמה פעמים. כל רעש קטן והוא קופץ. בבוקר הוא שאל אותי אם גם הגן שלו יכול להיפגע, אם גם אצלם זה יכול לקרות. ואני… אני שותקת רגע, כי אני לא יכולה להגיד לו שלא. ראינו שזה כן יכול לקרות. אז מה אני אגיד לו? שזה בטוח? זה לא אמין. גם אני מפחדת. גם אני לא ישנה כמו שצריך. איך פתחו בכלל במלחמה כזאת גדולה בלי לתת מענה להורים?", סיכמה.
בתל אביב, עדי מלול, אם לפעוט בן שנה, מדברת על תחושת ניתוק בין ההחלטות למציאות: "אני שומעת את כל הדיבורים על חזרה מדורגת, על זה שהכול תחת שליטה, אבל אז אתה רואה את התמונות מראשון לציון וזה לא מתחבר. זה מרגיש כאילו יש פער בין מה שאומרים לבין מה שאנחנו חווים. אני לא יודעת איך אמורים להרגיש ביטחון בתוך זה. זה לא משהו שאפשר פשוט להחליט עליו בשבילנו אם נכון לסכן את הילדים שלנו או לא".
גם דניאל אוחנה, אב לשני ילדים מתל אביב, מספר לוואלה: "עד עכשיו עוד ניסינו לזרום עם ההנחיות, להגיד לעצמנו שזה בשליטה, שיש גבולות. אבל האירוע הזה שובר משהו בסיסי. זה לא עוד דיווח בחדשות. זה גן ילדים. מקום שאמור להיות הכי מוגן שיש. וכשזה נפגע, אתה מבין שהמציאות הרבה יותר מורכבת. זה מכניס פרופורציות אחרות לגמרי, אין שום סיכוי שאני מחזיר את הילדים שלי בחזרה לשגרה".
ובמודיעין, שם נשקלה פתיחה של קייטנות בהתאם למתווה כבר מיום שלישי הקרוב, התקבלה לבסוף החלטה שלא לפתוח את הקייטנות בשלב זה, בעקבות הפגיעה בגן הילדים בראשון לציון. רבקה לוי, אם לארבעה ילדים, מתארת בשיחה עם וואלה את התחושות שקדמו להחלטה: "מצד אחד, יש רצון לחזור לשגרה, שהילדים יהיו במסגרת, שתהיה איזו יציבות. מצד שני, אתה רואה מה קרה בראשון לציון וזה לא יוצא לך מהראש. את שואלת את עצמך, האם זה הזמן? האם זה בטוח מספיק? זו לא החלטה קלה, זו אחריות על הילדים שלך".
בעיריית ראשון לציון, המסר חד. ראש העיר רז קינסטליך הגיע לזירת הפגיעה בגן הילדים והבהיר כי לא ימהר להחזיר את מערכת החינוך לפעילות. "אין כמו מראה עיניים בשביל להבין למה אני לא פותח את מערכת החינוך עד שאני לא ארגיש ביטחון מוחלט לילדות ולילדים שלי", אמר. "תראו לאן החלונות עפו, תראו איך נראה הגן. כאן הילדים היו אמורים ללמוד. עד שלא יהיה ביטחון מערכת החינוך אצלנו לא תחזור".
כך, בתוך ימים ספורים, מתווה מסודר לחזרה לשגרה נתקל במציאות מורכבת בהרבה. לא בהחלטות רשמיות בלבד, אלא בתחושות של הורים, בחרדה שקטה שנכנסת לבתים, בשאלות שאין עליהן תשובות פשוטות. והשגרה, לפחות בינתיים, נשארת רחוקה.
שר החינוך יואב קיש החליט כי קייטנות הפסח לא יפתחו ב-16 ערים ברחבי הארץ. החלטתו של קיש מגיעה לאחר הפגיעה בגן הילדים בראשון לציון, ולפי הודעתו הוא החליט על כך עוד ביום שישי - לאחר שפורום 16 הערים הציג בפניו את השיקולים בנושא.
הערים החברות בפורום: ראשון לציון,נתניה, חולון, רמת גן, בת ים, רחובות, הרצליה, כפר סבא, רעננה, גבעתיים, קרית אונו, נס ציונה, רמת השרון, הוד השרון, יהוד, גדרה, דרום השרון, שדות דן.