יש מחלות שבהן שבוע של עיכוב לא ישנה הרבה. בתחום הקרדיולוגיה, דקות בודדות יכולות לקבוע אם אדם ייצא מבית החולים עם לב בריא או עם נכות קשה לכל החיים. עם זאת, בכל שנה מאובחנים אנשים באיחור, מופנים הביתה כשהם חשים בכאב, ומגלים בדיעבד שהרופא שראה אותם שעות קודם לכן פספס אירוע לבבי שהיה יכול להיחסם בזמן.
מאמר זה אינו בא לפגוע ברופאים, שרובם המכריע פועלים בנסיבות קשות ובמסירות רבה. הוא נועד לתת לציבור כלים להבין מתי עיכוב באבחון חורג מגדר "טעות אנוש סבירה" ועובר לתחום הרשלנות הרפואית שמזכה בפיצוי.
כאשר כל דקה קובעת: הסטנדרט הרפואי שהמשפט מכיר
בתביעות רשלנות רפואית, בית המשפט שואל שאלה אחת מרכזית: האם הרופא הסביר, באותן נסיבות, היה נוהג אחרת? בתחום אירועי הלב, הסטנדרטים ברורים ומדידים. חסימה מלאה של עורק כלילי, הידועה בשפה המקצועית כ-STEMI, מחייבת פתיחה של העורק באמצעות צנתור תוך 90 דקות מרגע הגעת המטופל לבית החולים. זהו לא כלל שרירותי, אלא נגזרת ישירה של הפיזיולוגיה: בכל דקה שעוברת, תאי לב נוספים מתים ואינם מתחדשים.
כשמטופל מגיע למוקד רפואי עם כאבים בחזה ומחכה שעות לבדיקת א.ק.ג, או כשפענוח האלקטרוקרדיוגרמה מתעכב משום שאין רופא זמין, או כשהמטופל משוחרר הביתה עם ניחוש של "כאבי שרירים" בלי שנבדק ברמת הטרופונין בדמו, ייתכן שנוצרה עילה לתביעה. אין זה אומר שכל מקרה כזה יסתיים בפסיקת פיצויים, אך בוודאי מצדיק בחינה מקצועית.
אולם לא רק חסימות מלאות מעלות שאלות של רשלנות. גם במקרים של חסימה חלקית של עורק כלילי, הידועה כ-NSTEMI או כאנגינה לא יציבה, עשויה להיווצר עילה משפטית כשהאיחור באבחון נמשך ימים.
מטופל שפנה לרופא עם כאבי חזה חוזרים, קיבל אבחנה שגויה ושוחרר לביתו, כשרק שלושה או ארבעה ימים מאוחר יותר מתגלה שהיה אירוע כלילי פעיל, הוא דוגמה קלאסית למצב שראוי לבחינה. בחסימה חלקית הזמן קריטי פחות לדקה, אך עיכוב של ימים ללא טיפול מתאים עלול להוביל להתפתחות חסימה מלאה, לפגיעה מצטברת בשריר הלב, ולנזק שניתן היה למנוע לחלוטין אילו בוצעו בזמן בדיקות הדם ובדיקת א.ק.ג הנדרשות.
שלושת הנתונים שעורך הדין שלכם יחפש בתיק הרפואי
כשמגיעה לידינו תלונה על עיכוב באבחון לבבי, הדבר הראשון שאנו עושים הוא בחינת שלושה אינדיקטורים רפואיים שהם ה"עדים הדוממים" של הסיפור.
הראשון הוא רמת הטרופונין בדם. הטרופונין הוא חלבון שמשתחרר לזרם הדם אך ורק כאשר תאי לב נפגעים ומתים. אם הבדיקה הראשונה הראתה רמה תקינה ואחרי שעות של המתנה הרמה עלתה בחדות, ניתן להראות בסבירות גבוהה שהנזק המשיך להיגרם בזמן שהמטופל ישב בחדר ההמתנה. זו ראיה ישירה לנזק שנוצר בתוך כותלי המוסד הרפואי.
