כאשר תופי המלחמה רועמים, מיצרי הורמוז ובאב אל-מנדב מאוימים, ומחירי ביטוח התובלה נוסקים - חברות הספנות והשווקים הכלכליים מחפשים נתיבים חלופיים, אמינים ויציבים לסחר. במצבים כאלה תשומת הלב עוברת מן הים אל היבשה. תובלה יבשתית אינה יכולה להחליף את ההיקפים הימיים, אך היא עשויה לשמש פתרון חלקי, זול וזמני עד יעבור זעם.
דוגמה לכך ניכרת בעלייה בתעבורה היבשתית דרך מצרים בעקבות סגירת מיצרי הורמוז. סחורות מאירופה מגיעות לנמלי הים התיכון, דוגמת נמל אלכסנדריה, ומשם מועברות ביבשה עד לנמל ספגה (Safaga), מדרום לחצי האי ערב, חוצות את תעלת סואץ וממשיכות לערב הסעודית ולאיחוד האמירויות. לנתיב זה מצטרפים גם צינור הנפט הסעודי ממזרח למערב וצינור הנפט של איחוד האמירויות לנמל פוג'יירה, מדרום למיצר הורמוז. אף ששני הצינורות האלו מקלים במידה מסוימת על הפגיעה בתנועת המכליות במיצר, קיבולתם אינה משמשת תחליף מלא לתעבורה הימית.
מסדרון תיאורטי נוסף הוא יוזמת India Middle East Europe Economic Corridor (IMEC), שהוכרזה בספטמבר 2023 על ידי נשיא ארצות הברית וראש ממשלת הודו. המסדרון נועד לחבר את הודו, דרך מדינות המפרץ, לשווקי אירופה, והוצג גם כתוואי אפשרי להובלת אנרגיה. לו היה קיים כיום, היה יכול להצטרף לצינורות הקיימים באזור ולצמצם עוד יותר את השיבושים בהובלת הנפט. ערב הסעודית, איחוד האמירויות ואירופה היו נהנות מצינור כזה, כמו גם מדינות נוספות באזור, ובהן ישראל.
החיבור בין ערב הסעודית לים התיכון לא הוגדר במפורש ביוזמה. ההיגיון הגיאוגרפי והכלכלי מצביע על תוואי קצר וישיר דרך ירדן וישראל. אולם שתי המדינות אינן מוזכרות בהצהרה הרשמית ואינן שותפות לדיונים הפומביים, עובדה שעוררה בישראל חשש מפני מסלולים עוקפים, דוגמת הנתיב דרך מצרים. חיזוק לחשש זה ניתן למצוא במסדרונות אזוריים חלופיים שמקדמות טורקיה, מצרים וערב הסעודית.
היוזמה לא התקדמה משמעותית במהלך תקופת מלחמת חרבות ברזל, אך לאחר הפסקת האש ניכר עניין מחודש בה. בדצמבר 2025 ביקר ראש ממשלת הודו בירדן ודן בנושא עם המלך עבדאללה, שהדגיש את חשיבות המסדרון לשיתוף הפעולה בין המדינות. גם בביקורו בישראל בסוף פברואר 2026 היה הנושא חלק משיחותיו עם ראש הממשלה נתניהו, שאף הזכירו בנאומו בכנסת. ביקורים אלו מאותתים כי מנקודת מבטה של הודו, המסלול המועדף עובר דרך ירדן וישראל.
ההתנגדות של סעודיה וירדן
אחד המכשולים המרכזיים למעבר IMEC דרך ישראל הוא התנגדותן של ערב הסעודית וירדן, שקשרו התקדמות ביחסים עם ישראל להתקדמות בסוגיה הפלסטינית. גם המתיחות בחודשים האחרונים בין ערב הסעודית לאיחוד האמירויות לא סייעה לקידום המיזם. עם זאת, המלחמה עם איראן יצרה מצב נדיר של שותפות אינטרסים בין ישראל למדינות המפרץ, לאחר שאיראן תקפה מתקנים אסטרטגיים ואתרים אזרחיים בשטחן. העובדה שכל המדינות הרלוונטיות ל-IMEC במזרח התיכון מאוימות כיום על ידי שיבושים בתעבורת האנרגיה דרך מיצר הורמוז, מייצרת חלון הזדמנויות לשיתוף פעולה.
ישראל יכולה וצריכה לנצל את הרגע וליזום העברת תשתיות אנרגיה מהמפרץ אליה ודרכה, תוך שימוש בטכנולוגיות ישראליות לאבטחתן. מהלך כזה עשוי לשמש צעד ראשון למימוש IMEC ולהמחיש יכולת ישראלית להוביל שותפות אזורית ארוכת טווח. זו הזדמנות למצב את ישראל לא רק כמעצמה ביטחונית אזורית, אלא גם כצומת כלכלית המחברת אינטרסים. תשתיות משותפות, שבהן ישראל היא גורם פעיל, יכולות לאפשר לה לעבור ממעמד של שותפה אפשרית ליוזמות אזוריות למעמד של שחקנית מעצבת שלהן, ובעתיד הרחוק יותר הן עשויות להפוך ממיזם תחבורתי או אנרגטי להסכמי שיתוף פעולה נרחבים יותר. באזור רווי מתחים וחוסר יציבות כמו המזרח התיכון, מנגנוני תלות הדדית כאלה יכולים אף לשמש בעתיד מנוף לקידום שלום ונורמליזציה עם מדינות האזור.
הכותבת היא חוקרת וסגנית ראש מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי ה-INSS