השני הוא מקטע הפליטה של הלב. המדד הזה מבטא את כוח שאיבת הלב: לב בריא עובד על 55 עד 60 אחוז. מטופל שיצא מבית החולים עם מקטע פליטה של 30 אחוז סובל מנכות צמיתה שמשמעותה קוצר נשימה במאמץ קל, מגבלה חמורה בפעילות יומיומית, ולעיתים קרובות פגיעה אנושה בכושר ההשתכרות. הפרש זה בין 55 אחוז ל-30 אחוז הוא לא רק מספר קליני, הוא מהווה את עמוד השדרה של תביעת הנזיקין.
השלישי הוא תיעוד הא.ק.ג. האלקטרוקרדיוגרמה היא ה"צילום הרנטגן" של אירוע לבבי. עליות ST בא.ק.ג הן כמעט "חתימה" על אירוע STEMI, ואי-זיהוין על ידי הרופא שפענח את הבדיקה מהווה את אחת העילות הנפוצות ביותר בתביעות רשלנות רפואית בתחום.
מי בסיכון מוגבר לפספוס ולמה
לא כולם מציגים את ה"תסמונת הקלאסית" של כאב לוחץ בחזה המקרין ליד שמאל. נשים, חולי סוכרת ומבוגרים מגיל 70 עלולים לחוות אירוע לבבי עם תסמינים מטעים: בחילה בלבד, עייפות כרונית, כאב גב, או פשוט "אי נוחות" עמומה. הבעיה המשפטית-רפואית כאן היא כפולה: מצד אחד, רופא שאינו מתייחס ברצינות לתלונות עמומות אצל מטופל עם גורמי סיכון (עישון, יתר לחץ דם, סוכרת, היסטוריה משפחתית) עשוי לחרוג מרמת הזהירות הנדרשת. מצד שני, בדיוק באוכלוסיות הללו, ביצוע א.ק.ג ובדיקת טרופונין הם פשוטים, זולים ומהירים, ולכן ה"עלות" של אי-ביצועם היא בלתי מוצדקת.
פנו לשבח משרד עו"ד באתר zap משפטי
לאתר של שבח משרד עו"ד
כיצד לזהות אם יש עילה לבחינה משפטית
שאלו את עצמכם: האם אתם או בן משפחתכם דיווח על כאב בחזה, לחץ, או הקרנה ליד שמאל, ובכל זאת הופנה לבית עם אבחנה חלופית? האם עברו יותר מעשר דקות מרגע ההגעה לחדר מיון ועד לביצוע בדיקת הא.ק.ג הראשונה? האם אתם או בן משפחתכם שוחרר ללא בדיקת דם לטרופונין למרות התלונות? האם נגרמה ירידה משמעותית בתפקוד הלב לאחר האירוע? ואם המטופל הוא בעל גורמי סיכון ידועים, האם הרופא גילה ערנות מוגברת בהתאם?
אם אחת התשובות מעוררת ספק, כדאי לאסוף את מלוא החומר הרפואי ולפנות לייעוץ. חשוב להבין שגם אם היה עיכוב, אבל הלב חזר לתפקוד מלא ולא נגרם נזק צמית, יתכן מאוד שאין עילה כלכלית ממשית לתביעה. המשפט פוצה על נזק שנגרם, לא על עיכוב כשלעצמו.
מה לעשות מעכשיו
אם אתם או בן משפחתכם חוויתם לאחרונה אירוע לבבי שהאבחנה שלו התעכבה, הצעד הראשון הוא לבקש ולשמר את מלוא הרשומות הרפואיות: דף קבלה למיון עם חותמת שעה, תוצאות בדיקות הדם לרבות ערכי הטרופונין בסדרה, פלט הא.ק.ג עם תאריך ושעה, דוח הצנתור ואקו לב מהתקופה שלאחר האירוע. תיעוד זה הוא הבסיס לכל בחינה משפטית ורפואית עתידית.
הרפואה היא מקצוע הדורש שיפוט בזמן אמת, תחת לחץ ועומס, ואנחנו מכבדים זאת. אבל כשהמערכת נכשלת, והכישלון מותיר אדם עם לב פגוע לכל חייו, החוק נועד לדאוג שיינתן לו הפיצוי שמגיע לו.
ד"ר דניאל שבח הוא עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית ודיני נזיקין. משרד עורכי דין שבח מייצג מטופלים ובני משפחותיהם בתביעות נגד מוסדות רפואיים וחברות ביטוח.
בשיתוף zap משפטי
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי